Is it better to iron clean childrens cloths or wash dirty ones?

 

For little kids that soil their clothing frequently they are both acceptable. Even for older kids, this year they are both acceptable. Generally, ironing without water better than washing.

 

בגדי קטנים –

בד״ז יש עקולי ופשורי טובא, דמחד גיסא משמע דאנן קייל״ן (אף שיש חולקים) שבכלל אין דין חינוך באבילות (ראה נקוה״כ יו״ד סש״מ על הט״ז שם סקט״ו. מג״א דלקמן. ועוד), וכקושיית המג״א (סתקנ״א סקל״ח) בעניננו בטעם האוסרים לספר ולכבס בגדי הקטנים, ולכאו׳ כש״כ הוא באבילות ישנה דת״ב (וראה מש״כ ערוה״ש סל״א).

אבל בב״י (סי׳ תקנא ד״ה ומדאמרינן. שם ד״ה כתוב בהל׳ שמחות) הביא בשם מהר״ם שאין לספר ולכבס בגדי קטנים. (ובמג״א הנ״ל שאבילות דרבים חמירא יחתר. וראה ערוה״ש הנ״ל. וי״ל כברמב״ן יבמות מג, ב דמשום דקילא החמירו עליהם שלא יבואו להקל יותר. ובאמת, מהר״ם עצמו כ׳ – בהל׳ שמחות למהר״ם סכ״ה. מרדכי מו״ק סתתע״ה בשמו. ועוד – שבענין זה אבילות דת״ב חמורה יותר).

אמנם, בב״י (ד״ה ומדאמרינן) הביא על דברי מהר״ם שלא ראינו ולא שמענו מי שינהוג כן. וכן הביא מתה״ד (סי׳ קנב) שנראה מדבריו שלא נהגו כן. (וכבר הקשו ע״ד הב״י אי׳ איפוא מצא כן בתה״ד, דאדרבה בתה״ד הביא ד׳ מהר״ם, אלא שכתב שלא אסרו משום מרא״ע, והיינו שאסור מטעמים אחרים (משום חינוך או עגמ״נ וכדלקמן) – ראה שרשי הים מאייו ח״א שרש איסור כיבוס בשבוע שחל ט״ב ס״ו (במהדו״ח ע׳ ת ואילך). איש מצליח על משנ״ב תקנא, יד).

ולהלכה, כ״כ הרמ״א במפה שלו – בסי״ד: ואפי׳ שאר בגדי קטנים נהגו להקל. וכ״מ בד״מ הארוך (ובד״מ הקצר לא הובאו דבריו כאן  בכלל. והובא רק מש״כ בהמשך הסימן, שכ״ד המרדכי לאיסור. ונותן מקום לפרש כאילו הכי ס״ל גם לרמ״א. ובאמת בד״מ הארוך בהמשך הסי׳ העתיק מהמרדכי רק לענין תספורת). וראה פמ״ג בא״א שם סקל״ט.

ואילה״ק מה שהביא הב״י לאחמ״כ – בהמשך הסי׳ – דעת מהר״ם, אף שכתב שלא נהגו כן, ולא זו בלבד אלא שהוסיף לפרש ש(רק) בגדי  הקטנים שמלפפים מישרי שרי – דהיינו רק בדעת מהר״ם, ולי׳ לא ס״ל. וכ״מ בד״מ הארוך בהבנת דעת הב״י.

אמנם, אי תיקשי הא תיקשי, מה שתמהו על המחבר שהביא ד׳ מהר״ם להלכה בשו״ע שלו, אף שהו״ע כתב שלא נהגו כן. וראה מש״כ  ליישב בשכנה״ג בגהב״י סק״ו (דמנהגא קאמר ולא דינא. וכבר העירו עליו שדוחק לומר כן). תורת חיים סופר סק״ל (שמש״כ שלא נהגו קאי רק אכיבוס. ודבריו אינן עולין יפה בל׳ המחבר שהעתיק גם לאסור לכבס ולא רק לספר). ובאו״א – חיים מדבר (שלוניקי, תקע״ח)  על אתר. והב״ד בחזו״ע דיני ד׳ תעניות ע׳ רכו. וכעי״ז בשערי עזרה טאראב ח״א סכ״ד. הגהות איש מצליח למשנ״ב שם (שהב״י ר״ל שלא נהגו כן בבגדי קטנים שמלפפים. אמנם, הו״ע – בחיים מדבר – דחה ד״ע, עיי״ש. ותו, שבד״מ מ׳ שלדעת הב״י מותר בכל בגדי קטנים).

ואיך שיהי׳ בדעת המחבר, הרי הרמ״א הגי׳ בדבריו שנהגו להקל. ואנן יוצאים ביד רמ״א. והציון ברמ״א – ואכ״מ בשקו״ט מי כתב הציונים ברמ״א – הוא לד׳ ב״י. וגם בד״מ הארוך הביא מד׳ ב״י (משא״כ בד״מ הקצר שקיצרו דבריו, וכנ״ל). ובפשטות, הכוונה למש״כ הב״י בתחילת הסימן שלא ראינו שינהגו כן. וכ״ה במקו״ח. וצל״ע משה״ק בגדולות אלישע סקנ״א. ועוד.

אמנם, משמעות ד׳ הרמ״א שרק לענין כיבוס הקלו. וכן מוכח בד״מ הארוך, וכנ״ל. וכנראה שתספורת חמיר יותר. ויתכן דס״ל שרק בתספורת שייך עגמ״נ שרואים שהוא מנוול. או שכיבוס היינו רביתי׳. וראה ביהגר״א כאן. (ועוד ילה״ע שהתירא דלבוש הוא לפי שאינו כיבוס של שמחה (וא״ש, דלכאו׳ ליתסר משום עגמ״נ). וא״כ לדבריו ליכא לאוכוחי מכאן לשאר דיני אבלות).

וא״כ לפ״ד ב״י וד״מ שלא נהגו כן, והעיקר – פס״ד הרמ״א, מותר בכל בגדי קטנים.

והנה, ממה שנו״נ במג״א ועוד בטעמי ההלכה – ליכא לאוכוחי דהכי ס״ל, וכרגיל בדבריו. וראה לקמן מש״כ המג״א לענין בשר ויין.

ובפשטות, כוונת הרמ״א עד שנעשה גדול. וכ״נ בפמ״ג סקל״ט. (וצע״ק מש״כ שם להוכיח מלבוש בפי׳ המנהג בבגדי קטנים, שבני ג׳ וד׳ שנים אסור, שהרי בלבוש לא הביא המנהג שברמ״א כלל, ורק הדין שבשו״ע. וגם מעיקרא לא נחית לשקו״ט בדין בגדי קטנים כ״א בהיתר בגדים שמלפפים. ודוחק גדול לומר שפי׳ כן ברמ״א).

אבל דא עקא שבפוסקים מצינו שנקטו להחמיר ודלא כסתימת הרמ״א – ראה לבוש (ובפמ״ג סקל״ט ומקו״ח העירו בזה. ובמקו״ח שכן המנהג בקטנים שיכולים לילך לבדם. וצ״ע הכוונה). דרה״ח. חיי״א. ועוד. ובפמ״ג נשאר בצ״ע, כדרכו.

וכנראה שפי׳ בדברי הרמ״א דקאי רק על קטנים שלא הגיעו לחינוך. או שחלקו עליו (ראה שלחן תמיד הל׳ ת״ב ס״ב ס״ב ובזר זהב שם סקי״א). ועוי״ל שר״ל שאר בגדים ולא רק מה שמלפפים התינוק, ואין כוונתו לשאר קטנים. וכ״מ בד׳ החיי״א. גם י״ל שהכוונה גם כשאינם מוצאים רעי ומשתינים.   וגם בערוה״ש סל״ב הביא בסתמא שאין לכבס בגדי קטנים זולת בגדים שמלפפים הקטנים לגמרי, ושוב הוסיף ואפי׳ בבגדי שאר קטנים נוהגים להקל. ואולי מנהגא קאמר. וראה בערוה״ש לעיל סט״ו.

והנה בטעם האיסור כ׳ בתה״ד והעתיק ד׳ במג״א שם (בשינוי. ולכאו׳ הוא טה״ד דמוכח. וכן הועתק במחה״ש במשנ״ב סקפ״א ובכה״ח ס״ק קעג. וצ״ע. ובחיי״א כלל קלג סי״ח כ׳: לחנכם משום עגמ״נ ונ״ל אפי׳ לא הגיע לחינוך. ודבריו אי״מ) משום חינוך או עגמ״נ. ובתה״ד שם כ׳ ג״כ למעט שמחה ולהרבות באבילות, והיינו שלא יסיח דעתו מאבילות. וכבפירש״י תענית כט, ב. וכ״ה בלבוש סי״ד. וראה פמ״ג  סקל״ח. וכן העיר בגבורת ארי תענית ל, א ד״ה ותינוקות. (ואת״ל כן, פשוט דד״ז שייך רק באיסור כיבוס, שהמכבס, דסתמא דמילתא שהוא גדול, מסיח דעתו מאבילות – ראה גבורת ארי שם –  ולא ברחיצה). וצ״ע מדוע הוצרך בתה״ד לטעמא דחינוך ועגמנ״פ. ואולי כיון שהקטן מותר בלבישה, ל״ש לומר שהוא היסח הדעת מאבילות, לאסור הכיבוס. ועוד ועיקר, שמשמעות ד׳ מהר״ם דקאי גם בשאר מידי דאבלות, ולא רק בכיבוס ותספורת, גם בדליכא בהו היסח הדעת.

ונפק״מ בכ״ז, שמשום עגמ״נ אסור גם בפחות מגיל חינוך (ראה משנ״ב סקפ״א ובשעה״צ סקצ״א.   וצ״ע הגיל שאסור משום עגמ״נ. ולכאו׳ שייך גם בתינוק בן יומו. ובס׳ הפרנס והגמ״נ שם כ׳ לאסור לרחוץ גם קטן שמוציא רעי, שבד״כ הוא פחות מג״ש (ראה לבוש. פמ״ג שם. קנה בושם שם). וראה מה שבי׳ בערוה״ש סוסל״א. איש מצליח שם). אבל בפמ״ג משמע שצ״ל ב׳ הטעמים לאיסור. ודלא כחיי״א. ובגוף ד׳ תה״ד מ׳ דקאי בהגיעו לחינוך, ועז״כ שבזה שייך (חד מהנך) תרי טעמי.

ולהוסיף שלפני שבוע שחל בו ת״ב יש להתיר בלא״ה, וכמ״ש במשנ״ב סקפ״ב לגבי כיבוס בשם חיי״א שם דאין להחמיר אלא בשבת שחל בו ת״ב. וכ״ה בפמ״ג סקל״ח. אבל הביא שם דעת הא״ר שם ומשמעות הלבוש לאסור מר״ח. וכ״כ בערוה״ש סל״ב. והלכה כדברי המיקל באבל. וגם הא״ר נשאר בצ״ע. ואין ספיקו מוציא מודאם דשאר הפוסקים.

וכשחל ת״ב בשבת, יש להתיר גם בשבוע שלפניו – כ״כ באבן ישראל על המשנ״ב. ויל״ע בזה.

גיהוץ –  אף שכיבוס שלנו לא חמירא כגיהוץ שלנו – ראה שו״ע תקנא, ג –  נתבאר בכ״מ שגיהוץ שלהם הוא בעיקר פעולת ניקוי משא״כ בגיהוץ שבימינו – ראה בארוכה קובץ העו״ב מטו״מ תשע״ו.

וראה אג״מ או״ח ג, פג בגדר גיהוץ. וצ״ע.

ושוב ראיתי בקובץ אספקלריא דברים תשע״ח בשם הגרא”י וועסטהיים שליט”א ששמע מפי בעל ‘המנחת יצחק’ שמותר לגהץ בגדים שניתן ללובשם, אפילו בשעת הדחק, בלי גיהוץ. אך אסור לגהץ בגדים שלא לובשים אותם גם לא בשעת הדחק, מפני שהדבר בגדר תיקון הבגד.

 

#766