If I’m Davening a bit slower than the Minyan, do I repeat ה’ אלוקיכם אמת or not?

 

If you are in middle of saying shema, you should pause and listen to the chazzan. [If you don’t hear the chazzan saying it, you should say it as if davening without a minyan.]

If you are holding earlier in davening, before Shema, you should say it as one davening without a minyan.

 

 

Follow-up:

If I have already finished Shema and have said the word “emes”, but I didn’t hear the Chazan repeat the words out loud (either because he said them too quietly or was unaware he needed to), what should I do?

 

Answer:

You should now say “Ani Hashem Eloikechem Emes” (and then continue with “Veyatziv”).

 

Sources:

סדה״י כוונת ק״ש והיחיד. והובא לדינא בדרה״ח הל׳ ק״ש. מאמ״ר סא, ב. שע״ת ב. וראה גם מח״ב שם קו״א ב, שהביא כן ממט״י בלקוטי או״ח. וכ״כ כה״ח פלאגי יד, נ. שלמי ציבור הל׳ ק״ש כז – צט, ב. זכל״א ג מערכת ק, קלה. מכתב מאליהו מאני כט. ודלא כבא״ח ש״א וארא א וכה״ח סופר טז שהחמירו ע״ד הסוד דלא מהני. והרי כמה הנ״ל באו בסוד ה׳, ובתוכם רבו של הבא״ח הגר״א מאני, ולא שמיעא להו. ובשולחן הטהור סא, ב החמיר מטעם אחר דשוכ״ע.

וראה גם אג”ק חי”ט ע’ תנ. ושם אינו ברור אם הש”צ מוציא גם זה שעדיין לא התחיל לאמר ק”ש. ול׳ סדה״י שיועיל כיון שהוא עומד בתוך ק״ש. אבל להעיר מדרכי חיים צאנז כב. אוצר החיים צאנז סו. ואין ראי׳ שאפשר שלא עשה כן להשלמת רמ״ח תיבות, ראה עד״ז שלחן הטהור שם. ולהעיר מהמנהג במט״מ פח בשם צרור המור שמשלים גם אחרי ק״ש בפסוק בידך אפקיד. וראה ס׳ החיים למהרש״ק סא, ג דמהני בעומד לפני ק״ש ממש וכן גם באמצע אמירת ט״ו ווין. ולא נתפרש שם גם בעומד לפנ״ז. וראה בלקט הקמח החדש סא, א. שו״ת רבבות אפרים ו, ל. שם ז, לא. בירורי חיים סגל ד, א, ו. פי כהן אייכהורן ברכות א לשו״ע סא, ג – ע׳ תפב. גם אני אודך תשובות הגרח״ק ב, נג. ועוד משמו – לבנימין אמר סא, ג – ע׳ י. גל׳ נטיעה של שמחה ר״ח מנ״א תשע״ז ע׳ יד.

אלא שאג״ק הנ״ל הועתק בספר המנהגים ע’ 11 עם שינויים, ושם מפורש “כיון שזהו בעת אמירתו ק”ש”. וראה גם בהערות וציונים לסידור עם דא״ח ע׳ 724. כפ״ח גל׳ 567 ע׳ 105. וראה המסופר באגורה באהלך פרקש א, א הע׳ 2.

[אבל להעיר שבתשורה ברוק אלול תש”ע נדפס הגהות מכתי״ק על קטע זה בס׳ המנהגים, ושם אינו כמו שנדפס. וכנראה היתה הגהה נוספת.]

וצ״ע מש״כ באג״ק שם שלא מצא הוראה מפורשת מזה, אא״כ נפרש שהכוונה בספרי חב״ד. וראה העו”ב גליון תקסו-ז.

וראה גם שו״ת אג״מ או״ח ה,ד. אז״נ ח, מא, ב. משנ״ה ד, יא.

שאלה ב’ – בשומע מהש״צ יכול לחזור עמו תיבות ה״א אמת כברמ״א ואדה״ז סא, ג.  אבל באינו שומע, דינו כיחיד שכתב אדה״ז בסידורו סוף הלכות תפלין,שיחזור תיבות ה״א. ובטעם הדבר, ראה בשעה״כ ב, ט, שהעיקר שתיבת אמת אינה משלימה כדעת רשב״י וה״ז חסרון לא יוכל להימנות (ורק שבציבור אין להש״צ לשנות מהנהוג).  והה״נ בנדו״ד.

ועוד טעם ע״פ חסידות, בכדי לחזור תיבות אני ב״פ, ראה לקו״ת שלח מז, ד. והה״נ בזה.

ומצינו עוד טעם אחר לחלק בין יחיד לציבור, ראה בלבון הלכות ע׳ קמג, שבש״צ מתאים שיאמר לציבור ה״א אמת, כמו שאמר משה, וצ״ב.

וראה #18134.

 

#35972
#40803