Is it OK to work as a mashgiach on Shabbos? If yes, what is the proper way to do this?
If you do this work as part of your monthly mashgiach job and the pay is arranged so that it is not described as “Shabbos pay” or “Shabbos hours” so you may do the work. However, if the work is not structured in a way that preparations for your job would take place on the weekday, it’s a machlokes if this is permitted. Many say that one will not see a siman bracha.
Of course, this is only if you greatly need the work, otherwise, it would be best to have your day of Shabbos exclusively for מנוחה and Torah and Tefilah.
Sources:
Since mashgiach work can be considered a ‘mitzvah-related work’ so people should have kosher food to eat on Shabbos, there is room to be lenient to do this job. According to some opinions, in place of a mitzvah Chazal did not make a decree on שכר שבת. Although there is an opinion (the Mordechai) who forbids this as well. In some places it says that custom is to be lenient, see Shulchan Aruch Admur Hazaken (Orach Chayim 306:11). But this isn’t conclusive. See below.
There is a problem that one will not see a Siman Bracha from Shabbos work (Shulchan Aruch Admur Hazaken ibid), therefore it would be necessary to be involved before Shabbos in arrangements which will make your job (on Shabbos) go easier, so that “the pay” is not solely for your time you gave to the job on Shabbos.
גם יש להאריך בגדר הבלעה. שצ״ל הבלעה גמורה. ואכ״מ.
בנוגע לשכר שבת לדבר של מצוה, דהנה ידועה הקושיא שהמחבר סתר משנתו בענין זה, שבאו״ח סש״ו ס״ה כ׳ בסתמא לאיסור והביא דעת המתירים בשם יש מי שמתיר ולאידך בסתקפ״ה ס״ה כ׳ שא״ר סימן ברכה ומפרש לה המג״א בכוונתו דאיסורא ליכא מדינא.
והנה במחה״ש על אתר פירש דמילתא דפסיקא נקט שגם להמתירים א״ר סימן ברכה. וראה באו״א במחה״ש בסש״ו סק״ח. וראה גם בתורת שבת סש״ו סק״ח מש״כ ליישב.
וכבר האריכו הפוסקים לדון בדעת המחבר כמאן נקט (ראה פר״ח סתקפ״ה. תוס״ש סש״ו סקי״ב. ברכ״י סוסי׳ תקפה. וראה בשו״ת יבי״א ח״ה סכ״ה סק״ה שהאריך להוכיח שבסתקפ״ה חזר בו המחבר, ומשנה אחרונה עיקר. וממילא, נחתינן להשקו״ט בכללי השו״ע בסתירת ד׳ המחבר איך להכריע. וראה קו״א לשו״ע אדה״ז סש״ב סק״א. ולא נקט שם אדה״ז כהסברא שמשנה במקומה עיקר. ובכאן, הרי אין חזרה ברורה, שבסש״ו אין הכרעה ברורה כ״א מזה שהזכיר דעת המתירים בל׳ יחיד. ולאידך בסתקפ״ה לא כתב להדיא להתיר, ראה תוס״ש הנ״ל. ועוד. ולהעיר שגם בב״י מצינו סתירה עד״ז שבסש״ו נוטה לדעת האוסרים משא״כ בסתקפ״ה. וכמה מן הדוחק לומר שחזר בו כמ״פ הלוך וחזור).
אמנם גם בשו״ע אדה״ז מצינו סתירה כעי״ז, שבסש״ו סי״א שהמנהג להקל. ובסתקכ״ו סי״ד כ׳ באו״א שאין למחות ביד מי שמיקל. ולאידך בסוסי׳ תקפה אזיל אדה״ז בתר איפכא, וסתם והכריע לאיסור (אלא שהוא במוסגר). וק״ק ליישב ד׳ אדה״ז באופנים הנז׳. (וראה בחקרי הלכות ח״א (לב, ב) מש״כ לפי דרכו ע״ד הפלפול). [ויל״ע בכללי שו״ע אדה״ז איך לפסוק בכגון דא. ואכ״מ]
ונ״ל באו״א ובפשיטות, ובהקדם השקו״ט אם איסור שכר שבת הוא גם על הנותן, וכל׳ הגמ׳ (ב״מ נח, ב): אין נותנין לו שכר שבת. אבל בטור סש״ו: אסור לו ליקח (ראה בב״ח שם. פמ״ג במ״ז שם סק״ד. מנוה״ט סרמ״ז סק״ב. תהל״ד סרמ״ג סק״א. שם סש״ו סק״ז. ועוד).
והנה בשו״ע אדה״ז בסש״ו שם כ׳ בזה״ל אסור לשכור חזן להתפלל בשבת ויו״ט וכו׳ שאסור לו ליטול שכר שבת ויו״ט. ומוכח מרהיטות לשונו שהאיסור גם על הנותן, ובסגנון אחר – השוכר, אלא שיסוד האיסור לפי שאסור להנשכר ליטול שכר שבת.
ולפ״ז י״ל שמש״כ אדה״ז לאח״ז שהמנהג להקל – היינו להקל לשכור החזנים, אבל אין כאן הכרעה אם מותר להחזן עצמו ליטול השכר. ובסגנון אחר, שאכן מצד המצוה מותר להשכירו, אבל אין מצוה המכריחה שיקבל השכר, שהרי אין שום מצוה בקבלת שכר. וכסגנון התוס׳ נדרים לז, ב (ועיי״ש בשטמ״ק) : ״דקבלת השכר לאו חפצי שמים הוא״. (וראה שו״ת אג״מ או״ח ח״ה סי״ח).
ומכיון שכן, בנוגע לחזנים עצמם הכריע אדה״ז (בסתקפ״ה) שאסור להם ליטול שכר שבת, כיון שאי״ב מצוה – בקבלת השכר. (ואולי הוא במוסגר מטעם זה כיון שלא נמצא להדיא בד׳ הפוסקים שקדמוהו. והוא גם היפך משמעות ד׳ המג״א. אלא שבד׳ המג״א יל״פ בכמה אנפי). ומ״מ, מכיון שבפועל יש מתירים כ׳ שאין למחות ביד המיקל לקבל שכר.
ולהעיר שגם המחבר שינה בלשונו, שבסש״ו כ׳ כל׳ הגמ׳ אינו נותן לו שכר שבת, משא״כ בסתקפ״ה נטה קו וכ׳ הנוטל שכר שבת. ולהנ״ל א״ש. ועוד יש להאריך בכ״ז ליישב הדברים באופן שיהא הכל נהיר בריר וצהיר, אבל כבדה המלאכה אשר לפני ואין עתותי בידי כעת, ולקוצרים ה׳ עמנו. ואכ״מ.
וראה כאן:
#789
