תרתי דסתרי בציבור. הנאת הגוף בתורה
שאלה:
א. ראשית, נהניתי לשמוע אתכם היום בפטפוטי דאורייתא.
ב. כבודו הזכיר בשיחתו את דברי אדה״ז בס׳ צ לענין תרתי דסתרי ולכאורה מתכוון כבודו לסעיף י. אמנם לכאורה אין הכרח משם לתרתי דסתרי עבור ציבור, אף שכמה נו״כ כתבו כך (נדמה לי המג״א בס׳ תלג), אלא מתכוון רק שלציבור יש היתר להקדים מעריב מבעוד יום, כי קשה לאוספם שוב אם יפרדו לביתם אחר מנחה. אבל יתכן דמיירי שיתפללו מנחה לפני הפלג, וכפי שכתבו הרבה פוסקים בס׳ רלה שאין היתר גם עבור ציבור לעשות תרתי דסתרי בחד יומא.
תשובה:
א. בד״ת עשה בה נהנה כמהנה. וי״ל שהוא בגדר הנאת הגוף, ובט״ז יו״ד רכא, מג, דשאני ממצווות שללה״נ. וכבר הביאו מרבינו אברהם בן ההר נדרים מח, א. וכדברי הקדמת אגלי טל הידועה.
(אבל ראה פת״ש רכא שם ד מה שהביא מתשו׳ פני ארי׳ מז. ושם השיג על הט״ז מברכות כו, א: מה למזון שכן נהנה. ומשמע שבתורה ל״ח גופו נהנה. וקדמו בקושיא זו בא״ר סוסי׳ מז על לבוש דלקמן.
וי״ל וליישב, דדמיא לברכת הריח שעברה הנאתו, ראה מג״א רטז, א. והובא ונתבאר בספר המאמרים מלוקט ה בד״ה וידבר תשכ״ט. וכן גם בתורה התעיף עיניך בו ואיננו. ושוב מצאתי כן בשו״ת אבנ״ז או״ח ס. וראה אג״ט טוחן ב, ב.
ועוי״ל באו״א, שבתורה ליכא שביעה, שאוהב כסף לא ישבע כסף, וכן בתורה, ראה ויק״ר כב, דמיגרר גריר. ומה״ט ל״ש לברך לאחרי׳ (וראה ב״י מז משו״ת הרשב״א).
אבל בברכות יד, א: כל המשביע עצמו מדברי תורה וכו׳. ובתנדא״ר כ, שאין שביעה אלא תורה. וראה אצלנו 21009. וראה פתחא זעירא להפלאה שישבעו ויתענגו מטובך – היינו בד״ת. וכ״ה בפרי צדיק במדבר טו. וקדמם בכתר ש״ט שיט. ובפסחים ג, ב דהאי שמעתא כגדי מסנקן, ובפיר״ח ששבענו ממנה.
ועוד צ״ע שבגמ׳ אמרו שכן נהנה ולא שכן שבע.
ובאמרי בינה שבת יב, תירץ בדברי הט״ז, שהיא הנאה מחוץ לגוף וכרחיצה וסיכה שאינו מברך. אבל להעיר שבכ״מ שתורה נמשלה לאכילה, ומקרא מלא ותורתך בתוך מעי. אבל פשוט שאינו כפשוטו. וראה לקו״ש יד דלקמן בטעם שאאפ״ל לפרש שברכה״ת בגדר ברה״נ ממש, שאין לברך רק על הנאה שנכנסת בתוך הגוף ממש. וראהמפרי צדיק לר״ח שבט ד, ששביעה דתורה היא בגדר לעיטה.
וי״ל בפשוטו שבתורה חייב בה גם כשאינו נהנה, והחיוב ללמוד – מחמת הציווי).
ואתיא כהדעה שהביא במג״א רכג, לברך שהחיינו על ספרים (אף שאדה״ז בסדר ברה״נ לא הכריע כך).
ובכ״מ, וגם בלקו״ש יד האזינו בהערה מובא בדעת אדה״ז שברכה״ת ע״ד ברכת הנהנין, בבחי׳ והערב נא, והוא יותר מכל הנאות שבעולם, כל׳ אדה״ז בהל׳ ברכה״ת. וכן מפורש בתוכנו של ברכה״ת בלבוש מז. וראה שם בלקו״ש החילוק בין דעת אדה״ז ללבוש.
ב. בעיקר הערתו, כנראה נתכוון למג״א רלג, ז. ומאי שיאטי׳ דדיני בדיקת חמץ בתלג.
בכוונת אדה״ז – הרי ציין לשל״ה ולמג״א שהביאו מטור רלה. וכן ציין לרלה. ומוכח, שכוונתו להתיר להתפלל ערבית קודם הלילה מחמת ק״ש.
אבל מסתבר שהכוונה גם לענין תרתי דסתרי שכ״ה במקורו ברא״ש ברכות בתחילתו, אף שהו״ע אחר שם.
ונמצא גם ברי״ו ג, ב. וכ״כ ב״י רלג. פנ״י ברכות בתחילתו. ועוד.
#40212
