האם אדם יכול להוציא את אשתו או אחר בברכת המזון?

 

תשובה:

לא, שרק כשיש זימון אפשר להוציא אחר ידי חובתו. ורבים טועים בזה.

וגם אם השומע אינו בקי לברך, שאפשר להוציא גם בשנים, מכל מקום גם בזה אינו יכול להוציאו רק אם נקבעו כאחד.

אמנם, כשיש אצלו ספק ברכה באופן שאינו יכול לברך מספק, נהגו לבקש מאחר שיוציאנו, לרווחא דמילתא.

 

מקורות:

הדבר מפורש בתוס׳ ברכות מה, א ד״ה אם רצו וברא״ש שם ז, ו, ובטושו”ע קצג, א ובט״ז ומ”א שם א. שו״ע ריג, א. אדה״ז קסז, יד. קצב, א.

וגם כשיש מי שאינו בקי, שהדין שסופר מברך – נראה להדיא בשו״ע רבינו קצג, א, שג״ז רק אם נקבעו. וכ״מ שם ריג, ב. וכ״מ בל׳ הרמב״ם ברכות ה, טו. ויסודם מל׳ הגמרא שנים שאכלו כאחת. וה״ט, שאף שבשנים לחוד אי״ז בגדר קביעות, דסו״ס איכא קביעות אלא שאין קביעותם מועלת כ״כ. וראה מג״א קסז, כח בנוגע לפירות.

וראה אפיקי מגינים ביאורים רסי׳ קצג שנסתפק. והכריע שבאינו יודע א״צ קביעות. וכ״ה בחזו״א יט, ב, ושם ח, שהחמירו על הבקי שאינו יוצא אלא בהסבו.

 ובאמת גם למשנ״ב לכאורה לכתחילה בעינן קביעות גם בכה״ג – ראה קסז, סה. ואי מיירי בשניהם יודעים לברך, הרי גם אם נקבעו אי״ז לכתחילה, שבשנים מצוה ליחלק.

ובמשנ״ב ריג בשעה״צ ז דישיבה יחד מיהא בעיא.

והנהוג לבקש מי שיוציאנו, גם בלא נקבעו – היינו בלית ברירה, במקום חשש ברכה לבטלה, ובאופן שאינו יכול לחזור ולאכול, כיון  שאין חסרון לשמוע מאחר, להדעות שא״צ קביעות,  וסומכים עליהם שבדיעבד מהני.

ולכתחילה בכל כה״ג צריך לחזור ולאכול בכדי לצאת מסבך הספק.

והעירוני שבמעשה רב עד, כתב, שלא יאכל לכתחלה דבר שהוא שליש ביצה שהוא בספק ברכה אחרונה. ואם אכל חובה עליו להוסיף עוד לאכול עד שיהא כביצה (ר”ל ביצה דידן שהוא חצי ביצה שבדורות חז”ל לפי מה שנמדד לפניו ז”ל שיעור חלה לקמן סי’ ק”ה) לברך אחריו וכן בברי’ נמי דינא הכי (עיין ש”ע סי’ ר”ט סעי’ א’ וסי’ תפ”ו סעי’ א’) ואין סברא שיוציא אותו אחר שאין מוציאין בברכת הנהנין כ”א בור וזה לא דמי לבור שיכול לקנות ולאכול עד שיהי’ בו כשיעור. והיינו דס”ל דגם במקום ספק אין לו כלל לסמוך לצאת ידי חובתו ע”י אחר.

אמנם, במקום שמן הדין צריך לברך, ומחמיר על עצמו משום חשש ברכה לבטלה לחד מ״ד, לא יועיל לבקש מאחר שיוציאנו, מתלתא טעמי, הן מחמת שאא״פ לאחר להוציאו שלא בדרך זימון, והן מחמת שצריך קביעות, והן שבכה״ג אינו בגדר בור שסופר מברך עבורו.

ונוגע למעשה, כשיש ספק גמור האם צריכים לחזור על ברכת המזון, באופנים שאין הדין מוכרע, ותלוי במחלוקת הפוסקים, כגון נשים שנחלקו האחרונים האם צריכים לחזור ולברך כשיש להם ספק אם בירכו, או מי שאינו יודע האם אכל כדי שביעה ואינו זוכר האם בירך, או מי שאכל מז’ מינים ויש לו ספק האם בירך מעין ג’ שנחלקו הפוסקים האם ברכת מעין ג’ הוא דאורייתא.

 

 

#41062