Can I be counted for the Minyan when asking for Mechila by a Kever

 

Question:

I need to go with a minyan to ask mechila by a kever.

Do I need 10 persons in addition to myself (total of 11), or 9 plus myself for a total of 10?

 

Answer:

While some sources imply one needs only 10 men in total, it best to have 10 men in addition to yourself.

 

Sources:

הנה, מלשון הגמרא יומא פז, א, ורמב״ם תשובה ב, יא, וכן בשו״ע תרו, ב ובשוע״ר שם ה, שמביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר בפניהם, משמע קצת שהמבקש אינו בכלל העשרה. אבל אינו מוכרח. ואיכא לפרושי בפשיטות, שהכוונה עשרה ביחד עמו. ובכ״מ מצינו כה״ג – ראה לדוגמא סנהדרין יא, א ובמהרש״א שם, דשבעה דקאמר היינו עמו. וכן מצינו בברכת חתנים שחתן מן המנין, ואילו בקרא בנוגע לבועז: ויקח עשרה אנשים. ובפשטות, היינו עשרה עמו. וכ״כ במשמרות כהונה יצחקי כתובות ח, א. כרם פתחי׳ מענקין מהדו״׳ח ע׳ שצד ואילך. נמוקי מהרא״י יעוונין ברכות ב, ט. זכרון סופרים כתובות שם. אהל דוד קאהן רות ד, ב. ויש מהם שהציבו ציון למהרש״א הנ״ל. אבל בכ״מ מצינו שהקשו מ״ט לקח עשרה ולא תשעה. וראה בכו״ש ב״ב צא, א, וכן בהקדמה לשו״ת כנסת יחזקאל, דמאן דיליף מבועז ס״ל שאינו מן המנין. וכ״כ בישועו״י אה״ע סב, ב. ועוד. ועוד ישובים מצינו בדבר. ובכל אופן, פשטי׳ דקרא מתפרש שפיר שלקח תשעה. וכש״כ שאין לדייק כך בלשון הגמרא ופוסקים. וכמו בעשרה ימים שבין ר״ה ליוכ״פ, שלפי פשוטו גם הם בכלל העשרה. וכהנה רבות.

וניחזי אנן, שבטעם שלוקח עשרה כתב בפר״ח תרו, ב, מחמת שמזכיר ש״ש ולאו אורח ארעא בבציר מעשרה. והובא בכה״ח שם לט. ובפמ״ג בא״א ז פי׳ ע״ד ברכהמ״ז בעשרה. ובערוה״ש ד, דבכל בי עשרה שכינתא שריא והוא משום כבוד השכינה. ולפ״ז משמע שהמבקש בכלל. (ולהעיר מהשקו״ט בשו״ת פעולת צדיק א, קלה ורב פעלים ב או״ח סב אם נשים בכלל). אבל עוד כמה אופנים בדבר.

והנה, בג׳ שורות של ג׳ בנ״א איכא עשרה בהדי׳. ומצינו בקרית ספר למבי״ט תשובה שם, כתב בטעם דצריך עשרה שאילו הי חי הי׳ צריך עשרה לג׳ שורות וכו׳. וכ״מ בהאמונות ודעות לרס״ג ה, ו. ולכל הני טעמים משמע שהמבקש בכלל. ורק באשה נפק״מ אי צריכה תשעה לטעם המבי״ט, או מנין לטעם הפר״ח. אלא שבמרדכי ב״ק ח, פב משו״ת מהרם מב״ב מיירי באשה וכתב שתקח מנין. וכ״ה בנימוקי מהר״ם מירזבורק נדפס בסוף שו״ת מהר״י ווייל, ירושלים תשי״ט קעו, ב. (ובנימוקיו שנדפסו בפ״ע מחדש, נימוקי חו״מ ח – ע׳ קמח). ועדיין לא שמענו באיש שלא יצטרף. וגם לשאר הטעמים מסתבר שגם הוא מן המנין.

וכן גם להטעם שבפמ״ג, שאם לא הי׳ מתפייס בחייו הי׳ צריך לפייס בפני עשרה (כפס״ד הרמ״א שם ב) כדי  לפרסם, מהיכא תיתי שגם הוא אינו בכלל הפרסום. וכן להטעם שיתראה שהשפיל עצמו, אפשר שגם בעשרה והוא סגי.

אמנם, בשו״ת הרשב״א א, תרסח הביא מתשוה״ג בנדר בחלום שצריך עשרה ושהוא בדומה לנדו״ד. ועד״ז שם ג, שלא. ופשוט, דהתם צריך עשרה מתירים, והיינו לבד מהנודר. וכדמוכח גם משו״ת בית יהודה עייאש יו״ד סוסי׳ ח והב״ד בעיקרי הד״ט כג, ה שבאשה שנדרה אין הבעל מצטרף לתשעה, דאשתו כגופו. וכן מנהגנו בער״ה – בעדה שלימה דמתירין. (ולהעיר שיש שהחמירו להתיר דוקא בי״א שלא יהא בי״ד שקול). וצ״ע בהדמיון בין התרת נדרים לבקשת מחילה. וראה ערוה״ש יו״ד רה, יז שתמה בטעם שצריך עשרה. ומשמע דס״ל שכיון שדינו מסור לשמים, בעינן עשרה, שבכה״ג השכינה מסכמת עמהם, ושכן הוא בכל דבר שמתירים לו כשאינו בדיני אדם אלא לגבי דיני שמים, וס״ל דהה״נ בנדר בחלום. וראה שו״ת שיח יצחק סוסי׳ תכו בנוסח שבהתרת נדרים שאומרים שיהיו מותרים מבי״ד של מעלה, מחשש שמשמים הדירוהו. ואפשר שגם להסברא דשכינתא שריא, צריך בקשה בפני עשרה אחרים, שהיאך יצטרף הוא להיות גם מבקש וגם מסכים למחילה.

והנה, מצינו דוגמתו בברכת אבלים שאין אבלים מן המנין, שהם מן המתנחמים. ואפשר, שגם בנדו״ז מבקש מחילה מהציבור. וכבר המליצו בטעם התאספות עשרה, לפי שציבור לא מת ומבקש מחילה מהציבור. אלא שטעם זה לא הובא בפוסקים.

ולמעשה, אף שיש מקום לצדד שהמבקש בכלל – מכלל ספק לא יצא. וכ״כ מד״ע בכח התשובה שחור לרמב״ם תשובה שם. וראה לדופקי בתשובה לרמב״ם שם. וראה מה שהאריך בקובץ בית ועד לחכמים נאראל ד ע׳ תכו בהתאם להטעמים שבפוסקים. וחלק מדבריו אינם מוכרחים.

 

 

#38888