If I’m not sure whether I said Birchos Hashachar or not, do I need to repeat it?

 

Don’t say it except for the second [last – see comments] bracha of Birchos haTorah, אשר בחר בנו.

However, it is best where possible to hear from someone else.

If one remembers only later, after Yishtabach, they will be yotze when reciting the bracha of Ahavas Olam. They must ensure to learn Torah immediately after davening.

See Halacha2go.com #449.

 

ראה מה שהארכנו בזה כאן. ומצו״ב רשומי דברים שלא נשלמה כתיבתו כדבעי. ושם גם בנוגע לנשים – הן בעיקר חיובם מה״ת, והן בנוגע לספק, וכסברת הפמ״ג, הביאו המשנ״ב בבה״ל סוסי׳ מז. ודלא כברכ״י מז, ח, הובא בשע״ת שם, א. נימוקי או״ח שם יד. ועוד. וראה שו״ת שביבי אש כד, ב. שו״ת שבה״ל א, רה ד״ה סי׳ מז סי״ד – ע׳ רסח. והנלפענ״ד כתבנו.

ולא לברך ברכה ראשונה – נוסף לזה שלכמה דעות כ״ה גם באנשים – בנשים מפורש כן במנ״ח תל, ה. וראה שביבי אש שם.

ואין להורות לכתחילה לסמוך על אהבת עולם, שהרי אומר פ׳ התמיד (ולהעיר שבנשים ה״ז הטעם לאמירתו ברכה״ת מחמת פ׳ התמיד), ואיזהו מקומן ושירת הים, ופסוקי קדושה שלפעמים נאמרים כקורא בתורה. ובנתאחר זמן ק״ש, ויקרא ק״ש לפני התפלה, ודאי אסור לו לקרוא ללא ברכה״ת לפני׳, כאשר הארכנו בקובץ תפארת איש – נמצא כאן. וכן במשכים ללמוד לפני התפלה, שאין לו לבטל מלימודו מחמת הספק שברכה״ת דרבנן. (ובמאמ״ר מז, א נסתפק בדבר, שמא בכה״ג אפשר לצרף הדעות שברכה״ת של אתמול פוטרת לימודו שלאחמ״כ, וששינה גם של הלילה ל״ה הפסק). וגם פסוקי תחנונים שבתפלה – בספק אם מותר לאומרם לפני ברכה״ת. ובנשים חמור טפי באומרת תחנונים – ראה אצלנו שם בהערות לאות ו – במהדו״ב בתרא שתח״י. (וכש״כ לסברת המשנ״ב מז, יח דחיישינן שישכח מללמוד אחרי התפלה. אלא שבנדו״ז ל״ח לזה, מחמת ס״ס, שהרי כתב שם א, בשם הפמ״ג בפתיחה, דאפשר שגם בלא למד אחרי התפלה יש להקל. ואף שלכאו׳ צ״ע היאך היקל בזה בספיקא דאורייתא, שהרי לרוה״פ לא מהני אם לא שנה על אתר (וראה גם בבה״ל לס״ח ד״ה ויש להסתפק) – נראה שמחמת ס״ס שפיר מהני. וכ״כ גם במאמ״ר מז, א. ועוד שי״ל שהסברא שק״ש אינו מועיל היא רק מדרבנן – ראה שו״ת שבה״ל שם  ד״ה סי׳ מז ס״ח. וכן כתבנו בקובץ הנ״ל בדעת אדה״ז בהערות קרוב לסופו.  וכן גם בגוף החשש שישכח – ראה שעה״צ יד באו״א. וכן גם דעת אדה״ז שם ו. ועוד שם, שפסק לדינא שבכל גווני – לא רק בנדו״ז שמסופק אם אמר ברכה״ת – אין לברך ברכה״ת שוב בלא למד אח״כ).

ולהעיר, שעוד כמה שיטות ישנן שמחמתן כמה עיקולי ופשורי לסמוך על אהבת עולם. וראה גם אצלנו שם בהערות לאות טז, בהע׳ 89 בסופה, במהדו״ב שתח״י.

[אבל צע״ג לומר שהוא רק בדיעבד, כבשו״ת חקרי לב ט ד״ה עוד – כדמוכח מכל הפוסקים, ואדה״ז ומשנ״ב הנ״ל בכללם, שפי׳ בדברי המחבר  מז, ח באו״א. וקושיית חק״ל שם – יש ליישב בכמה אנפי ובקל. וגם את״ל שהוא רק בדיעבד, אנן בספק קיימינן השתא, ומיבעי לי׳ למפיטר נפשי׳ לצאת מבית הספק].

ויל״ע אם אפשר לשמוע ממי שבירך כבר ברכה״ת ברכת אהבת עולם. ומסברא אין טעם שלא יועיל, אא״כ נאמר שעיקר אה״ר לק״ש נתקן,  ״כבראשונים בטעם שצ״ל שנה על אתר, ״שאין תקנת חיובה אלא על ק״ש בלבד״ (לשון תר״י ה, ב בדפי הרי״ף בד״ה ולפי משמעות) ומהני רק למי שלא בירך ברכה״ת. ולדידי איפכא היא, שכל עיקרה לשם ברכה״ת היא. ונחלקו בלא שנה אם מהני רק לק״ש או לשאר ת״ת, שנתקנה רק לת״ת דק״ש. וראה אצלנו שם אות יב. ובכל אופן, עדיין אין סברא שלא יועיל לצאת מאחר. ושו״ר שכ״כ בשם הגרח״ק בתשו׳ בסו״ס אשי ישראל כד דלא מהני לצאת מאחר. ולא נת׳ טעמו
לצאת מאחר – כפשוט, ראה עד״ז אדה״ז מז, ז בסופו. (ונת׳ אצלנו במ״מ להלכה יומית אות שעז בסופו). וכ״כ בעניננו משנ״ב מז, א. כה״ח שם ב. ועוד.

עוד עצה יש לעלות לתורה ולברך ברכת אשר בחר, שהרי בלא״ה בספק מברך רק ברכה זו. (אבל בעלמא, כשלא קראוהו לעלות אין לו לעלות ללא ברכה״ת, כיון שמברך רק אשר בחר. וראה שו״ת מהרי״ל דיסקין קו״א ה, יד. ודלא כשו״ת אג״מ או״ח א, כא שיוצא כל הברכות. וראה אצלנו שם הע׳ 89 במהדו״ב).

אכן, בס׳ מאיר השחר ר״ל שבכל ספק יש לסמוך לכתחילה על אהבת עולם –  כיון שאומרים תחנונים בתפלה, כאשר הארכנו בעיונים ומקורות להל׳ יומית שם. וכ״כ לדינא בנדו״ז במשנ״ב מז, א. והוא מהמאמ״ר שם. (ושם במוסגר הביא הסברא שפטור לברך על תחנונים). וראה גם הלכה למשה ז, נז. אבל שאר האחרונים ל״כ כן. וי״ל בטעמם כנ״ל. (ובמאמ״ר פי׳ בדעת הפר״ח של״כ כן. דס״ל שאהבת עולם פוטרת רק מה שילמוד אח״כ ולא כל היום. אבל ד״ז אינו עולה יפה בדברי שאר הפוסקים דלא ס״ל כוותי׳, ועכ״ז לא נתנו עצה זו).

ומעיקרא קס״ד שבנשים בלא״ה אא״פ לסמוך על אהבת עולם שהרי לא נתחייבו בברכה זו. (ועד כדי כך שי״א שאינן רשאין לברך. ואכ״מ). אבל בישועו״י מז, ח, אדרבה שבנשים א״צ ששנה על אתר וסגי בק״ש. (אמנם לא ברירא לי מילתא, אם כ״ה ההכרעה בפועל שם). וראה שו״ת בנין צבי ב, כד, י. וראה משנ״ב מז, יז, שבק״ש לאחר זמנה אפשר דמהני שאינו לשם ק״ש. וי״ל שבנשים עדיף. וכ״כ מד״ע בשו”ת רבבות אפרים ח, טו, א. ויש להוסיף הסברא שנשים מברכות על החפצא דתורה ולא על המצוה. והארכנו בזה במקורות ועיונים להל׳ יומית שם – בין השטין. ואכ״מ. ולמעשה סתימת הפוסקים שלא חילקו מורה קצת דגם בנשים מהני.

 

 

#8221