Should I rejoice with beeper and radio explosions?

 

Question:

I am under the impression that we should not rejoice in our enemies’ downfall.

Does this apply here to the demise and injury of many terrorists?

 

Answer:

It is true that we are not meant to rejoice when a enemy has a downfall. But this does not apply in this case for many reasons. First and foremost, because this happened to terrorists who are endangering people’s lives, and we are purely happy with the salvation of our people.

 

Sources:

במגילה טז, א דקאי רק בישראל אבל בהם כתיב על במותימו תדרוך. ובתנדב״א רבה יח ובילקוט שמעוני קדושים תריג, דקאי רק בת״ח, אבל ברשעים המבקשים להרע לישראל נאמר באבוד רשעים רנה. ובברכות ט, ב, ושם י, א, ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה. ויש שפי׳ דקאי רק באויבך בין אדם לחבירו ולא בין אדם למקום. אבל ראה רבינו יונה אבות ד, כא. ושם, וכן בדרך חיים אבות שם, שהרנה היא רק על כבוד השי״ת. וראה שיחת ש״פ חוקת תשמ״א. וראה עוד אופנים בדרך חיים שם.

ומה שאמרו בסנהדרין לט, ב בנוגע שירת המלאכים מחמת מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה – היינו רק בנוגע להלל ולא שאר שירה, ראה חדא״ג מהרש״א שם. ח״י תצ, ט. ובכ״מ לחלק בין הודאה לשבח. וראה רב פעלים לר״א בן הגר״א ה, שמרדכי שמח בלבו ולא אמר הלל. ועוד דהתם היינו בנוגע שירת המלאכים דייקא, לפי שלמעלה אין שמחה, משא״כ בשירת בנ״י למטה – ח״י שם. והרי משה ובנ״י אמרו שירה. וראה שערים מצוינים בהלכה לאאזמו״ר ברכות שם. וכבמגילה י, א: הוא אינו שש אבל אחרים משיש. וראה ערול״נ סנהדרין שם שרצון הקב״ה שנשמח במפלת הרשעים. ולכאורה פשוט שמצוה להודות לה׳ על נסיו ונפלאותיו, ולא להיות כפויי טובה.

ולעניננו, עיקר החילוק שכשאומר שירה מחמת הצלת ישראל שאני – ראה ראש דוד בשלח יד, ג. וכ״ה בפה קדוש בשלח טו, א, משא״כ במלאכים שלא היו בשעבוד.

אבל בכ״מ הובא גם כטעם שאין אנו אומרים הלל שלם בשש״פ – ראה פסיקתא דר״כ כט. מדרש הרנינו פ׳ סוכה. ילקוט שמעוני אמור רמז תרנד. שם משלי רמז תתקס. והובא בשבה״ל קעד, ב״י או״ח תצ. לבוש שם. ט״ז שם ג. ואדה״ז השמיטו. וגם פשטות הגמרא ערכין י, א שהוא מטעם שאין חלוקין בקרבנותיהן. ועוד טעמים אחרים למה שאין אומרים הלל שלם הובאו בפוסקים – ראה א״ר תצ, ו. ועוד. ובכל אופן, היינו בנוגע הלל שלם דוקא. וראה גנזי חיים רייזנר תצ, א שהוא לרמז בעלמא, ובודאי צריכים לומר שירה ולתת שבח והודי׳. וכ״כ באשכול מועדים הוצאת ירושלים תשמ״ו ע׳ סג בטעם שאאפ״ל כטעם הנ״ל, דמי שניצל מחוייב לומר שירה. ולהעיר מגו״א אמור כד, יא שבאבוד רשעים איכא רנה ולא שמחה.

ובכ״מ כתבו ליישב החילוק בין מה שאומרים רק חצי הלל מה״ט להא דמגילה שבגוים לא נאמר בנפול אויבך (את״ל כפשטות הענין דקאי בכל אוה״ע ולא רק בעמלק, כבבניהו סנהדרין שם, ישראל קדושים להר״צ מלובלין ע׳ מה. טעמא דקרא אסתר). וי״א שרק לפני מ״ת לא אמרו שירה, משא״כ אחר מ״ת שיש חילוק בין ישראל לגוי – ראה דברי שאול חדא״ג מגילה שם. ובזהר ח״א סא, ב, ושם קכא, ב, דשאני התם שטבעו לפני שנתמלאה סאתם. אבל כשנתמלאה סאתם איכא שמחה למעלה. והובא בצל״ח ובשפ״א ברכות שם. וראה חי׳ הגר״ח קניבסקי פורים ע׳ לז, דשאני התם במצרים דמיירי באומה שלימה. אבל בשפתי חכמים מגילה י, ב שבנפול איבך קאי רק איחיד ולא ברבים.

ובלא״ה, בס״ח כת״י פארמא קפז, שכשמורידין ולא מעלין שאני.

וי״א שרק בשעת מעשה אין לומר שירה משא״כ אח״כ, וכלשון הגמרא ״באותה שעה״ ראה צל״ח ברכות י, א. שו״ת חות יאיר רכה. ראש דוד שם. תורה תמימה בשלח יד, ט. טעמי המנהגים ע׳ תקלח. וראה גם מהרש״א סנהדרין שם עד״ז.

ואם נאמר שמדרשות חלוקות המה – ראה חק יוסף תצ, ו. מאור ישראל ברכות ט, ב – לכאורה הלכה כש״ס במגילה ולא כמדרש, אף שהובא בפוסקים.

וכן מצינו במיתת המינים שאין מתאבלים אלא שמחים – רמב״ם אבל א, י. שו״ע יו״ד שמב, ה. אבל להעיר משיחת ש״פ אמור תשמ״ב.

ומקרא מלא תהלים לה, ח ואילך: תבואהו שואה וגו׳ ונפשי תגיל, ובפירש״י כשאראה במפלתם. ושם נח, יא: ישמח צדיק כי חזה נקם (הובא לעניננו בתלמיד הרא״ש אבות שם. וראה מראית עין לחיד״א מו״ק ה, א). ובתהלים סח, ג ואילך: יאבדו רשעים וגו׳ וצדיקים ישמחו.

וראה הנסמן קובץ עיון הפרשה נג ע׳ ע ואילך. עיון הפרשה פסח ע׳ רעח ואילך. פריו יתן פרץ או״ח מד. משחת שמן קופמאן ב, לח, ג.

 

#37766