האם יש ענין שלא לפרסם דבר חטא (כגון לומר לחבירו, אוי! שכחתי להתפלל מנחה, וכיו”ב)? ומה המקור לזה?

 

כל חטא שהוא בין אדם למקום – אין לפרסם.

 

מקורות:

יומא פו, ב וברש״י: בחטא שאינו מפורסם. לא יגלה חטאו וכבוד השם הוא שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא׃

ובתוספות ברכות לד, ב: וטעמא לפי שאז מתבייש על חטאו אבל אם מפרש חטאיו דומה שאינו מתבייש עליו ואמרינן לעיל פרק קמא (ד’ יב׃) כל העושה דבר ומתבייש מוחלים לו מיד.

וברמב״ם תשובה פ”ב ה”ה: בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילם, אלא שב לפני האל ברוך הוא ופורט חטאיו לפניו ומתודה עליהם לפני רבים סתם וטובה היא לו שלא נתגלה עונו שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.

ובשו״ע אדה״ז תרז, ד: אסור לו לפרט חטאיו ברבים לפי שאין זה כבוד המקום שמגלה לרבים שחטא כנגדו.

 

 

#6910