גנב השתמש בכרטיס אשראי שלי וקנה מכשיר אלקטרוני, תודה לא-ל התקשרתי לבנק בזמן והחזירו לי הכסף, אך מצד שני המוכרים שלחו אלי את המכשיר במקום לשלוח לגנב, האם עלי להחזיר את המכשיר למוכרים?

 

נכון להתקשר לבנק ולספר להם דברים כהווייתן.

 

הרחבה:

באם מצד החוק מחוייבים להחזיר, יש להחזיר בכל מקרה.

גם כשאין החוק מחייב, הנה, מצד אחד בפשטות ה״ז בגדר טעות גוי, כיון שלא אתה יזמת את המשלוח. אמנם, לאידך, צריך לומר לגוי ״ראה שעל חשבונך אני סומך״, וכאן בעצם קבלת המשלוח מהדואר – באם נצרך לחתום בשעת מעשה – הנך מאשר כאילו מגיע אליך, ובאמת יודע אתה בשעת מעשה שאינו שייך לך. ומה גם באם תצטרך אחר כך לכתוב אפידייויד שהנך מצהיר שלא הזמנת את המשלוח ולא קיבלת אותו, שבנוסף להאיסור מצד עצמו בהצהרה שקרית, הרי זה מערער את ההיתר של טעות גוי.

[יצויין, שכששלחו לכתובתכם במקום לכתובת הגנב, הי’ בדוקא! כרגיל בחנויות ובחברות גדולות, כשמזמינים בטלפון או אונליין, (אפילו שמבקשים מהם לשלוח לכתובת אחרת) הם יישלחו את המוצר לכתובת שהכרטיס אשראי רשומה. (כפי ששמענו מאנ”ש שעובדים ב B&H)].

גם אפשרי שבאם יתגלה לאחרי חקירה שזה הגיע לכתובתכם ולא דווחתם זה עלול לגרום לחילול השם.

 

מקורות:

דינא דמלכותא דינא (שו”ע חו”מ סי’ שס”ט ובכ”מ).

הגם שאבידת גוי מותרת (בשו”ע חו”מ סי’ רס”ו), הרי מבואר שם שבמקום שיש חילול ה’ אבידתו אסורה, וחייב להחזירה.

הגם שטעות עכו”ם מותר כמובא ברמ”א (בהגהתו בחו”מ שמ”ח סעיף ב), הרי מפורש שם: “ובלבד שלא יוודע לו, דליכא חילול השם”. וגם מובא שם: “ויש אומרים דאסור להטעותו”. וכן פסק אדה”ז (בהל’ גזילה וגניבה סעיף ד).

וראה מה שכתב הבאר הגולה (בחו״מ סי’ שמ״ח סק”ה, מובא גם בערוך השלחן שם ס”ב, ובתפארת ישראל מסכת ב”ק פרק ד משנה ג): “ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו הגוי, ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה וכמ״ש בספר חסידים סימן תתרע”ד, ורבים אשר קידשו ה׳ והחזירו טעויות הגוים בדבר חשוב, גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם”.

 

 

#9886