לשמוע חדשות שמתפרסמות בשבת מאדם שאינו שומר תומ”צ

 

שאלה:

האם יש איסור לשמוע חדשות שמתפרסמות בשבת מאדם שאינו שומר תורה ומצוות. והאם יש הבדל אם שומע ישירות מאותו אדם ששמע או שכבר שומע מכלי שני או שלישי. הרי מי שינגן בשבת אסור לי לשמוע אותו.

השאלה היא רק מצד ההלכה שבדבר ולא מצד זילותא דשבתא ושאר דברים.

 

מענה:

אם אינו באופן שמחזק ידי עוברי עבירה, אין איסור.

 

מקורות:

הדמיון כאן למי ששמע ניגון ממי ששמע אותו ממי שניגן בשבת.

והנה, דנו אפי׳ בגוף הענין אם מראה וכו׳ בגדר איסור הנאה. ובפמ״ג רנב במ״ז ז, שלא ליהנות משעון הנערך בשבת, אף דלית הנאה בשמיעת קול. אבל הכא אין המדובר בחפץ עצמו שיש בו ממש, ראה גם שו״ת הר צבי או״ח א, קפג ד״ה אמנם בכיו״ב. ואף למה שנתקבל לאסור בשמיעת שידורים, ראה שו״ת מנח״י א, קז, הכא איירינן רק בקבלת המידע ולא שמיעת הקול.

וראה אגן הסהר ג ע׳ 475 שבמודר הנאה מותר לשמוע ממנו חדשות, שקבלת מידע אינה הנאה, עיי״ש הראי׳ מפסחים יא, א, מחלות תודה שנפסלו שעל ידם יודעים סוף זמן אכילת חמץ. אמנם בנדו״ד לאו דוקא שהוא בגדרי איסוה״נ, ומוכח שהוא איסור השתמשות.

ומצינו בשו״ת אג״מ או״ח ב, עא, אם מותר ליהנות מחפץ שנמצא בחדר אפל ומישהו הדליק נר בשבת, דל״ש מעשה שבת אלא בגוף הדבר שבו נעשית העבירה, ושראוי לבע״נ להחמיר. ובאמת, האג״מ לשיטתו שם או״ח א, קכו, ג, לגבי מקוה שהוחמה בשבת, שמצללה״נ. ונחלקו בזה לענין מעשה שבת. (ולענין מעשה גוי מפורש באו״ח סי׳ תרנה, שמללה״נ. ולענין ישראל – להעיר מהדין שהדס שעבר וליקטו מותר. וכ״כ לבאר בשבילי דוד תרמו. אבל לאדה״ז ביו״ט בלא״ה ליכא איסור מעשה שבת  ולהעיר מדין עבר והוציא מצה בשבת – אדה״ז תנד, טו. אבל שם איכא בהדה הנאת הגוף). וכבר כתבו שנראה כסותר דעתו להשתמש בפתח שנפתח באיסור, ראה שו״ת אג״מ שם ב, עז.

ולהעיר משו״ת מנח״ש א, ה ד״ה וכמו, לענין המוליד אש ביו״ט ועבר ובישל באש, בהפלוגתא אי נאסר התבשיל. אלא דהתם לדידן בלא״ה לא קנסו במעשה יו״ט, כנ״ל.

ומצינו בנדון הדומה לנדו״ד בשו״ת מהרש״ג א, מג, שהאיסור ליהנות ממלאכת גוי ולא מהתוצאה מזה.

ולגבי נדו״ד, דוגמא קרובה לדבר: האם אסור ליהנות מגוף אדם שבא אצלו מתוך חלול שבת, כגון ישראל או גוי (הבא לצרכו) מחוץ לתחום או ע”י רכב, האם מותר להשתמש בו או לצוותו לעשות איזה תפקיד. וכמדומה שלא שמענו מעולם לאסור בזה. ובנדו״ד עדיף טפי.

ואף להסוברים שגם  בהוצאה וגם בדבר שלא נשתנה אסור – הכא עדיף טפי.

וראה ארחות שבת ג, כה הע׳ צה, בשם הגרשז״א שנסתפק בנדוננו. ולא שמענו טעמו. וראה לאידך בשש״כ ספי״ח. וכש״כ כאן. וראה שו״ת שבט הקהתי ה, נז להיתר. וראה גם אבני ישפה ו, סה, ב, ע״פ מהרש״ג הנ״ל. אלא שירד לחלק בכמה אנפי. ודלא כחמדה גנוזה א, ד בסופו שאסר.

וראה שו”ת יביע אומר יא או״ח ל, ט קאי במי ששמע מהרדיו בלא כוונה או בעבר שנסתפק אם מותר לספר לאחרים. אבל כששמע מאחר, אין חשש להודיע.

וראיתי מצויין לשו״ת עשה לך רב א, לה בסופו. אבל שם קאי עלה משום מחזק ידי עוברי עבירה.

 

 

#39192