נשאלתי האם ע”פ סוד שאסור לשמש בליל שבועות האם גם ביום אסור?

 

גם ביום.

 

מקורות:

הנה, לכאורה אפ״ל שאסור רק עד כתר דמוסף, שהכל תלוי מתי נעשה הזיווג בעולמות העליונים, וכאן לא נשלם עד הכתר. ואף שבפוסקים נזכר רק ליל שבועות – שיגרא דלישנא נקטו, שלענין זיווג דרכו בלילה. ובספרי הסוד לא כתבו ליל שבועות דוקא. אבל לאידך, אפשר שאינו תלוי במוסף בפועל, וסגי בזמן הראוי למוסף.

אלא שפשוט שדינו לפחות כשבת ביום, שגם אז אין לשמש.

ובאמת, כל השקו״ט בזה תמוה, שהרי האיסור ביום בכלל חמור טפי ע״ד הסוד מליל שבועות. ולכאורה פשוט, שגם לת״ח בבית אפל הנשמה היוצאה מזה היא מנשמות מגולגלות.

ובסדר העליות לזיווג, פשוט שלילה עדיף מיום, ורק אח״כ העלי׳ דליל שבת לגבי שאר לילות. וכן מפורש בסדר היום.  אמנם, ראה בשו”ת תורה לשמה סט שנסתפק בזה. ונראה שהכריע להעדיף בליל מוצ״ש לגבי שבת ביום. (ואף ששוב כתב לפקפק, לדידי לא נראה שלמסקנא יש כאן חזרה גמורה).

ובאור צדיקים לג, ו, כתב בליל הסדר שאם הוא ליל טבילה ימתין עד אור הבוקר. ומשמע להיפך. אבל נראה שכוונתו קודם זמן משיכיר ולא ביום ממש. וראה גם בא״ח ש״ב וירא כו. (והעירני ח״א, שקשה לפרש דברי האור צדיקים ע״פ הבא״ח, שכן ד״ז מפורסם כחידוש של הבא״ח, וראה גם שו״ת תורה לשמה סז, ושקשה להעמיס בדברי האור צדיקים מה שלא כתב. אמנם, החידוש להתיר לפני משיכיר נמצא בכ״מ, גם לפני הבא״ח (וחילוק בין מש״כ בא״ח לתורה לשמה אם להתיר גם עד הנה״ח) כגון בא״א מבוטשאטש רמ, ז. שם יא. (ומש״כ במאפיל בטליתו דוקא – לא מיתוקמא כפשטי׳, שבמאפיל שרי גם אח״כ, והכוונה – שיאפיל שמא באמצע יאיר היום. אמנם, אפ״ל שהחידוש שהתיר לכל אדם, ואפילו לבור גמור כלשונו, והיינו שקודם הנץ שרי האפלת טלית לכל אדם. ולדידי קשה לפרש כך בא״א שאין לזה הבנה, שאיזה גדר יש להתיר במאפיל לבור. וממנ״פ אם דינו כיום ליתסר בבור גמור. ואם דינו כלילה  לישתרי גם ללא האפלה בטליתו. ופשטות הענין, שנוטה שדינו כלילה (וראה שו״ת דברי יציב ג, ע, ה ד״ה וגם י״ל הב׳), ולכן כתב גם לכתחילה דהיינו גם כשאין צורך גדול ואין יצרו מתגבר. אלא שמאפיל לרווחא דמילתא, ומחשש שמא יאיר היום, כדברינו לעיל. וכן ראיתי שפי׳ בס׳ בירכתי ביתך ג הע׳ 219 בשם בעל שבט הקהתי שליט״א. אמנם, העירני ח״א, דאיכא לפרושי  ע״פ מש״כ היעב״ץ בסידורו באחד מפירושיו שהחילוק בין ת״ח לשאינו ת״ח הוא האם מאפיל כדבעי. ולזה חידש הא״א שבזמן קודם הנה״ח אין הבדל בין בור לת״ח, דסו״ס דגם אם לא יאפיל כדבעי מ”מ קצת אפילה איכא. והבוחר יבחר).

וכבר הביאו שכן מוכח מל׳ הפייטן: עלות השמש, פיוט של ר׳ יהודה הלוי ושרו בחינא אצל אנשי תימן – ראה שו״ת עולת יצחק רצאבי א, צב. ובאמת, כן מוכח בברכות ג, א שבמשמר אחרון אשה מספרת עם בעלה להפי׳ דקאי על תשמיש, וללישנא בתרא דסוף משמרות קחשיב.

וגם למ״ד שהמשמרות הם עד עלוה״ש, הרי בסוף משמרה אחרונה כאשר מספרת עם בעלה מותר לקרוא ק״ש. והיינו שהוא כבר עלוה״ש. ולא מסתבר שמפסיקה מיד, דאל״כ אינו סימן מובהק. אבל להעיר מתוד״ה למאן דגני – ברכות ג, א. ולכאו׳ לגר״א ודעמי׳ אינה מספרת בסוף האשמורה ממש, שאל״כ לא יוכל לקרוא ק״ש. וראה פתיחה לסדר זמנים. ועכ״פ פשטות התוס׳ שבשעת עלות מספרת. ובהפי׳ מספרת – כ״ה באגה״ק לרמב״ן ו (אבל שם שיספר סמוך לשליש אחרון). וראה גם אור זרוע למהר״ם פאפיראש על ע״ח  בהגהות לשער הנקודים ז- ע׳ עג. זרע בירך במקומו. תולדות יעקב יוסף ס״פ קדושים. ליקוטי מהר״ן תנינא בתחילתו. אוה״ת נ״ך ב דרושי איכה ע׳ א׳מח. תרגומנא משפטים כג, כא. (ועוד כ״מ בספרו). זכות אבות פינצי אבות א ד״ה באשתו אמרו. ולהעיר ממאמרי אדמו״ר האמצעי דרושי יו״כ ע׳ א׳קח. פירוש המלות שלו ע׳ ו. אבל ראה סמיכת חכמים ושלמה משנתו שם. ומצאתי גם במגיד תעלומה ברכות שם שפי׳ כך מספרת. ומפרש שלכן הפכו הסדר, מספרת ואח״כ יונק, שכיון שהתינוק יונק בהכרח להמתין חצי שעה אחרי תשמיש (ראה גם זכות אבות שם בטעם שיונק קודם למספרת) וממילא כבר הגיע הזמן לק״ש.

ומגופו מוכח, דלא שנא מבית אפל ומאפיל בטליתו, ובפשטות שהאיסור רק מחמת ראיית דבר מגונה.

ובכל אופן, אין גם להעמיס באור צדיקים יותר ממה שכתב להתיר – דהיינו באור הבוקר ולא אח״כ.

ובכל אופן, לדינא כתבו כל הפוסקים שבליל טבילה צריך לקיים הזיווג בלילה. וראה גם מ״ח מס׳ ליל פסח יד, יא.

ובשער הפסוקים פ׳ פינחס מפורש באיסור הזיווג בשבועות הן בלילה והן ביום. וכן מפורש שם לגבי יום שבת, והובא בתורה לשמה שם אלא שפקפק קצת בזה.

ונראה פשוט שאינו מחמת האיסור בכלל ביום, אלא ששיך לשבועות דוקא. והכוונה ברורה שבשבועות ביום הזיווג אינו נתקן על ידינו שמה שמזדווגים ז״א הוא ע״י אמא עילאה לבדה, והיינו ג״ר. ואף שנעשה בתפלה, אינו שייך לדידן כיון שהוא פנימיות.

ומצינו כדוגמתו בנוגע ליום שבת בכלל, שאף שהוא זיווג ישראל ורחל, שהוא הזיווג המעולה ביותר מ״מ אסור בתשמיש, ולא אמרינן דעדיפא מליל שבת. ומבואר הטעם בסה״ל פינחס, שבליל הזיווג בסוד המלאכים, והוא חיצוניות, ולכן שייך אלינו, לעמת יום השבת שהוא בסוד נשמות, ואנו צריכים לעלות בסוד מ״ן.

וידועה עד״ז הקושיא, מדוע אסור לשמש בשעות הבוקר בחול אף שיש זיווג יעקב ורחל מהחזה ולמטה, ופשוט שאסור הזיווג, ולא נימא להתיר במכש״כ מאחר חצות בלילה שהוא זיווג יעקב ולאה, אף שזיווג יעקב ורחל נעלה יותר.

 

 

#35725