If someone gets an Aliyah on Taanis Tzibur, should he say the words “Hashem, Hashem etc.” together with the congregation aloud or quietly with Baal Koireh?

 

Quietly with the Baal Koreh.

The Rebbe’s custom was to begin the verse with the Kahal and conclude it with the Baal Koreh.

 

Sources:

לקט יושר ע׳ 114. אליה רבא תקסב, ב (ובס״ח שמציין – סי׳ רנ – בכמה דפוסים כת׳ ״שותק החזן הקורא״, ובאחרים, וכן הוא בא״ר שם, ״שותק החזן והקורא״. וכ״ה במט״מ תשמח. ועוד. ואפשר דהחזן והקורא היינו הך). והב״ד בפמ״ג שם בא״א ב ובמשנ״ב שם ג. וכ״ה במט״א תרב, יד. אבל במג״א תקסו, ב נזכר רק הש״צ, וכן בשערי אפרים ח, קז.

ולפי טעמו של תרוה״ד (ולא ציין מקורו) שהביא המג״א לפי שאמרוהו בע״פ – ודאי ל״ש לעולה, ובכדי שלא יהא ברכתו לבטלה סגי מה שקורא מתוך הספר אף דאינו קורא יחד עם הש״צ, אא״כ נאמר שבכלל צריך העולה לומר תמיד עם הש״צ. וראה בירורי הלכה אייזנשטיין יא.

וגם להטעם מחמת שהציבור אומרים דרך בקשה, נראה שכוונת הדברים שהניגון של הציבור הוא בצורה אחרת ולא בנגינות וטעמים. וכ״מ בערוה״ש תקסו, ג. ועוד. (ויש שר״ל שהניגון המיוחד היינו דרך בקשה. וצ״ע שהרי גם הש״צ אומר בניגון זה. ושקו״ט בזה בכ״מ – ראה הר המורי׳ להאדר״ת בלשכת חשאים ע׳ רמב.  שו״ת תורת חיים להגרי״ח זאנענפעלד נח. ועוד).  ולפ״ז בימינו שגם הציבור אומר בניגון הקריאה  אין סיבה שלא יוכל העולה לומר עם הציבור (משא״כ הש״צ שצ״ל אח״כ שישמעו הקריאה). ואדרבה הכי עדיף טפי. ושו״מ שכ״כ בירושלים במועדי׳ בין המצרים מ. וראה בארוכה בבירור הדברים בעומקא דפרשה ויגש תשפ״א כעין מה שכתבנו.

גם אפשר דאיכא מעליותא דאמירת י״ג מדות עם הציבור. משא״כ בש״צ שבהכרח לאומרו דרך קריאה.

ועצ״ע בטעם הס״ח שהוא דרך בקשה, שמדוע נזקק לזה, דהא בלא״ה צריך שישמעו. ואולי אמרו הקהל בלחש, ויכול לקרוא בשעת מעשה בקול. ודוחק. ובפרט שמפורש שהמנהג שאמרו בקול. וראה גם שו״ת דבר שמואל אבוהב רעו. ואפשר בכוונת ס״ח ודעמי׳ שאין לש״צ להפסיק ולומר כעת ביחד עם הציבור,

אף אם יקרא שוב בקול אח״כ. ואפשר שהוא משום הפסק לומר ב״פ. וראה משנה הלכה על משנ״ב תקסו, א.

אבל בסידור יעב״ץ  דיני י״ז בתמוז ז, , שהבעל קורא יגמור הפסוק בלחש בעוד שהקהל אומרים אותו ואח״כ חוזר ואומרו בקול רם. וטעמו שלא יפסיק באמצע הפסוק וימתין. ואפשר בטעם הנהגת רבינו באו״א, לפי שחש רבינו לדעה זו, למרות שבס״ח ועוד כתבו ששותק הש״צ, ולכן רצה לעשות אליבא דכו״ע עד כמה שאפשר.

ויתר על כן בכנה״ג תקסו בהגה״ט ז במש״כ הס״ח ששותק החזן והקורא, שאין המנהג כן. ואולי קאי רק אבתרייתא. ודוחק. וראה שו״ת רבבות אפרים א, שצא.

ולהעיר מדוגמתו אמירת ויהי ערב ויהי בוקר בקריאת שמח״ת, שהמנהג שחתן בראשית קורא עם הציבור, ראה שערי רחמים על שע״א ח, סב. וכן בויכולו, ראה לבוש תרסט. ועוד. אבל התם הקריאה הוא רק ממנהגא. וגם ליכא הטעם שהקהל אומרים דרך בקשה.

וראה התקשרות גל׳ מ ס״ע 18. מעשה מלך ע׳ 163. סידור רבינו הזקן ראסקין מילואים יג.

 

 

#38277