מי שהזמין אנשים לברית מילה בתשעת הימים והגיעו לברית והתינוק בסוף היה צהוב ולא מלו אותו. האם מותר לאכול בשר?

 

אסור.

 

מקורות:

הנה מילתא חדתא ראיתי בשו״ת אול״צ ג, כו, ד שכתב שבכה״ג אפשר שכל  קרואים מותר להם לאכול. וציין לזה מאמרם ברכות ו, א בחשב לעשות מצוה. וטרם כל שיח, יש להסמיך לדבריו מש״כ בשו״ת מהר״י מברונא, עז, באותם המבקשים ליכנס לא״י ונאנסו, ה״ז כאילו נכנסו ואף גלגול מחילות א״צ. וראה שו״ת חת״ס יו״ד שכב בכעי״ז.  ויתר על כן בשו״ת אבנ״ז או״ח תקא, ג שמה״ט אינו חייב למכור כסותו לשאר מצוות, דהו״ל כאילו עשאה.

ומ״מ, צע״ג  בדבריו, שלא מסתבר לתפוס כפשוטו. וקייל״ן שדבר המצוי שתיקת הפוסקים מוכיחה דלא ס״ל. והרי גם את״ל שהוא כאילו עשאה בפועל, פשוט שאין דינו כסעו״מ לגבי בן סורר ומורה, ולא לשאר מילי. והעיקר, שההיתר משום שמחת מצוה, ולשמחה מה זו עושה כשאין קיום המצוה בפו״מ.

וע״ד הצחות י״ל שבכגון דא לא הותרה סעו״מ, רק שיחשוב לאכול וכיון שנאנס מעלה כאילו אכל…. (אבל לאבנ״ז הנ״ל אי״ז דחי׳ שלגבי פרסו״נ לאחרים ל״א כאילו עשאה). וראה בכעי״ז בא״ר ש, א בשם השל״ה במי שמתענה מוצ״ש לגבי סעודת מלוה מלכה. וראיתי למי שכתב דאיכא מצוה במניעת הברית משום ונשמרתם. וד״ז אין לו שחר, שאין גדר סעו״מ במצוה זו.

ולהעיר שכ״כ רק בדא״פ. גם סגנון לשונו שכ״כ מתחילה ללא שום הסברה, ואח״כ הוסיף וכבר אמרו חז״ל וכו׳.  ולבי אומר לי, דמיירי רק במקום הפסד, וגם לא בשבוע שחל, שמעיקרא לא כל הספרדים מחמירים. ואכן, לפעמים אולי אפשר להתיר מחמת כבוד הבריות כשאין להם מה לאכול. או בבחינת התירו סופן משום תחילתן. או כעין בשר שנשתייר משום סעודת שבת שמצדדי ההיתר משום הפסד  (ראה אול״צ שם ז בהערה). אמנם, בד״כ אין הפסד, דחזי לקטנים ולחולים ולמעוברות ויולדות, וזהו נוסף לזה שאפשר להקפיא.

וקצת ראי׳ לאיסור משע״ת תקנט, טו שאין לאכול עד אחר המילה שמא יארע תקלה ולא יוכלו לקיים המצוה. אבל, התם מיירי באכילה ביום התענית, ול״ד כ״כ.

גם שאני ברי״מ שלא נאנס רק מלקיים בזמנה. ויקיימה אח״כ. ומהיכא תיתי שהוא כאילו קיים המצוה ב״פ.ואכן ראה שו״ת יהודה יעלה יו״ד רמג, שאם תתקיים המצוה לאח״ז ל״א אונסא כמאן דעביד.

והנה, שקו״ט במה שמעלה כאילו עשאה, דהא אונס כמאן דלא עביד. וראה שו״ת חת״ס חו״מ א. חת״ס פ׳ וישלח עה״פ ויקרא למקום. (אבל ראה בחי׳ חת״ס נדרים כז, א, דהא דחישב לעשות כר״ל אתיא דאונסא כמאן דעבד). חכמת שלמה שלח יג, ב. חכמת שלמה או״ח תקמה. שו״ת טוב טעם ודעת ב פתח השער. (ושם שהוא רק בדיני שמים שבדיני אדם כמאן דלא עביד. וכ״ה בכ״מ). קהלת יעקב דרוש נ. ערך שי או״ח ח. משך חכמה הפטרת שה״ג. וראה שו״ת מהרש״ם ה, מו במוסגר שהוא רק בכ׳ הדמיון. וכ״כ בשו״ת הוד יוסף להבא״ח מז.  וכבר כתב כעי״ז בתפארת ישראל למהר״ל ג. (אבל להעיר מא״א מבוטאטש קלא למג״א ה).וראה שו״ת לב חיים פלאגי א, כט דלא נימא שאין מחשבתו מועלת כלל לענין הגדלת השכר. אבל כמאן דעביד לא הוה. והוא כמהרש״ם. ובבית האוצר כז, דאונסא כמאן דלא עבד ל״ש במצוות, הובא ונת׳ באג״ק כד ס״ע רעט. אבל י״א איפכא. והאריך בכ״ז בשו״ת לב אברהם קכז. וראה צפע״נ יסוה״ת ה, ד.

ובכ״מ שחישב לעשות אינו מועיל בעיקר מטרת המצוה. וראה אג״ק ז ס״ע לט. וראה הנסמן בקובץ העו״ב גל׳ תתסט.

כן שקו״ט בהפסד עשרה זהובים כשחוטף מצוה מ״ט לא אמרינן שלא הפסידו שהרי חשב לעשות ונאנס – ראה שו״ת חת״ס חו״מ קעו. חי׳ חת״ס חולין פז, א. ערך שי חו״מ קפב, א.

ונפק״מ מכ״ז אם שייך בזה גדר סעו״מ.

ונראה פשוט מכל דבריהם שאינו ממש כאילו עשאה, רק בשכר לגבי שמיא. וראה קובץ הערות בסוה״ס ג. חסדי דוד פאה ד, יז. וראה בשו״ת שבו״י ב, י אם הוא סימן שלילי כשנאנס (כבירדו גשמים בסוכה). ולשבו״י שרק באונסא דלא שכיח מעלה עליו הכתוב, ל״ש בנדוננו. וראה עד״ז קהלת יעקב אלגאזי מענה לשון ב לשון חכמים פח. ועוד כמה פרטים ותנאים בגדר מעלה עליו הכתוב בעיני כל חי פלאגי ברכות ו, א.

ובגו״א למהר״ל בהעלותך ט, א שאף שאינו נענש גנאי לו שלא עשה. (וראה בכוונת דבריו בשו״ת להורות נתן ב, קז). וראה גם שו״ת מחנה חיים או״ח יט ד״ה נלענ״ד. (ולפלא מש״כ בנחלת יעקב פ׳ וישב, הביאו בשו״ת אפרקסתא דעניא ב או״ח ח, ו, שבמקום שאמרו מעלה עליו הכתוב, הרי הוא מעולה יותר מהדבר השני. ואכן בשו״ת אפרקסתא דעניא שדי בה נרגא. ובנדו״ז,‏ ודאי אאפ״ל כן. ודלא כשו״ת דברי יואל או״ח כט). וראה תכלת מרדכי למהרש״ם ואתחנן.

והרי בנכשל בצדקה בבנ״א שאינם מהוגנים אינו מקבל שכר – ב״ק טז, ב. וידועה הראי׳ מזח״ג קפו, א שהי׳ ניכר בריחא דלבושייכו שלא קראו ק״ש, אף שהיו עסוקים במצוה והי׳ באונס.

לאידך, ראה זה פלא בשו״ת שער הזקנים ב קעט, א, באונן שלא ספר שכתב בין השיטין למיסבר סברא דהו״ל תמימות משום חישב לעשות. והוא תמוה. וראה שו״ת אבן יקרה ג, קעו שדחה למי שכתב שמחמת חישב נחשב כאילו ספר, עיי״ש בהקושיא מ״ט לא חיישינן שמא שמא ימות. כן נפלאות נוראתי במש״כ בשו״ת עמק הלכה ב, יח שלמ״ד אונסא כמאן דעביד, בעסק בתורת חטאת ושוב הקריב הו״ל חולין בעזרה. וראה לו שם א, מה שלר״ל דאונסא כמאן דעבד נחשבת ספה״ע מדאורייתא בזה״ז, שה״ז כיום הביאכם. (אף שיתכן לומר שבראוי להביא סגי. וכ״כ בכ״מ בהדעות שספה״ע מה״ת בזה״ז שא״צ קרבן עומר בפועל. וראה בהשקו״ט בנבנה ביהמ״ק באמצע ספה״ע כעי״ז בסה״ש תנש״א א ע׳  453 הע׳ 47). וכ״ז תמוה מאד.

ועוד נפלאתי, שבשו״ת שערי צדק או״ח קיט כתב להתיר קריאת ויחל כשאין עשרה מתענים מחמת חישב לעשות. (ולפלא מש״כ דאונסא כמאן דעביד, דהא לא קייל״ו הכי – ראה ש״ך חו״מ כא, א. (ועיי״ש במוסגר מ״ט לא אמרינן אונסא כמאן דלא עביד למ״ד הכי).

והנה,  בלא״ה ראה בכת״ס עה״ת ויקהל שבמילה לא אמרינן מעלה עליו הכתוב ובעינן עשי׳. וכבר הבאנו מפתיחה לשו״ת טוטו״ד. ושם הוא לענין מתו אחיו מחמת מילה שנחשב כמהול. וראה תוס׳ יבמות ע, א ד״ה הערל. והוא ע״ד אשה כמאן דמהילא דמיא. ולהעיר מהשקו״ט בערל אם מניח תפילין בשבת, אף שבמתו אחיו לכאו׳ כמהול הוא.

ועיי״ש בכת״ס גם בנוגע לתפלין. ובכ״מ שבנאנס אינו כאילו קיים מצות תפלין – ראה משך חכמה בא עה״פ מימים ימימה. שו״ת יבי״א ז או״ח ה.  ללקוט שושנים דלקמן.

ואיך שיהי׳ כ״ז לענין כפרה, שכר ועונש וכו׳, ואפשר גם לענין קיום המצוה המוטלת עליו, או גם לענין ברכה לבטלה ותו לא. וראה הנסמן בללקוט שושנים בחבוט ב, ד ע׳ רכז ואילך, עיי״ש בארוכה.

ומ״מ מקום אתנו להעיר מפרי צדיק מוצאי יו״כ ג, בנוגע לסעודת מוצאי יו״כ, שבזה”ז שאין לנו כהן ומקדש ונשלמה פרים שפתינו, ומחמת החשק שלנו לעשות הרי אמרו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, והוי יו”ט לכל, כמש״א שיצא ב”ק במוצאי יוכ”פ לך אכול בשמחה לחמך ושתה טוב יינך.

כן להעיר מהסיפור בס׳ אבני זכרון (פא, א) בשם ספר טירת כסף, שהחוזה מלובלין לא נתכבד בסנדקאות מחמת אונס, ועכ״ז, ישב עמהם בהסעודה כשארשת השמחה הורגשה על פניו עוד יותר מהרגיל בשאר סעודות ברית מילה בהם נתכבד הוא בסנדקאות, וביאר שבחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה דמעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, אזי מצוה כזאת היא בודאי בלי שום פניה וכדומה, וגם היא נחשבת לפני השי”ת כאילו היא עשויה ע”פ אופן היותר מעולה ומשובח, ובכל הכוונות הראויות לכוון בה.

אלא דבהך עובדא היתה סעו״מ ממש. ואין למידין מהספורים. (ובגוף הפירוש, ראה גם אוהב ישראל לקוטים ד״ה חשב לעשות. בנין שלמה אבות ב, ב בשם הרה״ק מרימינוב. וראה בני ישכר תשרי מאמר יום הכסא, ה. שו״ת דברי יציב יו״ד סוסי׳ קסט. אג״ק כ ע׳ יא. אבל בנוע״א וירא עה״פ ויאמר הנה האש, משמע ששכרו כפי כוונתו. וראה גם בן יהוידע ברכות ו, א).

ומ״מ, כ״ז אינו מן הענין, שבודאי ל״ש לעשות סעודת מצוה על מעלה עליו הכתוב.

 

 

#36891