Can you say “hamakom…” to someone who lost their spouse after shiva is over?

 

The custom is not use that expression; rather other forms of nichum aveilim.

 

במכתב שלקו״ש חל״ה ע׳ 269 שלאחר שבעה אין להשתמש בנוסח המקום ינחם וכו׳. וצ״ע שסתימת הטושו״ע יו״ד סשפ״ה ס״ג שעד לאחר יב״ח לאו״א ול׳ יום לשאר קרובים מנחם כדרכו. וגם לאח״ז, שמדבר עמו מן הצד – לכאו׳ אין הכוונה לשלול נוסח הנ״ל אלא שאינו מזכיר שמו של המת (נמוק״י מו״ק כא, ב. ועוד. שו״ע שם). וכיו״ב.  (אא״כ ר״ל שמה״ט גופא נהגו בפועל לשנות ולא לומר הנוסח רגיל, כיון שבלא״ה גם במשך ימי האבלות אינו נהוג להזכיר השם בעת הניחום. ועצ״ב: א. מש״כ אחר השבעה דייקא. ב. וגם הל׳ שם: ״באה הוראה אשר וכו׳ ולאח״ז אין לאומרו״. ומ׳ שי״ב הוראה מפורשת). כן צ״ב ממה שמצינו נוסח הנ״ל גם לאחרי שבעה – ראה תורת מנחם מנחם ציון ח״א ע׳ 39.

ודוחק גדול לחלק שמכ׳ הנ״ל הוראה פרטית ורק באשה שמת בעלה (כבעובדא שבמכ׳ הנ״ל) – שהעיקר חסר מו הספר, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש. וגם בזה לא מצינו לע״ע הוראה כזו במק״א. ולא מצינו כ״א להיפך כשמת אשתו, ורק בנשא אשה אחרת, ובזה גופא – ה״ז רק בביתו (ומפני כבוד אשתו שני׳ – מאירי שם). ולהעיר בכללות הענין מתורת מנחם שם ע׳ 276.

והן אמנם, ניחום אבלים לאחר ז׳ אינו חובה כ״א רשות, וכדמוכח בכ״מ. ולהעיר מדין מתעסקים עמו ברגל לנחמו אף שאי״ב דין אבילות – ראה מנחת שלמה למו״ק כד, ב. (אבל ראה שו״ת קנה בושם ח״ג סל״ד ואילך). אבל במכ׳ דידן לא נחית לכ״ז כ״א בשלילת  נוסח האמור. וצ״ע.

והעירוני שהעיר עד״ז בהתקשרות. ולע״ע לא מצאתי בי׳ נכון.

 

 

#8401