עירוב תבשילין במשקה, צריך כזית או רביעית?
לכתחילה אין לערב במשקה.
מקורות:
בנוגע לע״ת במשקין, אף אם נאמר שמשקה יכול להיות בכלל תבשיל, עכ”פ לכאו’ אין מלפתין בו את הפת. אבל בדע״ת תקכז שגם משקה מועיל ובתנאי שעבר בישול או פיסטור וראוי ללפת בו את הפת כמו יין וכדומה. ואכן יש אנשים שמטבלים פתם בשמן (אלא ששמן אינו מבושל) ויש שמטבלים מצה בחלב ויש שאוכלים לחם עם לבן נוזלי שדינו כמשקה. ומ״מ חידוש הוא, שהרי בפשטות לשון חז”ל ‘תבשיל’ מורה על דבר מאכל מבושל ולא על משקה. ואפשר, שמרק עדיף משאר משקה. וראה התעוררות תשובה ג, שכ שאין לערב במשקה רך. וראה גם שו״ת בא״מ ד, מא.
ויש שהעירו שבכלבו נט כתב שמערבין לנזיר ביין. וראה פתחי עולם תקכז, א. ומסתבר דלאו דוקא הוא והביא רק ל׳ המשנה גבי ע״ת, שהרי כתב גם שמערבין לגדול ביו״כ, דל״ש גבי ע״ת. וראה הלכה למשה דלקמן. ועוד.
איברא דבנדרים מט, א בנודר מן התבשיל כתבו התוס׳ ד״ה והא, דרך לא הוי תבשיל כיון שהוא רק כמים בעלמא. וכ״כ לענין סעודה המפסקת, במח״ב או״ח תקנב, א. ועוד. וי״ח.
ולכאו’ נראה שאת״ל שמערבין במשקה, שיעורו ברביעית כי צריך דבר חשוב ובמשקה חשיבותו הוא ברביעית דומיא דאוכל בכזית. אבל העירוני שבדרך אמונה בביאוה”ל פרק י’ כתב שחשיבות היא בכזית אבל חשיבות הנאת הגוף היא ברביעית, וא”כ כאן שהוא משום שיעור חשוב שלא בא לשתות המשקה לבד רק לטבל, ה״ז בכזית.
ויש שכתב שאין יוצאים במשקה למ״ד שיש בישול אחר בישול בלח, דנמצא שבטל ממנו שם תבשיל כשנצטנן, אא”כ מקפיד שישאר חם כל היו”ט. אבל אינו, שמה שיש בו בישול, אינו מוכיח שפקע שם תבשיל, רק שחסר לו חימום, וכלפי החימום מכיון שבידו לחמם אין זה נחשב שנאבד העירוב. ואף שלשון המשנ״ב שיח, כט ״דכיון דאזיל חמימותו ונצטנן בטל ממנו שם בישולו הראשון” – היינו לגבי חיוב מבשל ולא שהבישול הראשון הסתלק לגמרי. וראה חזו״א לז, יג. ובלא״ה לדעת הרמ״א, אין בא”ב בלח, אלא שנהגו להחמיר בנצטנן לגמרי. וכש״כ אם נפרש שהוא רק ממנהגא לחומרא, ולא איפכא קולא במ״ד שיש בא״ב.
והעיקר, שמזה שגם כבוש כמבושל בע״ת מוכח שא״צ גדר בישול דהלכות שבת. וראה ערוה״ש תקנב, ז דל״ד לסעודה המפסקת, שהעיקר שראוי ללפת הפת. אבל באג״ט האופה סק״כ, שכבוש כמבושל מדרבנן ולכן מהני לע״ת דרבנן. ובנתיב חיים למג״א תקכז, ג דמהני מחמת שבשבת חייב. וצ״ע. ולאו יחידאה הוא בזה שחייב בשבת מה״ת. וגם מעושן הוא בעיא דלא איפשיטא לגבי שבת ונדרים וכו׳. ואינו בגדר בישול לגבי בשו״ג. ונחלקו לגבי בב״ח. ולגבי ע״ת אפשר לערב. וכן תפוחים מבושלים – י״א שאינו חייב לגבי שבת כיון שנאכל חי. וראה בשו״ת תשובה מאהבה ב, לסי׳ תקכז בטעמא דמועיל לענין ע״ת, שהעיקר שיש עליו שם בישול. ולהעיר מהעמק שאלה קמא. א לחומרא בטעם דלא מהני צלי לחד מ״ד. ולא שמענו דלא מהני אם נתבשל בכ״ש או ע״י עירוי. ובשו״ת הלכה למשה ניימאן ב ע׳ מב שגם בחמי טבריא מהני.
וראה שו״ע אדה״ז תקכז, יב בטעם דמהני בקולייס האיספנין. וגם למש״כ בביהגר״א תקכז, ה, דילפינן לה משבת, ובפשטות מקורו מרש״י ביצה טז, ב, וראה פסקי רי״ד שם – היינו במכ״ש, אבל לא שצ״ל כגדרי בישול בשבת.
וכש״כ להדעות דמהני במליח, שאין עליו שם בישול.
וזהו זולת הסברא הנזכרת בפירוש יש בישול אחר בישול בלח, שיש דין בישול נוסף ותו לא.
#36489
