כיבוד אב – ניתוק הקשר

 

שאלה:

הורים גרושים 25 שנה. האבא לא היה בקשר עם ילדיו כל התקופה. הבן התחתן לאחרונה בגיל מבוגר. האבא שלח שליח לפני החתונה שהוא מבקש לחדש את הקשר, והוא מעוניין להגיע לחתונה. אבל הבן לא הי׳ מסוגל לסלוח לאבא על 25 שנה של נתק… עכשיו האבא שוב שולח שליח שהוא מעוניין לחדש את הקשר והבן שואל האם הוא להסכים מדין כיבוד אב ואם. הוא ציין שזה מאד מאד קשה לו ובפרט עכשיו שהוא רק כמה חדשים אחרי החתונה.

כיצד עליו לנהוג?

 

מענה:

שאלות כאלה אא״פ לפסוק בכתב, וכן לא מקבלת שאלה כתובה, מבלי לדעת הפרטים הדק היטב. ויש לברר היטב גם אם הפרטים מדוייקים. (ולפעמים קורה שהסיתו את הילדים בקטנותם לנתק קשר עם האב, והבנים אינם יודעים מה האם ״בישלה״).

ואח״כ יש לשקול היטב במאזני הצדק לכאן ולכאן.

וכמעט בלתי אפשרי להכריח כצד אחד או השני מבלי לשמוע כל הענין עד תומו, האם מדובר בהתעללות וכו׳, ואם יגרום חולי נפשי וכו׳.

ואין להסיק מהשאלה כפשוטה.

 

מקורות:

בעיקר הענין הנה, ח״א שליט״א העיר ממש״כ בב״י יו״ד רמ, בדין נוטל ארנקי בפניו שלא ימנענו, דהיינו לגבי חובת מורא, אבל בחובת כבוד אביו משמע שם דכל צער [גדול] שיש לבן עי״ז, חשיב משל בן, ור״ל כאן שאם בכל אופן אינו מסוגל לחדש הקשר – דחשיב משל בן.

אמנם, לא מצינו כך בב״י, שתוכן דבריו במה שכתבו הרי”ף והרמב”ם שכשהאב רוצה לזרוק כיסו של הבן לים אינו יכול למנוע, וע”ז כתב הב”י שבכדי שלא לצער את אביו צריך להפסיד גם ממון, אבל בשביל כבוד אינו חייב להפסיד ממון. ותו לא. אבל לא מצאנו שם, שקושי רגשי פוטר ממצוות כבוד או”א.

אמנם, מצינו סברת מהרי״ק שרש קסו, בנוגע לישא אשה שאינה חפץ בה, שכיון שהוא משל אב, ״כש״כ הכא שהוא דבר השייך בצערא דגופא להניח האשה אשר חפץ בה ויצטרך לקחת אשה אחרת אשר לא תישר בעיניו כל כך”. וראה קובץ תשובות א, יב, שלשנות מנהגיו ״כרוך בצער ואי נעימות רבה ולא גרע מאיזה הפסד שאין במניעת קיים ציווי האב לתא דאיש אביו תיראו״ (גם למ״ד שהמצוה גם כשאין לאב הנאה).

והעירוני, שבתשובה שם קאי באופן שהאב מצווה דבר שאינו נוגע לו בעצם, אלא מצווה על הבן להתפלל בנוסח מסוים, ובאופן זה הוא גם במהרי”ק, ומאי שיאטא לעניננו, שהקושי היא בעיקר קיום המצוה, ובודאי אין פטור כזה.

אמנם, לא תפסו כוונתנו. והיינו, שבמהרי״ק הביא ג׳ טעמים, הראשון מה שהבאנו שהוא צערא דגופא. והשלישי החידוש – שיש חולקים אף שמפורש כבר ברשב״א. ואכ״מ – שבדבר דלית לאב הנאה, ולא שייך האב בגווה, אין חיוב כיבוד, גם למ״ד שהוא משל בן. וכוונתנו היתה לפי טעם הראשון שאינו תלוי כלל בטעם השלישי, ראה שם היטב. (אבל ראה אצלנו 37371 בהשקו״ט בסברת מהרי״ק, שאפ״ל דקאי רק בנדון דידי׳).

כמו״כ בתשובת הגריש״א שם, אחרי שהב״ד מהרי״ק, כתב בסו״ד, שלדברי המקנה שגם כשאין לאב הנאה איכא מצוות מורא, ומ״מ הוא רק כשאין לבן הפסד, וגם למ״ד משל בן. ועז״כ בתשובה שם, שכ״ה גם בדבר הכרוך בצער ואי נעימות רבה. אלא דלא ברירא לי, אם גם בדבר דשייך האב בגווה אמרינן הכי.

[והרבה יש להאריך, וכתבנו מזה במק״א, שבל׳ הרמב״ם ממרים ו, ז – ועד״ז בשו״ע יו״ד רמ – הנה בבבא ב׳ (ובשו״ע בס״ח) כשהוא צערא דגופא האריך בדברי מוסר שאילו מלך בו״ד גזר וכו׳, משא״כ בהפסד ממון (בשו״ע ס״ג). וא״ש מה שנתקשו, מדוע הראשון בגדר כיבוד והשני – מורא, שכשהוא הפסד ממונו, הכבוד הוא מה שנותן להם אפשרות להשתמש בממונו (אף שכיבוד אב משל אב) לעשות להם קורת רוח, ואף שמצטער מ״מ מראה להם פנים יפות ואינו מראה צערו בפניהם. אבל בצערא דגופא, ה״ז בגדר מורא שנמנע מלביישם ומחמת מוראם עליו מקבל עליו כל הצער. (ובאמונת יוסף לירושלמי פאה א, א (ט,ב) כתב איפכא שבצערא דגופא מותר לו להצטער ולכעוס, ורק שלא יכלימם. והבוחר יבחר)].

והנה, לפי ניסוח השאלה כפשוטה וכמשמעה, משמע שלא היתה שום התנהגות אחרת שלא כראוי מצד האבא אלא ניתוק הקשר זמן הרבה, והבן קשה לו לחדש את הקשר (אלא, שכנ״ל, אין ללמוד כלל מהגשת הדברים בכתב). ואם זו המציאות, שאין כאן התעללות או בעי׳ נפשית אצל הבן, אלא קושי בקיום עיקר המצוה של כאו”א, הנה בודאי חייבים אנו לקיים מצוות הבורא גם באופן שקשה לנו. ובאופן כזה, חובת הרב לומר האמת שגם אם האב התנהג שלא בסדר, חיוב כבוד או”א אינו קשור כלל להתנהגות האב. וכפי שכתב אלינו א׳ מגדולי הרבנים שליט״א: כמו שיהודי אינו יכול לפטור א”ע משמירת שבת או הנחת תפילין גם אם יש לו קושי רגשי לקיים מצוות אלו, הרי מצוות כבוד או”א שהוא מצווה “חמורה שבחמורות” אינו שונה כלל משאר מצוות (ולסבר את האוזן אם האבא היה מבטיח מליון ש”ח בשביל לחדש את הקשר מסתמא הי׳ מסתדר עם הקושי הרגשי, ולא יהיו חיובי המצוות פחות מזה). ויש להסביר לבן שעליו לדון לכף זכות את אביו במה שניתק את הקשר בכמה אופנים. ואם יש אפשרות שילך למטפל רגשי מקצועי ודאי יהיה לטובתו, וגדולה מצות כיבוד אב להתאמץ עליה והכל בדרכי נעם ולא בכפיה. עכ״ד.

ואם המדובר הוא בבת שהאב ניתק הקשר, וקשה לבעלה שאשתו תחדש הקשר, הרי אשה נשואה פטורה מחיוב כאו”א מחמת שרשות אחרים עליה, אם מפריע לבעלה.

ובכללות הענין, ראה אהל יעקב סקוצילס הלכות כיבוד אב ואם רמ, קכ, בשם הגריש״א. ואעתיק משם כלשונו: ישנם מקרים של ‏הורים הפועלים שלא כשורה הגורמים נזקים חמורים לילדיהם, ולפעמים הטיפול הנכון לבריאות הנפש לבן כרוך גם בניתוק קשר עם ההורים. אך זאת צריך לדעת כי אף שבריאות הבן ובכלל זה בריאות הנפש מוגדרת כ׳משל בן׳ ואין הבן צריך לוותר על בריאותו בשביל כיבוד האב, אולם לא אחת אמינותם של הרופאים ובפרט ברפואת הנפש מוטלת בספק וגישתם אינה מותאמת לדרך התורה, ומכיון שמצד שני בריאות הנפש אינה דבר שניתן לזלזל בו צריך הבן להתייעץ בכל מקרה לגופו עם מורה הוראה מוסמך הבאתי גם בעניינים אלו, מהי הדרך הראויה וכיצד עליו לנהוג.

 

 

#40526