נר חנוכה על טס כסף, הפיכתו לבסיס להיתר

 

ב”ה

מוצאי ש”ק יום הבהיר כ’ כסליו

כבוד הגה”ח מוהר”י שליט”א

קיבלתי מבני הרה”ג שיחי’ בערב ש”ק את הקובץ של כת”ר בהלכות חנוכה.

וראיתי שאתם כותבים בנוגע להדלקת נ”ח בערב ש”ק, בנוגע לטלטול טס שתחת הנרות עם החנוכיה לאחר שתכבה. ונקטתם כמה פעמים [גם בפנים ובהע’ והן במילואים בסופו] כשיטת שבסתם, שאכן אפשר לעשות כן אם מניח לפני השבת חלה בטס. והבאתם שיש שלדעתם אינו מועיל, מכיוון שהטס הזה אינו מקומו של לחם אלא מיועד לנרות בלבד. וציינתם למנורה הטהורה, שדעתו כן.

ונפלאתי, כיוון שהמקובל אצלי משנים קדמוניות – שאדרבה, העיקר כהדעה שאין מועיל הנחת לחם על מגש נרות – ואכן, תלוי ביעוד והשימוש של הטס.

והנני מעתיק לכת”ר, את הרשום אצלי בנדון משכבר הימים:

טס כסף וכיו”ב, שמיוחד ומיועד להניחו מתחת לפמוטות נרות שבת – נראה שאינו מועיל להניח בתוכו לחם וכיו”ב, כפי שזה אכן מועיל בנוגע לפמוטות שעל השולחן:

שהרי כדי שיהפוך הבסיס גם למשמש להיתר, צריך שהמקום יהיה כזה שהדרך להניח עליו גם דברי היתר שכאלו. וכמבואר בשוע”ר [סימן רע”ט סעיף ג] ע”פ הפוסקים שקדמו לו – ש”אף על פי שטלטול הנר [דהיינו הפמוט שמדליקים בו, כמבואר בלשון רבנו בריש הסימן “נר שהדליקו בו מבעוד יום..”] אינו אסור אלא מפני שנעשה בסיס לדבר האסור דהיינו השלהבת, אין היתר שיניח על הנר מבעוד יום מעט לחם או שאר דבר המותר בטלטול כדי שיהא הנר בבין השמשות בסיס לאיסור ולהיתר. לפי שהנר הוא עשוי בשביל השלהבת לכך הוא טפל אליה, ולא להלחם או שאר דבר – אף שאותו דבר חשוב מהשלהבת וכן הדין במנורה“. וראה גם בסי’ של”ח [סעיף י”ח] בנוגע לטבעת בארנקי של מעות וכו’, עיי”ש. ועל פי יסוד זה נתבאר בפרי מגדים [א”א סוף סי’ רע”ט] בנוגע למגש שהניחו עליו נרות – שאם לאחר מכן הוסרו הנרות מסיבה כל שהיא, מותר לטלטל המגש מכיוון שאינו דומה לדין המנורה דלעיל “דהמנורה עיקרה לשלהבת, משא”כ טס זה לפעמים מניח עליו דברים אחרים“. ומפורש עולה מדבריו, שאם אכן הטס מיועד רק לנרות [כפי שזה כיום, שהטס המהודר שמשמש לנרות השבת אין הדרך להניח בו שאר דברים – למרות שבאקראי יכול לקרות, אבל אין זה הדרך ולא לכך נוצר הטס המיוחד הזה] – אין מועיל להניח בו לחם וכיוצא בזה. מה שאין כן הוא מגש שמשמש גם להגשת אוכל, אלא שבערב שבת נוהגים להניחו מתחת לנרות, בזה אם הניח בתוכו לחם הופך לבסיס להיתר גם כן. 

בברכת גוט יום טוב לשנה טובה בלימוד ודרכי החסידות וכו’ 

 

תשובה:

הנה במג״א רעט, ה ובפמ״ג בא״א ה ובשו״ע אדה״ז שם ד, ובמחה״ש ועוד, בטעם דלא מהני דבר המותר ע״ג הנר לפי שעשוי בשביל השלהבת. ולא נזכר כלל הנידון באופן שמיועד במיוחד למוקצה, אבל אינו עשוי לכך. ומצינו בפמ״ג שם בא״א יד ד״ה אמר העני ג, שציין כת״ר, דנחית להא.

ועיקר דבריו שם, כך נראה בכוונתו, שבמנורה מוכח שעיקרה לשלהבת, אבל בטס אף שהוא מיוחד רק לנרות (דהא קאי בטס כסף, ומסתבר לומר דמיירי במציאות כבימינו שמיועד מעיקרא עבור הנרות), מ״מ אינו מוכח מתוכו שמיוחד רק לנרות. ולזה הביא הוכחה שלפעמים מניחים גם דברים אחרים. (אלא שנשאר בצ״ע. ובפתחי עולם רעט,יז, וכן במנחת שבת פט, ד, העתיקו מהפמ״ג בפשיטות להיתר. אבל ביד יוסף רוזנברג רעט, יב, וכן בבאר יעקב קרויזר שם, ד, העתיקו גם סיומא דמילתא שצ״ע).

ואל תשיבני שגם נר חזי לתשמישים אחרים (כבתוד״ה לא שבת מד, ב), ובלא הדליקו בו הוא כשמל״ה דהזמנה לאו מילתא (א״ר, הביאו בבה״ל סוסי׳ רעט) – שסו״ס עשייתו היא לשלהבת, ומוכח הוא גם באופן צורתו. 

ובפרט לפמש״כ במנוה״ט רעז, ז שבמנורה שאני שהשמן ושלהבת זקוק להמנורה בכדי שיהא דולק. וכ״מ בדרה״ח סד, ד ושם ז. 

וכדברינו, כ״נ שהבין בפמ״ג בשו״ת צי״א יב, ל, ב. ושם העיד שכך ראה בקטנותו אצל תלמידי חכמים יראים ושלמים. וכ״ה בשם הגרשז״א בטלטולי שבת שאלה טו. וראה בפרטיות יותר בדעתו בשלחן שלמה שי, כח בהערה, דמהני גם אם מניח ההיתר באקראי רק בשבת זו. (אבל ראה שש״כ כ, סד ובהערה). וכ״כ בשו״ת אמרי יעקב שטרן א, מב בכוונת הפמ״ג כנ״ל. וחזר ע״ז באריכות יותר שם ב, כא. וראה גם שו״ת דבר יוסף פישר כג. חי׳ בתרא על המשנ״ב רעט ע׳ קפו. אדני שלמה מגנוז, רעט, ג – ע׳ שמא. וכ״נ דס״ל להקל באול״צ יח הע׳ כא. 

אבל בשבו״י ז, ח בשם הגריש״א דמהני רק אם כל שבת מניח שם דבר היתר (ובעניננו – לכאורה סגי אם הוא בכל שבת חנוכה), והוא כמשמעות טלטולי שבת בדעת הגרשז״א (בשלחן שלמה כתב עלה שהלשון אינו בדיוק). ובשו״ת תורת חיים טרביס ג, ב ד״ה שוב (ע׳ מד) בשם הגריש״א להקל כיון שדעתו בשעת רכישת המגש להניח דבר היתר בשבת בכדי שלא יהא בסיס. 

אמנם, יש מחמירים – ראה שו״ת אג״מ ה, כב, יא. (וגם הוא כתב להקל בטס גדול ששייך להשתמש בו דברים אחרים. וראיתי לעוד כמה שכ״כ. ונראה מדבריהם שהכל תלוי אם ראוי לדברים אחרים, ולא אם דרכו בכך). חוט שני עה, ח. קובץ מבית לוי ע׳ מח הערה יד.  עמק התשובה ח, מב. (אבל ראה אצלו במראות יחזקאל ע׳ רמט). אמת ליעקב קמינצקי תרפ הע׳ 594. אליבא דהלכתא גל׳ נ ע׳ צט בשם הגרח״ק.  

ולא ידעתי איפוא ראו כל הנ״ל במג״א ודעמי׳ שגם במיועד לכך לא מהני. וכנראה נקטו בפמ״ג דמיירי בטס שדרך הרגיל להשתמש בו לדברים אחרים. ולא נהירא. וראיתי בשו״ת ויברך דוד א, ו שר״ל דלא מהני כיון שבימינו מקפידין שלא להשתמש בטס כסף לדברים אחרים, משא״כ בזמן הפמ״ג. וכ״כ ידידנו בשו״ת אות חיים היימליך א, יז, ה. וצל״ע טובא, שהרי מזה גופא שמניח דבר היתר מוכח שאין מקפידין. ושוב ראיתי לבעל ויברך דוד שהדר הוא לכל חסידיו בספרו נשמת שבת ג, תרז, שאם אכן דרכו כך כל שבת מהני. והביא שם כן גם מס׳ שו״ת בעניני מוקצה להגר״ש מילר שליט״א. 

 

 

#39701