What Brachah do I say when I see a River or an Ocean?
Article: A Brachah on Rivers
The brachah of Oseh ma’aseh bereishis (thanking Hashem for the wonders of creation) should be recited when we see a large river that has been around since sheishes yemei breishis (the beginning of creation).
However, if the river has changed course, even if it happened biyedei shamayaim (due to a natural act from Above), we don’t say the brachah. When encountering a river, we needn’t be concerned that its course may have changed over time, but if it’s unknown whether the river dates back to sheishes yemei breishis, no brachah should be said. This is one of the reasons that this brachah is seldom recited, since the provenance of most rivers is unknown. Poskim say, though, that there is no concern with saying the brachah if we see very large rivers, such as the Mississippi.
None of the issues concerning rivers apply to oceans; we certainly should make a brachah when seeing an ocean. Upon seeing the “yam hagadol” (the ‘great ocean’), a special brachah, She’asah es (or Oseh) hayam hagadol, ought to be said. However, since we don’t know which ocean bears that name, we say Oseh maaseh breishis instead. Some maintain that the brachah for the yam hagadol should be recited when seeing any ocean which encircles continents, such as the Atlantic Ocean.
These Brachos are only recited once every 30 days.
See also:
Sources:
כל הפרטים בשו״ע או״ח סרכ״ח ובנו״כ לשם.
ומש״כ שגם בנשתנה ביד״ש אין מברכים עושה מע״ב (אף דהפוסקים כתבו רק ע״ד שינוי בידי אדם) – ראה שו״ת בצה״ח ח״ב ס״י ואילך. ועיי״ש שכ״ה כבר בראשון לציון ברכות נט, א. ועוד. ועיי״ש מה שהוכיח כן משולחן מלכים (בואינו) מכת״י (ונדמ״ח לאחרונה, והוא שם לפנינו בסרכ״ח) שעל הרים הגבוהים ברומא שנעץ גבריאל קנה בים אא״פ לברך. וכ״מ גם בפמ״ג בא״א סק״ג. וראה בארוכה בס׳ שער העין (אריאל) בבי׳ סכ״ב.
ובחי׳ מהר״ם בנעט (בביאור מרדכי ברכות פ״ט סק״ג) שאא״פ לברך על שאר נהרות כיון שאא״פ לדעת אם נשתנו. ובא״ר (הביאו בפמ״ג בא״א סק״ד) שאם ספק אם נשתנו אין לברך. אבל בפמ״ג שמסתמא לא נשתנה, וראוי לברך. ובמשנ״ב בשעה״צ סק״ח: וצ״ע למעשה. ולהעיר מל׳ הב״י דלא מברכין על הנהרות עמ״ב אלא כשרואה אותם במקום שלא נשתנה מהלכם. ומ״מ, בימים א״צ לחשוש בסתמא שנשתנו (ראה משנ״ב סק״ו).
אולם, בנוגע לזמנם משימ״ב – כ׳ בא״א סק״ג שצ״ל ידוע שהם משימ״ב. ועד״ז בא״א מבוטשאטש למג״א סק״ג שאין מברכים לפי שאולי נתהוו בזמן המבול. אבל בנהרות גדולים מאד אפשר לברך – ערוה״ש ס״ב.
בנוסח הברכה לים הגדול – כתב במג״א שבכ״מ הוא בנוסח ״שעשה (ולא העושה) את הים הגדול״. ועיי״ע בא״ר. ובפמ״ג בא״א סק״ב נתקשה בטעם החילוק לברך בל׳ עבר דוקא (משא״כ בברכת עושה מע״ב). וראה מש״כ בזה בצל״ח (ברכות נד, א). וראה בארוכה בבירור הלכה כאן. וראה בהנסמן בהלכה ברורה (יוסף) בשעה״צ סק״ד. (ועיי״ע בדברינו לקמן מזה).
ונחלקו טובא בהגדרת ים הגדול, שבשו״ע כתב שהוא הים שעוברים בו לא״י ולמצרים. אבל באחרונים חלקו עליו וכתבו שהוא ים אוקיינוס דוקא. ובדעת המחבר גופא, כתבו כו״כ דס״ל שגם על ים אוקיינוס אפשר לברך, ואדרבה – כש״כ הוא. וכ״ה בכמה אחרונים להלכה למעשה שעל ים אוקיינוס לכו״ע אפשר לברך בברכת ים הגדול (ראה קצוה״ש סס״ו סי״ד. ועוד). וראה בארוכה בשו״ת בצה״ח ח״ב סי״ב.
ונפק״מ בכ״ז גם בעניני גיטין, אם לכתוב ״ימא רבא״. (ולפלא שבשו״ע אה״ע ס״ד פסק המחבר לכתוב ״על כיף ימא״, אף שלענין ברכה (וחשש דלא תשא) פסק לברך בנוסח ים הגדול. וראה מזה בגט פשוט סקכ״ח סקמ״ו. שו״ת חיים שאל ח״א סל״ט סק״ט. ועוד. וראה בהנסמן בשו״ת דברי דוד טהרני ח״ג או״ח ס״ו). וכן נפק״מ לענין מקואות לשי׳ ר״י (מקואות פ״ה מ״ד. פרה פ״ח מ״ח. וראה בפיה״מ שם ובפי׳ הרא״ש). ועוד.
אמנם סתימת השו״ע דקאי רק על ים התיכון. וכ״מ מל׳ הכס״מ ברכות פ״י הט״ו. וכ״ה ג״כ ל׳ הלבוש ס״א. וכן הבין בכוונת השו”ע והלבוש בלחם (דברי) חמודות (עהרא”ש פ”ט דברכות הי”ג סקל”ז). וכ”כ בתפא”י (ברכות פ״ט סק״ט ובהלכתא גבירתא לשם).
[וכפי שהוא בלשון חכמים, שבשם ים הגדול נק׳ בד״כ ים התיכון (אלא שעדיין אי״ז שולל ים אוקיינוס. ופעמים מספר מצינו שנק׳ ג״כ בשם הגדול (ראה ב״ר יג, ט. לב, יא. וראה גם הנסמן באנצי״ת ערך ימים הע׳ 16). ובדעת הרמב״ם, שנקט בל׳ ים הגדול סתמא, הנה בד״כ כוונתו בכך לים התיכון (ראה גירושין פ״ז ה״י. תרומות פ״א ה״ז. מלכים פ״ה ה״ז). ומ״מ עדיין אינו מוכרח לשלול הפשוט שכולל ים אוקיינוס. וראה בס׳ המספיק לעובדי ה׳ להר״א בן הרמב״ם (הנדפס מכת״י) ע׳ 249, שעל הימים מברך עושה מע״ב, ועל ים המלוח הגדול והוא ים המערב וים סוף המתקשר עם תימן והודו מברך העושה את הים הגדול.
והנה, עוי״ל בטעמא דמילתא, דלהסוברים שרק על ד׳ נהרות דכתיבי בקרא מברך (ראה בארוכה בבני ציון ליכטמאן סק״ג מש״כ להוכיח. והוא דלא כמג״א שם), הה״נ בים הגדול שאינו מברך רק על ים הגדול שבקרא (מסעי לד, ו. ועוד). וראה במו״ק כאן שהכתוב קראו גדול. (אלא שלדידי׳ מברך כן גם על האוקיינוס). ובביהגר״א כאן: כמ״ש בקרא. (וראיתי למי שכתב שהוא ט״ס, וקאי על ס״ב בנוגע לנהרות דכתיבי בקרא. ולהנ״ל אינו מוכרח כלל. ואדרבה – באם קאי על ס״ב, מאי קמ״ל בדבר המפורש בשו״ע).
וראה בשו״ת דברי יציב דלקמן מש״כ לבאר בארוכה שלפ״ז פי׳ ים הגדול הוא באיכות, מצד חשיבותו שסמוך לא״י. ודוגמא לזה, בנהר פרת שנק׳ מה״ט בשם הנהר הגדול (פירש״י בראשית טו, יח. דברים א, ז). וראה שפתי חכמים ברכות נד, א ד״ה לפרקים (בפי׳ ל׳ רש״י ״שהוא גדול וחשוב מכולן״, שאם הוא ים שעוברים בו לא״י י״ל ש״חשוב מכולן״ לפי שהוא סמוך לא״י, אבל ממש״כ ״גדול מכולן״ – עכצ״ל דמיירי באוקיינוס. וראה גם שלמה משנתו שם. אבל להעיר מל׳ המאירי שכתב רק ״חשיבותו״. ולהעיר מאבודרהם ברכות ש״ח. ולאידך, בלבוש כתב שמברך על הים שעוברים בו לא״י ולמצרים, ומבאר שמפני גודלו קובע לו ברכה בפ״ע). וכ״ה במשנ״ב כאן סק״ב בשי׳ המחבר (ויתכן בכוונתו שגם בים שעוברים בו לא״י (ולא רק באוקיינוס) מברך מפני חשיבותו). וראה עד״ז בשו״ת נהרות איתן סי״ב בארוכה. ולהעיר שכעי״ז מצינו ברכה מיוחדת בשמן ערב משום חביבות א״י (ראה ברכות מג, א).
(גם מקום לומר שאין מקום לשבח בחשיבות הים מחמת גודלו, ״על אדמת נכר״).
אבל פשוט שאינו יוצא מידי פשוטו, ומברך על גדלות הים, כפשטות כוונת הכתובים בשם ״ים הגדול״, וכל׳ הברכה. וכמו שהפליא נעים זמירות ישראל בשבחו של הקב״ה (תהלים קד, כה): זה הים גדול ורחב ידים. אלא שבטעמא דמילתא שמברך בים זה דייקא (ולא בשאר ימים גדולים) – מפני חשיבותו.
ולהוסיף ע״פ המבואר במדחז״ל שתחילת הבריאה מא״י, שהוא טבורו של עולם, והאריך בזה הכוזרי בכ״מ, וממילא שבח הבריאה, שעל ימים יסדה (ראה ב״ב עד, א) הוא בהתחלתה וראשיתה, בבריאת הימים שבא״י, ועיקרם – ים הגדול. (אבל להעיר מזח״ג קסא, ב. ונת׳ בלקו״ש חל״א ע׳ 152).
ויומתק לפ״ז ל׳ המשנה (ברכות פ״ט מ״ב) ״הרואה את הים הגדול״, משא״כ בשאר הדברים – על הזיקין וכו׳ ועל הימים וכיו״ב. ולא קאמר ״הרואה״.
(ועד״ז הוא ברמב״ם ובשו״ע). ויל״פ בפשיטות, שברכת ים הגדול הוא מצד ראיית המקום, שהמקום גורם. וע״ד ברכת הרואה מקום שנעשו נסים, או שנעקרה ע״ז, דבכולהו קאמר ״הרואה״, שאינו מברך על דבר מסויים (כבברכת שאר הדברים המנויים במתני׳ – ״על ההרים״ וכדו׳), כ״א ראיית המקום, שע״פ המקום ניכר הענין (הנס וכו׳). והה״נ בעניננו, וכדלקמן.
[ולהנ״ל, י״ל בעומק יותר (ובחלק מהדברים ראיתי שכתבו כן כמה ממחברי זמנינו): שברכת ים הגדול אינה רק ברכה מבוררת ופרטית יותר (וכדלקמן), כ״א חלוק בגדר הברכה, שאינו מברך על שבחו של הקב״ה במע״ב, כברכת שאר ימים, כ״א ברכה מיוחדת מצד חשיבותו.
ועפ״ז א״ש ג״כ מה שמברך בל׳ עבר, לפי רוב הגירסאות, דשאני ברכת שאר ימים שמברך עמ״ב על ״שבחו של מקום כשאנו מכירים היום דבר שאנו יודעין שהמקום בראו משימ״ב ועדיין הוא קיים״ (ל׳ אבודרהם שם), ״לפי שאינם משתנים ועומדים כך מבריה״ע״ (תר״י ברכות רפ״ט), ואמטו להכי מברך בהם בל׳ הוה ״עושה״, שמזכיר שבחו מה שבכל רגע ה״ה עומד במאמרו. (ויתירה מזו, כמבואר בתניא (שעהיוה״א פ״א) שמתהווה מחדש בכל רגע). משא״כ ברכת ים הגדול היא על גוף ועצם בריאתו בשעתו, ״שעשה את הים הגדול״, מצד חשיבותו. (ובענין זה ה״ה דומה לברכת מקום שנעשה בו נסים, שמברך בל׳ עבר על עשיית הנס בשעתו).
ויומתק לפ״ז מש״כ הב״י במאי דקייל״ן כר״י לברך ברכת ים הגדול, דר״י לא פליג אדרבנן ומפרש דבריהם, דלכאו׳ מהיכא תיתי – לפי שאין ברכה זו בגדר הברכה דמע״ב, ולא בא ר״י לחלוק בנוסח הברכה, כ״א לפרש ולהודיע לנו גדר ברכת ים הגדול, שהו״ע אחר מצד גוף הבריאה דים הגדול. ואינו שייך לברכה הכללית דמע״ב, ות״ק לא מיירי מזה כלל. (וי״ל עוד, ובסגנון אחר, שהברכה אינה על ראיית הים כ״א על עצם בריאתו, אלא שחלות הברכה היא על הראי׳, משא״כ ברכת מע״ב שמברך על הראי׳ גופא. אלא שבי׳ זה אינו עולה בקנה א׳ עם דיוק ל׳ המשנה ״הרואה וכו׳״, וכדלעיל).
וא״כ מובן היטב שלא איכפת לן במה שיש ימים גדולים יותר, שאינו מברך על שבחו של הקב״ה במע״ב (שלפ״ז מקום לומר שככל שהים גדול יותר השבח הוא יותר), והכוונה כאן להודות להקב״ה בברכה מיוחדת על עצם בריאת ים הגדול מצד חשיבותו, ומצד שבחו של א״י. (ולדעת החולקים – י״ל דס״ל שמברך ברכה מיוחדת מצד חשיבותו בכמות).
(ומקום לומר לפ״ז, שבים הגדול יכול לברך גם במקום שנשתנה הילוכו מאז שימ״ב, ולא רק מצד מטבע הברכה, מה שאינו מזכיר ל׳ מע״ב, כ״א מצד עצם גדר הברכה כנ״ל. וכפי שבאמת כ״ה בים התיכון שאינו משימ״ב. (ראה לקמן במש״כ במשך חכמה עד״ז. אבל שם מ׳ קצת דקאי עלה מצד נוסח הברכה. ועד״ז הוא בנוגע לים סוף, עפ״ד ר״א בן הרמב״ם הנ״ל, וכדלקמן. אבל ראה שדה יצחק (גואיטה) ברכות נד, א).
וצ״ע לתווך כ״ז עם המבואר בפוסקים שברכת עמ״ב היא ברכה כללית ויוצא בזה ג״כ].
אבל ראה מש״כ בגט פשוט שם בשלילת סברא הנ״ל, שמברך על חשיבות א״י. וכפה״נ אישתמיט להו (להנ״ל).
ובעיקר הסברא בשו״ת נהרות איתן שם, שתלוי אם הברכות הם בלשון תורה (וחכמים) או בלשון בנ״א, (וע״פ הרש״ש בסוגיין – ברכות נד, א) – ילה״ע משו״ת חיים שאל הנ״ל.
(ועייש״ע בשו״ת דברי יציב ע״ד הדרוש. ולדבריו, ילה״ע מרשימות הצ״צ לתהילים קאפיטל צב (במילואים – ע׳ תרלח) בענין מה גדלו מעשיך, שהוא ע״ד ברכת ים הגדול. וענין האוקיינוס ע״פ דא״ח – ראה ברשימות הצ״צ לקהלת א, ז. ולהעיר משיחת י״ב תמוז תשי״ג)].
ואף שנראה עיקר שעל אוקיינוס אפשר לברך לכו״ע, וכמ״ש בכנה״ג בהגב”י ״דהיאך תיסק אדעתין דים אוקיינוס לא יברך עליו ברוך שעשה את הים הגדול, ובים שלנו יברך ברוך שעשה את הים הגדול, דבר זה לא יכילנו ספר ורעיון” (ובכ״מ האריכו לבאר בדעת המחבר שכל המחובר לאוקיינוס ה״ה ג״כ בכלל ים הגדול, והוכיחו כן מכ״מ. (וראה תפא״י פרה פ״ח מ״ח. מו״ק להיעב״ץ כאן. ועוד). וכ״מ מד׳ הר״א בן הרמב״ם הנ״ל. ולהעיר ממאירי מקואות שם. וכפי שנק׳ גם בחלק מהפוסקים (כבכס״מ שם ולבוש שם) בשם האוקיינוס (וכ״ה בתרגום אונקלוס מסעי לד, ו). ועו״כ לבאר מסברא במעלת ים התיכון שנשטף אוקיינוס לתוכו בדור אנוש (ראה ביפה ללב כאן. וראה בארוכה בהנסמן בשלחן השלם (וייס) פפ״ו ס״י ובהערות. ואכ״מ. ולהעיר משיחת ש״פ האזינו תשמ״ח. וראה כתבי ביחאווסקי ע׳ פ) – מ״מ מידי ספק לא יצא.
וסוכ״ס, סתימת ד׳ המחבר אינה כן. והרי גם הל״ח שחלק על השו״ע, וכ׳ שט״ס נפלה לפני הב״י בל׳ הרא״ש (אבל ראה בכנה״ג ובמו״ק ועוד), מ״מ גם הוא הבין בד׳ השואל שבשו״ת הרא״ש דמספקא לי׳ שמא מברך רק על ים שלנו, וכפשטות לשונו. ובכלל ל׳ שו״ת הרא״ש שם נ׳ חסר קצת. (וראה בס׳ עולה מן המדבר (ארבל) לכאן). אבל ראה מלאכת שלמה ברכות פ״ט מ״ב. (ואוי״ל ע״פ הסברא בגט פשוט שם שמברך רק על ים אחד בל׳ זה. אבל שם כ״כ רק בדעת השואל ולא להלכה). וראה שער העין שם בבי׳ סכ״ג.
ולכן, מחמת ספק ברכות, כדאי לברך בברכת עושה מע״ב ויוצא לכו״ע. (ולהוסיף בטעם הספק עפמש״כ בנימוקי או״ח סק״ב שי״א שבאוקיינוס גופא אין לברך אא״כ בעומק הים, בעצם ים האוקיינוס).
וראה בערוה״ש ס״ד שפסק מפני הספק לברך רק עושה מע״ב. (ועיי״ש מש״כ לבאר מסברא שאוקיינוס אינו נק׳ ים כ״א מים, שהוא יסוד הים. ועיי״ע מה שהאריך בס׳ עולה מן המדבר הנ״ל בדעת המחבר. ושארי לי׳ מארי׳ שכתב בין השיטין דברים אשר לא כדת נגד רבותינו הראשונים). וכ״ה בכה״ח סק״ה. גם בחיי”א כלל סג ס״ג ובקצשו״ע סי’ ס ס״ה סתמו שעל הימים מברך עושה מע״ב. ולא הזכירו כלל ברכת ים הגדול. (ובסברה״נ לאדה״ז השמיט בכלל ברכת הימים. וי״ל שאינו מצוי במדינתנו, ראה הנסמן אצלנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות תלח בדרכו של אדה״ז בסידורו בזה). וראה מסורת משה ע׳ נה.
והטעם בזה, לפי שברכת עושה מע״ב היא ברכה כללית – ראה בכנה״ג בהגב״י שם. משנ״ב בבה״ל ד״ה ועל. וכ״מ בביהגר״א במש״כ בטעמו של ר״י (ושקו״ט בדבריו, שהרי לא קייל״ן כר״י לברך בורא מיני דשאים. וראה גם שו״ת מנח״י ח״ח ס״ו סק״ב). וראה מאורי אור ווירמש ח״ב (לא, א) בהגהות לשו״ע כאן. וראה שו״ת דברי יציב או״ח סצ״ה. וראה גם לקו״ש חכ״ב ע׳ 195 הע׳ 63. [וראה זה פלא בבני ציון ליכטמאן סק״א דאזיל בתר איפכא, שרק בנוסח ים הגדול יוצא. ומה״ט פסקו כר״י (ראה לקמן), שבנוסח זה יוצא לכו״ע. וסימוכין לסברא זו בפי׳ התפלות לר״י בר יקר. ובספר הפרדס לר״א ב״ר חיים ש״ח. (וראה גם במשך חכמה (סו״פ ברכה) בנוגע לים התיכון, שאינו מע״ב. וראה שו״ת בצה״ח הנ״ל. ולהעיר דגם ים סוף אינו ממע״ב (ראה ב״ר כג, יא) אבל ראה בשער העין בבי׳ סכ״ב). וראה בשו״ת אוצרות יוסף שבסו״ס הלכה ברורה כאן ס״ו. ונטה קו שם לחוש לדעת יחיד. (וראה בדברינו לעיל שי״ל שברכה זו חלוקה במהותה – בגדר הברכה). וראה שו״ת שם משמעון פאלאק יו״ד ס״ד ד״ה והטעם מש״כ בשלילת סברא זו].
ובשו״ת מנח״י ח״א סק״י כ׳ לברך עושה מע״ב ולהוסיף תוכ״ד שעשה את הים הגדול. (וע״ד ד׳ הש״ך יו״ד סשכ״ח סק״א ובנקוה״כ שם לומר ״להפריש תרומה חלה״). ועייעו״ש ח״ח ס״ו. לקוטי תשובות סי״ט. וראה שו״ת נהרות איתן שם מש״כ בזה.
[ועוד ילה״ע מדעת הפוסקים דלא קייל״ן כר״י לברך ברכת ים הגדול, דרבנן פליגי עלי׳, ראה משה״ק בטור. וכה״ק באגור סש”כ. וכ״ה להלכה בפיה״מ לרמב״ם ברכות פ״ט מ״ב (ודלא כמ״ש בספר הי״ד ברכות פ״י הט״ו. אבל במהדו״ב לפיה״מ (ע״פ כת״י): והלכה כר״י). וגם בראב”ן (ברכות סי’ ר) סתם כדעת הת״ק. ועד״ז באשכול דיני ברכת הודאה. צדה לדרך מ״א כלל ג פכ״ח. פסקי ריא״ז ברכות פ״ט ה״ג].
ועוד אחת היא לנו להסוברים שמברך על האוקיינוס, שיש לחקור אם האטלנטיק והפסיפיק (השקט) היינו הך, וים אחד הוא, כי מפולשים זל״ז. ואינו מברך ברכה נוספת כשחוזר ורואה. ושקו״ט בזה באחרוני זמנינו. ולהעיר ממאירי מקואות שם שהרבה ימים מחוברים יחד.
From Halacha2Go Archives
#479
