Article: Father & Son Mikvah
Question:
Are we carful that father and son, brothers, brothers’ in-law, father/son in-law, shouldn’t go to mikvah together, and from what age?
אבן העזר כג ו ברמ”א, ועכשיו אין מכסים, (אף שהא גופא טעמא בעי), ובערוך השולחן שבימיו לא נזהרו רק באותו בור. וההיתר שצריך לו (ח”מ שם) לכאורה שייך רק ברב שהוא מצד כבוד. ולפועל עם ילדים קטנים במצב דהיום אין נוח כלל לשלחם לבד או עם אחר. והמנהג הפשוט הנפוץ ללכת עם הילדים למקוה (וכן לשמש אב זקן במקוה)
Answer:
Article #812: Father & Son Mikvah
Halacha restricts visiting a merchatz (bathhouse) with a father or a teacher. Nor should a man accompany his sister’s husband or his father-in-law. With regard to avoiding this practice, there are two explanations: one deals with respect (for a teacher or father); the other reason, as explained in the Gemara, is that it may cause hirhurim (inappropriate thoughts).
Although the penchant for public bathing has waned in these days, these halachos would seemingly apply to the many men who frequent the mikvah or swim regularly. But they are generally lenient in all these respects—why?
Some Rishonim (early halachic authorities) explain that this issue applies only to a bathhouse, where the bathtub is an above-ground keli (vessel), but not to a pool or mikvah that is connected to the ground. Many poskim reject this explanation. The Rema (16th century primary commentary on the Shulchan Aruch) says that people are lenient since bathing suits are generally worn for public bathing or swimming. However, this explanation would not apply to a mikvah.
Others make a distinction between a merchatz yavesh (a sauna), patronized for the purpose of “a shvitz” and a bathhouse used for bathing. The halachic issues primarily concern a sauna, they maintain, since at a mikvah, pool or bathhouse, water acts as a cover-up for the state of undress. Additionally, most people sit in a shvitz to socialize or for leisure, while showering, bathing and dipping in the mikvah are time-constrained activities.
Added leniency can also apply to dipping in a mikvah, which is usually in the presence of many others. It would be highly unusual to meet up only with a father, teacher or in-law while there. Many poskim also allow for a father to accompany a small child, since there is less concern for hirhurim. The concern for lack of respect is also mitigated, for the parent (who initiates the visit) is certainly mochel (forgiving [of his honor])1. (Some earlier sources note that a father or teacher should stand on the side, and try to remain inconspicuous when their son or student is around.)
People go to a mikvah for spiritual reasons—for the purpose of purification—and as such it can therefore be argued that there is less need for concern with regard to these restrictions.
From Halacha2Go Archives
#812
Sources:
הנה, ד״ז הושמט בטושו״ע בהל׳ כיבוד אב ואם, אף שהובא ברי״ף רמב״ם ורא״ש, והובא רק בהל׳ כבוד רבו, ורק לגבי רבו ולא בשאר קרובים, והביאו רק הרמ״א. וכבר תמהו ע״ד זה דבר הההשמטה. וכתבו ליישב בכמה אנפי. ומהם לפי צדדי ההיתר דלקמן.
והנה, ב׳ אופנים בהאיסור משום הרהור או זלזול – ראה פסחים נא, א ברש״י. ועיי״ש בהחילוק בין אביו לרבו. וראה מאירי שם. ושם שבאביו צריך לשמשו מותר. והוא לשיטתו שהוא משום כבטד. ולפ״ז, גם במוחל מותר. וראה גם חזקוני חיי״ש כד, טז. ובאמת, הרבה פעמים בנו משמש בשימוש מועט. ואיכא צד נוסף להיתרא, אף ששאר הראשונים לא כתבו כן רק ברבו. ולא קייל״ן הכי. וראה שו״ת שבה״ל ח, ערב. מנח״י ד, סב, ו ואילך. ופאבל להעיר מכוכבי אור כהנא בשם רד״ל בהגהות מב, א להתיר ברבו צריך לו אפילו הוא חמיו. וראה שו״ת מענה אליהו להאדר״ת סוסי׳ מז. בנין שמואל דלקמן אות ד – ע׳ קסט.
וברמב״ם אסו״ב כא, טז משמע עוד אופן שהוא משום הרגל דבר. (ולהעיר מהשינוי בל׳ הרמב״ם בנוגע לרבו באסו״ב ובהל׳ ת״ת ה, ו. וראה שו״ת מנח״י שם). וכן מפורש. בבה״ג הל׳ כיבוד או״א משום שיגלו ערוה זע״ז.
וברמ״א אה״ע כג, ו בשם האגודה, שנהגו עכשיו היתר בדבר הואיל ומכסין ערוותן בבית המרחץ ליכא למיחש להרהורא. וביו״ד רמב, טז, לגבי רבו, שכן המנהג פשוט להכנס עם רבו ואביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו למרחץ אע”פ שבגמ’ אסרו כולם והכל הוא מטעם דעכשיו הולכים במכנסיים. וכבר העיר בבה״י לאה״ע שם, שביו״ד קנג, ג כתב לענין אחר בלישנא דמקום שנהגו. ואילו באה״ע כתב שעכשיו נוהגין בפשיטות. וראה פת״ש אה״ע שם שהביא מתולדות אדם שבזמננו ליכא היתר זה. וכ״ה בערוה״ש שם ה, וביו״ד רמב, מב, והביא צד לימוד זכות באו״א, וכדלקמן. אמנם, בתולדות אדם גופא לא כתב בדרך החלט, יעו״ש ספ״ו. גם מיירי במרחץ ששוהים שם, וכדלקמן.
והנה, במהר״ם חלאווה פסחים שם כתב בשם התוס’ דה״מ במרחץ יבש שמגולין אבל בנהר או בחמי טבריא שמכוסין במים מותר. והוסיף שכן עמא דבר. ולא מצאנו חולק. אבל בנתיבות שלום לאה״ע שם הל׳ אישות נתיב י גם במכוסין, שהמחמיר קדוש יאמר לו. ובאמת, היינו הך דמכנסיים שברמ״א, דמים צלולים חשיבי כיסוי לערוה. וכנראה דלשעה מועטת דכניסה ויציאה לנהר לא חיישינן. ומוכרח בגמ׳ שהאיסור מה שרוחץ עם אביו, ובשני אחים הל׳ ״כאחד״. ולא עצם הדבר במה שנמצא שם לשעה. (ולהעיר מדרישה אה״ע כג, ה, ורמ״א שם ו, בהיתר לבישת מכנסיים במרחץ, שלשעה מועטת לא אסרו. איברא, שמכאן מקור שמ״מ במרחץ יש ליזהר שלא לרחוץ כאחד גם לשעה מועטת כזו. ועכ״ז בשעה מועטת דפשיטת ולבישת הבגדים שהוא פחות יותר, קיל טפי). וראה בירור הלכה דלקמן דנדחק לפרש כן גם ברמ״א בשם אגודה. וראה להורות נתן דלקמן.
ומקור לדבר, במדרש שכל טוב פ׳ לך יד בסופו, שאחרי שהובא הדין שלא לרחוץ עם בנו ורבו בבית המרחץ, דרשו מקרא דמקוה ישראל ה׳, מה ים רוחצים בו אב ובנו ורב ותלמידו ואינם בושים זמ״ז, אף הקב״ה וכו׳. אמנם, בפסיקתא דר״כ פיסקא רה, יג מחלק בין ים למקוה, שבמקוה כשאדם מבקש לטבול ונמצא אביו או רבו שם מתבייש והולך לו אבל בים מפליג קימעא ויורד וטובל. וכ״ה בילקוט שמעוני תהלים רמז תשפט. והובא בקרית מלך לרמב״ם ת״ת שם. ובערוך ערך אמבטי, בשם מדרש, השווה אמבטי למעין ומקוה משא״כ בים. עכ״פ, נמצא צד היתר במקום גדול. והוא כסברת חוט שני דלקמן. ובאמת, אין מפורש לאיסור במקוה, רק שמתבייש. ואכן בתשווה״נ דלקמן שלפ״ז אינו משום איסור.
וראה משה״ק בדברי מהרם חלאווה בשו״ת מנח״י שם יח. וראה שו״ת להורות נתן אה״ע א, סא, יג.
ובאמת, אף שבמרדכי פסחים ד, תרו בשם מהר״ם, שמיאן לקבל החילוק בין גיגית לאמבטי, וכ״ה בשו״ת מהר״ם קרימונה דפוס עט, וראה ערוה״ש יו״ד רמב, כה, אה״ע כג, ח – אמנם באגודה פסחים שם כתב רק שמהרם לא ידע לחלק. ולהעיר של׳ הרמב״ם שלא ליכנס כאחד. וכנ״ל, כ״ה בגמרא שם. ולהנ״ל שטעמו משום הרגל דבר א״ש.
ובשו״ת פתחא זוטא אה״ע ח, שהאיסור רק באב ובנו לחוד, ולא במקום רבים. וראה פי׳ שם טוב לרמב״ם שם, דברי יציב לקוטים והשמטות קכג. קנין תורה ב, לד. להורות נתן שם ז.ב ובחוט שני אה״ע כג, ו – ע׳ סז – להקל במרחץ גדול שאפשר שלא יראוהו.
ובס׳ הזכרונות להרה״צ הר״צ הכהן מלובלין מ״ע א, ב כתב סברא להקל כשאין יושבים בטל. וראה גם תשוה״נ ו, סז. ולכאורה החשש רק משום הסתכלות ולא בראי׳ לחוד. ולהעיר מהן יהוידע פסחים לג, ב דמשמע שכשכאו״א רוחץ לעצמו לית לן בה, עייש״ה. וצ״ע.
ובטבילה במקוה שהולכים ליטהר, יש להוסיף הסברא שהוא עצמו מחזר אחרי לשורפו, ולית לן למיחש שיבוא לידי הרהור. וראה תשוה״נ שם.
והנה, בבנו קטן ליכא חשש הרהור. וראה ערוה״ש שנסתפק. וכנראה מחשש דילמא אתי למטסרך. אבל בס׳ הזכרונות להקל. ולהעיר גם מלקט יושר יו״ד ע׳ 37: עם בנו הגדול. ויל״ד, דגופא דעובדא הכי הוה. וגם מקום להקל משום סכנה לבן (וע״ד ההיצר בסכנה לאב, ראה מנח״י שם. שבה״ל ח שם). וראה שבה״ל ז, רב. דברי יציב שם.
וראה מקבציאל ש״ב לך מה, לא לשלוח בנו לטבילה לבד רק עמו. וראה גם כה״ח פלאגי כז, ט.
ועוד כמה צדדי היתר בלהורות נתן שם. שו״ת דודאי אשר אלגבי ב, יח. אליבא דהלכתא גל׳ קה ע׳ קלו ואילך. בירור הלכה זילבר ז אה״ע שם. בנין שמואל כהן אה״ע במקומו. וש״נ. וראה שו״ת ברכת יהודה ברכה אה״ע ד, י.
ובכ״מ מפורש שנהגו בשופי להקל – ראה ערוה״ש שם. פתחא זוטא שם.ובקנין תורה שם שכן נהגו מלפנים.
ולהעיר שדעת הט״ז יו״ד קנג, ג שבכלל אסור להרחץ עם אחרים. ולא ראינו מאן דיש לה. וכנראה שבמתכונת בתי מרחצאות שלנו ליכא חששא. והוא הדבר והוא הטעם.
ונראה, שאם רוחצים במרחץ כאו״א במק״א, ואם משום הטבילה בבור, נזהרים שלא ליכנס בעת ובעונה אחת, אין לנו לחוש.
#41136
