Article: Haircuts and Cutting Nails at Night

 
I know we don’t cut on Thursday, but is Wednesday night included too? Because the day starts from the night before.
 
Also, it there an inyan not to cut at nights (any other night)? 

 

Answer:

Nails shouldn’t be cut on Wednesday night – like Thursday.

 

Regarding nights in general –

 

May I cut my hair and nails after chatzos (midday)?

Sifrei Kabbalah (Holy writings of Kabbalah) relate that the Arizal would refrain from having his hair cut after midday. Some are of the opinion that the same would apply to cutting nails. The question is: what was the reason for this custom?

If it was because we shouldn’t engage in any new melachah (work) once the zman (time) of Mincha has arrived—lest we be distracted from davening Mincha—then we can assume that there is no issue with cutting our hair after having davened Mincha. Nails, however, may be cut even before davening Mincha.

However, if the reason was that according to Kabbalah the forces of dinim (Heavenly judgment) begin gaining strength after midday, it would be cause to refrain from doing so throughout the entire afternoon, and in fact more so at night, when the dinim are even more severe. Although the influence of the forces of dinim is mentioned specifically only regarding haircuts, it can arguably be applied to nail cutting too.

Common practice, though, is that we do take haircuts and cut our nails after midday—provided that we have davened Mincha—and at night as well. Likewise, If one has a fixed minyan for davening Mincha, one need not refrain from engaging in melacha prior to davening.

 

Sources:

הנה בשעהמ״צ קדושים (כד, א): גם הי׳ מורי זלה״ה נזהר מאד שלא לגלח ראשו אחר שעת המנחה גדולה ואפי׳ בע״ש לא הי׳ מגלח ראשו אלא קודם חצות היום דוקא. והובא להלכה במג״א סרנ״א סק״ה בשם ס׳ הכוונות. וראה גם מורה באצבע להחיד״א אות קלד. ברכ״י (להנ״ל) במח״ב סי׳ רס. ועוד.

וידוע השקו״ט בטעמא דמילתא, כבפנים. ונחלקו בזה הפוסקים והמקובלים.

והנה במג״א שם משמע להדיא דנקט דהוא משום תפלת מנחה, עיי״ש. וראה בא״ר, מחה״ש, פמ״ג בא״א שם. הגהות רעק״א שם. וראה תיקוני שבת בתחילתו. מדרש תלפיות אות ג ענף גילוח. יסוש״ה ש״ח פ״א. מט״א סתרכ״ה סי״א. וכ״ה בשולחן הטהור קאמארנא סרל״ב ס״ג. וכ״כ המשנ״ב סרנ״א סק״ז. והאריך בזה בשו״ת מנח״א ח״ד ס״י סק״ו. וראה בהנסמן בשו״ת יחו״ד ח״ד סכ״ד.

והנה, למרות המובא בכ״מ שאז הוא זמן התגברות הדינים (ראה זהר ח״א קלב, ב) – באמת לא מצינו מקור מפורש בכתהאריז״ל שהנהגת האריז״ל היתה מה״ט. ונודע בשערים שהראשון שכ״כ הוא בעל חמ״י (הל׳ ע״ש פ״ג). ומבאר שם שהוא גם אם התפלל מנחה. (ואכ״מ כעת בזהות המחבר. וידוע שלאחרונה נתגלו עוד כמה פרטים בדבר. וראה במאמר תעלומה ואין קורא לה להר״י שי׳ גולדהבר. ודי בזה).

אלא, שידוע שבד״כ לא חידש בחמ״י מסברת עצמו, וליקט ממה שלפניו. ובנדו״ז, משום מה נעלם מד׳ כמה מחברים שמצינו להדיא בלחם מן השמים למהר״י צמח (סדר המנחה – כב, ב. ועיי״ש בשער שבת – כה, ב), שהוא ע״ד הסוד, משום לא תחסום. ואולי נקטו המחברים שד״ז נוסף ע״י מהר״י צמח מד״ע. ולאו מר רב אשי חתים עלה. [וראה אודותו בשיחת מוצאי ש״פ בשלח תשל״ח]. וראה גם בשו״ת דברי יציב לקוטים והשמטות סצ״ט, מה שהטיל ספק בדבר. וידוע מה שי״א שלחם מן השמים נערך מחדש ע״י מהרנ״ש (בעל תורת נתן ומצת שמורים) מס׳ נגיד ומצוה. ובאמת, בשאר כתהאריז״ל (שעהמ״צ, פע״ח (דלקמן), נגיד ומצוה (בהכנות לשבת) ועוד (ראה עו״ת כת״י – הובא בשו״ת יצחק ירנן ח״ב סט״ו)) לא נז׳ לא דבר ולא חצי דבר מענין התגברות הדינים. ובסידורי האריז״ל לר״ש מראשקוב בכוונות ע״ש (מו, ב) ובסידור ר׳ אשר בכוונות ע״ש (רכג, א. ועוד פעם – רכג, ב) מפורש כתבו שבהתפלל מנחה יכול לגלח אחר חצות.

והנה, כת״ש עוד (בחמ״י), שאם כשלא התפלל מנחה מאי אסהדותי׳ דמהרח״ו, והלא משנה שלימה שנינו (שבת ט, ב) לא ישב אדם וכו׳, ומאי קמ״ל.

ואכן, כדבריו, שהוא ע״ד הסוד, כ״כ בפלא יועץ ערך גילוח. חסל״א (להנ״ל) סרל״ב ס״ז. כה״ח פלאגי סכ״ז סי״ב. חיים לראש (להנ״ל) ס״ד ס״ט. בא״ח ויקהל ש״א סי״א. כה״ח סופר סרל״ב סקט״ו. ועוד. ומ״מ כתבו שהמנהג בפועל להקל (ראה פקודת אלעזר ח״ג סתצ״ג ס״ב. בא״ח שם. ועוד).

אולם במשחא דרבותא ח״ב סרנ״א כ׳ ליישב דאתא לאפוקי מהסוברים שבמנחה קטנה מיירי מתני׳, ואף את״ל מנחה גדולה – היינו דוקא בתספורת בן אלעשה (עיי״ש בגמ׳). וקמ״ל, דס״ל שהוא במנחה גדולה ואפי׳ בתספורת דעלמא. ועוד קמ״ל שאף שהאריז״ל התפלל עם דמדומי חמה, וזהו עת הקבוע לו תמיד לתפלה ויש לו שהות הרבה, החמיר מזמן מנחה גדולה. ועייש״ע שכ׳ להוכיח כן מלשונו, שהוא ״שעת המנחה גדולה״. (אולם, ילה״ע שבסו״ד בנוגע לע״ש נקט הל׳ חצות דוקא. ובאמת, שלכל האופנים והפי׳ צ״ב בטעם החילוק. ולהעיר שבפע״ח (שער מנחה ומעריב פ״א. שער השבת ספ״א) כ׳ בזה״ל: שלא לגלח אחר חצות שהוא עת מנחה גדולה, ואפי׳ בע״ש הי׳ נזהר מאד בזה).

ועוי״ל שבא להשמיענו שלא סמך על מה שקוראים לביהכ״נ (ראה משנ״ב שם סק״ז). או״י שלא סמך להקל במה שיש לספר כמה זוגי מספריים, וכמו שכתבו הפוסקים בטעם שנוהגים להקל בזה (ראה מג״א סרל״ב סק״ג. אבל ראה א״ר שם).

ובאמת מלכתחילה ל״ק, שהרי מצינו בשעהמ״צ בכ״מ כו״כ אזהרות שאי״ב חידוש כ״כ ע״ד ההלכה.

ומה שלא נז׳ להדיא בלשונו דמיירי רק בלא התפלל מנחה – לפי שבלא״ה התפלל האריז״ל סמוך לשקיעה״ח, כנ״ל.

ויש להוכיח (כ״כ במשחא דרבותא שם) שזהו הטעם, ממש״כ במשנת חסידים (מס׳ מנחה פ״א) ״ואע״פ שעיקר תפלת מנחה צ״ל סמוך לשקיעה״ח ממש״. וכוונתו בזה כנ״ל, שאף שיש שהות יש להחמיר מזמן מנחה גדולה. ונודע ש״המ״ח לא העתיק רק ד׳ האריז״ל, א״כ מסתמא ראה זה בכתהאריז״ל״ (פס״ד להצ״צ  יו״ד סקט״ז. ובשו״ת הצ״צ אה״ע סקמ״ג: ואפשר הוא מהאריז״ל. וראה בשו״ת דברי חיים אה״ע סוסי׳ קא: ידוע שכל דבריו המה סולת ברורה וממנו אין להסיר וכו׳ וראוי משנת חסידים לסמוך עליו בלבד וכו׳ ובפרט שידוע שדברי המשנת חסידים הוא מהאר”י ותלמידיו או מדברי גדולי המקובלים הראשונים בבירור בלא טעות ולכן אל יזוז מדבריו).

[אלא שגם בד׳ המ״ח מתפרש שהוא ע״ד הסוד, והא גופא קמ״ל שאף שאינו עיקר זמן המנחה – מ״מ ה״ז התגברות הדינים].

 ועפ״ז כתבו הפוסקים לפרש מש״כ שהוא ״אפי׳ בע״ש״, דאף שבע״ש י״ב משום מצוה והוא משום כבוד שבת – מ״מ אסור (ראה בשו״ת מנח״א שם. משנ״ב שם). או״י באו״א, שגם בע״ש שבהכרח יפסיק משום קדושת שבת, והיינו תוס״ש, ואח״כ יוכל להתפלל מנחה – אעפ״כ הי׳ נזהר (שולחן הטהור שם).

[ומ״מ יל״פ גם בזה ע״ד הסוד, שגם שמתעורר אז רחמים (מליל ו׳ ואילך) – מ״מ החמיר. אלא שלבי׳ זה באמת צ״ע בטעמא דמילתא, שהרי בע״ש יושב על כסא רחמים (שעה״כ ענין חזרת העמידה ד״ה (מב, ב). ושם, בחשבון הל״א שעות (בגי׳ א-ל), משבע שעות אחרונות של ערב שבת עד סוף יום השבת. ועד״ז בשעה״כ ענין יום הששי בלה״כ ״הששי״, שמה׳ שעות מיום ששי ה״ז כאילו הוא יום השבת. אבל בפע״ח (שער השבת פכ״ד) נקט החשבון באו״א, ו״ש מחצות, כ״ד שעות של יום הש״ק, ועוד שעה במו״ש. ולהעיר שבהגהות בשעה״כ כ׳ בד״ז שהוא מזולתו ולא מהרח״ו. וכ״ה להדיא בגוף כת״י הרח״ו בשער התפלה (הוצאת אהבת שלום – שצט, א)). ואכן נתקשו בזה כו״כ. וראה בשו״ת מנח״א הנ״ל.

ולדידי נ׳, די״ל בפשי׳ דסו״ס אין הדינים נמתקים כ״כ כבשבת עצמו. וכ״מ להדיא בלשון לחם מן השמים דרק ״סמוך ללילה״ נמתקים כדבעי – וכפשוט קאי אדסמיך לי׳, בע״ש דייקא. ועד״ז הוא בחמ״י שם, שאף בע״ש לא יעדר מלהיות תגבורת הדינים בעת ההיא קצת. והרי ה״ט דרחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בע״ש כמפורש בשעה״כ. ועצ״ע, דסו״ס עדיף טפי מלפני חצות. וראה מה שנדחקו ליישב בשו״ת וישב הים ח״ג סט״ז. דברי שלום אפגין ח״ג סרל״ב. וראה שו״ת יצחק ירנן שם].

וכבר העירו מהמובא בכ״מ שמהרח״ו הי׳ מגלח בליל מ״ט לעומר. ואולי, שבסוף ימי ספה״ע נמתקים הדינים קצת. וכן י״ל שעערות הראש בימי הספירה ירמזון לשערות דאריך ואי״ב דינים כבשאר השנה.  לאידך, בהגהת מהרש״ו בשעה״כ דרושי עומר די״ב שהי׳ מגלח ביום מ״ח (וראה בשו״ת מנח״א ח״ג סי׳ סה. רב פעלים ח״ד סוד ישרים סט״ו). ואולי תרוויהו איתנהו, וזימנין עביד הכי וזימנין הכי.

אמנם, מצינו ראינו בס׳ הכוונות מאורות נתן מכת״י מהרב״ך בעריכת מהרנ״ש (וי״א שהוא מחברת הקודש ח״א), שהי׳ ספון וטמון בכתובים, וי״ל מכת״י בשנת תשע״ט (בהוצאת מכון קול בטחה), ושם בשער תפלת מנחה (ע׳ שכו) נתפרש להדיא שהוא מחמת התגברות הדינים, ושגם בע״ש אינם נמתקים כ״כ עד סמוך ללילה. ועכ״ז, אין לנו הכרח גמור, שכבר ראו כן תמהו שמצינו במחברת הקודש כמה דברים שלא מצינו להם גילוי אחר בדברי האריז״ל במקום אחר. וי״א ע״פ השערה שקיבלם ממהר״י צמח, וא״כ הדרינן לדוכתא קמייתא.

ואף גם זאת, שבאגרות הרמ״ז אגרת , כתב על ס׳ הכוונות לרב״ך, שרדה דבשו מהרבה גויות גורי האריז״ל, ובלל וחפן דברים אשר לא שמעם מגבורת הרח״ו. וראה בהקדמה לס׳ הכוונות הנ״ל שמשערים שהכוונה לספר זה. ובאמת, גם הרמ״ז בעצמו למרות אזהרותיו בד״ז לא ניצל מזה לגמרי, ראה שם אגרת י שסידר במחזור לפי מה שמצא בס׳ הכוונות להרמ״ע מפאנו, עיי״ש שנ״ל נכון אף שלא מצאנו כך להרח״ו. וראה גם אגרת כד שבודאי קיבל הרמ״ע מרבו, וכל עוד שאין מוצאים נגדר בהרח״ו ניזיל אבתרי׳. (ולהעיר גם ממש״כ בספרו יודעי בינה בראשית לג, א (נדפס במהדורת קול בטחה – ע׳ שנח), שביטל רצונו האדוק רק בד׳ האריז״ל מפני רצון אחרים). ומכיון שכן, אין הכרח גמור שהוא ממש סולת נקי׳ מד׳ האריז״ל בעצמו.

ואם אחרת יקח לה, שבהקדמה לקטע זה כתב עלה ״מע״ח״, וכבר כתבו שבפע״ח במקום שנכתב ״מע״ח״ בד״כ הכוונה להחברים, גורי האריז״ל. ודון מינה ואוקי באתרין. וראה גם בקובץ אור ישראל מאנסי סו ע׳ קנז.

זאת ועוד אחרת, שי״ל שכל עיקר הקפידא לא מצאה מקום לחול אא״כ מגלח בתער, שזהו פי׳ גילוח, ורק כך מעביר כוחות הדין, כדמשמע להדיא בד׳ האריז״ל בשעהמ״צ פ׳ קדושים ופ׳ נשא. וכ״ה בסידור הרש״ש היר״א ח״א ע׳ 167. וראה גם שו״ת תורה לשמה סשצ״ו שגילוח צ״ל בתער דוקא. וראה גם בשו״ת רב פעלים בסוד ישרים ח״ד ס״ו לענין תלישת זקן התחתון שהחשש רק בעוקר לגמרי.

והנה כ״ז לענין תספורת, אבל לענין נטילת צפרניים זו לא שמענו, אף שכתב בע״ח של״א פ״ב שהם שרשי הקליפות. ובשעה״כ מוכח להדיא שהאריז״ל נטל צפרניו בע״ש אחר חצות ואחר מנחה (ומכבר נתקשו במש״כ בסידור הרש״ש היר״א ח״א ע׳ 168 לפני חצות ואחר הגילוח. וכ״מ במורה באצבע אות קכט ואילך. וראה עמודי ההוראה לשם, ובספרו גלי הים ע׳ עה על שעה״כ סב, ד), אף שנזהר שלא לגלח כ״א לפני חצות. ואת״ל שלאחרי מנחה אין חשש, י״ל בפשיטות שלא הקפיד בכך כיון שהי׳ אחרי מנחה. ועוד ועיקר, שלא מצינו להלכה לאסור איסר ליטול צפרניו לפני מנחה. אך גם לדעת הסוברים שאיסור תספורת אחר חצות ע״ד הסוד, הרי לא נמצא בשום מקום בכתהאריז״ל ובגורי האריז״ל להקפיד בנטילת צפרניו שיהא קודם חצות. ואין לנו לדמות מילתא למילתא מעצמנו בענינים התלויים ברומו של עולם. ובפרט שמצינו ריבוי אזהרות בכיו״ב, שלא ליתן צדקה בלילה, ולא לומר מקרא בלילה, וכן שלא לומר י״ג מדות בלילה, וכולם מחמת התגברות הדינים, ושתיקת המקובלים בענין זה מלמדנו שאין כאן בית מיחוש. וי״ל גם שאין הצפרניים דינים גמורים כשערות הראש, ראה גלי הים שם. אלא שביפ״ל סי׳ רס סק״ז כתב לחדש כן מעצמו. ואין הדבר מוכרח.

והשתא ניחזי אנן בדעת רבותינו נשיאנו בזה: הנה באג״ק חי״ח ע׳ תקס (ע״ד זמן נטילת צפרנים) מביא מש״כ בשם האריז״ל בנוגע לגילוח אחר חצות היום מצד לא תחסום. וכת״ש שלכאו׳ ה״ה בנוגע לצפרנים. אלא שמסיים שבשעה״כ מוכח שנטל צפרנים בע״ש לאחר מנחה. וצ״ב במסקנא דמילתא, אם הכוונה רק לחלק בין גילוח לצפרניים (וראה גם שו״ת וישב הים שם).

גם במק״א (באג״ק חט״ז ע׳ ערב, ע״ד תספורת בר״ח) מציין לכתהאריז״ל ע״ד הנ״ל. ומ׳ שם דנקט שהוא משום סכנתא. ולא כהשי׳ שהוא מצד תפלת מנחה.

והנה, יש שהעירו שכן נוהגים בפועל להחמיר (גם בהתפלל מנחה) משיחת ליל ער״ה תשכ״ג. אבל, שם: 1. לא כתב שנוהגים כן בפועל (לפי הרשימה שתח״י ונד׳ בשיחות קודש). 2. אין הכרח גמור (אף שכ״מ קצת) שהכוונה מצד לא תחסום.

בנוגע לפועל, שמענו מעשה רב להסתפר בלילה. ובקובץ התקשרות (גל׳ תרעו) ר״ל שבפועל יש להזהר בזה. ומבאר מעשה רב הנ״ל, ע״פ שו״ת מנח״א (ח״ג שם) שבלילה שאני, ואין מקום לחשש.

אבל פשוט שז״א כלל. ואדרבה – בלילה חמור טפי מצד התגברות הדינים. וכמ״ש המנח״א עצמו במק״א (בח״ד הנ״ל). ושו״ר מש״כ להשיג ע״ז בהתקשרות (גל׳ תרפד). והמנח״א ס״ל שהוא משום איסורא, וכמ״ש במק״א (ח״ד הנ״ל), ומיירי בהתפלל כבר וכו׳. ועוד ועיקר, שלפי האמת גם במנח״א (ח״ג שם) לא כ׳ כן.

ואדרבה, ראה מש״כ בשו״ת יצחק ירנן שם להוכיח שגם אם נאמר להקל לאחרי חצות בהתפלל מנחה (וכמו שהוכיח שם לפי דרכו), היינו לפי שאין הדינים כ״כ בהתגברות, משא״כ בלילה. וכ״מ גם בפקודת אלעזר שם.

והנה, עפ״ד לחם מן השמים הנ״ל, א״ש מה שנטל האריז״ל צפרניו בע״ש לאחר מנחה, שהרי התפלל סמוך לשקיעה״ח גם בע״ש, וממילא נטל צפרניו לאח״ז כשנמתקים הדינים. [אולם, שקו״ט בזה אם גם בע״ש התפלל בדמדומי חמה, ראה וישב הים שם סק״ב. דברי שלום שם. שו״ת מחקרי ארץ שעיו ח״א סנ״ד].

(אלא שבאג״ק הנ״ל מ׳ קצת – אף שלא נתפרש בהדיא – דלמסקנא בהכרח לחלק בין שערות לצפרניים. וג״ז א״ש, גם לדברינו שמעיקרא ל״ק כיון שנטל צפרניו סמוך ללילה, דבשעהמ״צ כ׳ ליזהר גם בע״ש קודם חצות, ומ׳ גם לא סמוך ללילה. אלא דהיינו לענין גילוח השערות).

והנה באג״ק הנ״ל מ׳ דעכ״פ בשערות יש ליזהר. וכבר נת׳ מעשה רב דלא כנ״ל. ועכצ״ל, דלמסקנא הטעם רק משום מנחה, או כדברינו לחלק בין גילוח בתער לשאר גילוח.

 

 

From Halacha2Go Archives
#491