What is the definition of a חבר, which one is to be מוכיח?

 

Question:

The Alter Rebbe in his Shulchan Aruch (156:7) states that the mitzvah of reproving is limited to a comrade, a chaver.

“One is obligated to admonish only a comrade, a colleague with whom he is familiar; one is not required to admonish another person who will hate him and seek revenge if he admonishes him, for such a person will certainly not listen to him.”

Seemingly, in this context, it is referring to someone close enough to you that he will listen to your rebuke.

However, the paragraph continues:

With regard to his friend, by contrast, even if one knows that he will not listen to him, one is obligated to admonish him, unless the sinner is transgressing unknowingly.

If we say that it is referring to someone close enough to you that he will listen to your rebuke, how does it fit with “even if one knows that he will not listen to him…”.

Does it mean that he (the friend) will put up with hearing the rebuke from the friend as opposed to another person, but not necessarily actually change his behavior? In the Tanya chapter 32, the Alter Rebbe defines what a chaver is, saying:

“He who is on a par with you in the Torah and the mitzvot,”, and also “אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ מְקוֹרָב אֶצְלוֹ” which seems to include being close to him, as being the prerequisites for saying that one is a chaver.

Practically speaking, how does one identify with who is on “par” with himself in Torah and Mitzvos, and therefore the mitzvah of reproving might apply, depending on circumstances? (As AskTheRav brings:)

What’s the Geder of מוטב שיהיו שוגגין?

 

Answer:

An accurate definition of a חבר is someone that would not hate you if you rebuked them.

 

Sources:

הקשה קושיא אלימתא דלכאו׳ סתירה מרישא לסיפא. גם בסו״ד כתב בנוגע לרבים שאם יודע שדבריו לא יהיו נשמעים א״צ להוכיחם יותר מפ״א. ומשמע שפ״א עכ״פ חייב.

גם צ״ע, אם הטעם מחמת שישנאנו, או שבודאי לא ישמע, שהרכיב ב׳ טעמים ביחד.

ונראה פשוט, שבאופן שישנאנו ודאי לא ישמע גם בעתיד, משא״כ בחבירו יש תועלת אלהבא. ודוק היטב, שבנוגע לחבירו השמיט תיבת ״בודאי״, שמ״מ יתכן על צד רחוק שישמע, עכ״פ בעתיד.

ועוי״ל, שבמי שאינו חבירו, גם אם יש צד רחוק דתועלת, כשישנאנו יצא שכרו בהפסדו.

ויותר נראה, שגדר המצוה רק בעמיתך, ובהא לא פלוג, ולא נתנה תורה לשיעורין, גם אם לא ישמע, משא״כ במי שאינו עמיתך מעיקרא לא נצטווה. אלא שטעם המצוה הוא מחמת שבודאי לא ישמע.

וראיתי למי שכתב, שבחבירו לפחות הועיל לעצמו שלא יושפע, משא״כ במי שאינו חבירו שבלא״ה לא יושפע ממנו ורב ההפסד על התועלת. והוא רחוק מהפשט.

ובכ״ז יצויין, שכבר העירו שנראה שבסי׳ תרח אזיל אדה״ז בשיטה אחרת. ושם ה, שגם כשיודע שלא יקבל צריך למחות. אבל לא יוכיחנו ברבים יותר מפ״א. ואכ״מ.

 

 

#39145