מטבע שחקוק עליה צורת אדם בולטת
שאלה:
האם ניתן להחזיק במטבעות אלו שקיבלתי באירוע לכבוד לימוד הרמב״ם מאחר ויש על גבם צורה בולטת של הרמב”ם?
מענה:
לאחר שכבר עשו את זה, צריך לעשות חסרון הניכר באחד האברים ע״י פחיסה (שיטוח במעיכה ולחיצה) וכדומה. ומכל מקום יש שכתבו להקל להשהות – וגם לעשות – בכל אופן.
מקורות:
ראה בפירש״י ב״ק צז, ב שבמטבע של ירושלים כתוב דוד ושלמה ולא שעשו צורתם. ובתוס׳ שם ד״ה מטבע, לפי שאסור לעשות צורת אדם. ובעץ יוסף לב״ר פ׳ לך לט, יא הביא בשם בעל פמ״ג שהי׳ חצי פרצוף (אבל ראה עיון יעקב לשם), או עין אחת. וראה בחי׳ הב״ח שי״ל מכת״י ב״ק שם שמטבעות מבוזים הם. וגם לדבריו ל״ש במטבע מיוחד לכבוד ושלא ניתנה להוצאה. וראה גם שאילת יעבץ דלקמן שעינינו רואות דמכובדים הם.
ובנדו״ד בולטת. ויש גם צורת גוף ולא רק ראש.
והנה, בשו״ת להורות נתן ג, כט כתב מד״ע בנוגע מטבע שעשו בצורת בעל מעשה רוקח, שלדידי׳ חזיא לי׳ ואין אוזן אחת נראית וממילא אינו אלא חצי פרצוף. אמנם, ראה שו״ת זרע אמת ג, קה הובא בדרכ״ת קמא, מד מפורש לאסור בכה״ג כשיד ורגל א׳ נעשה כאילו תחת הבגדים. ואף גם זאת, שבשו״ת שאילת יעב״ץ א, קע מפורש במטבע זה גופא שאסור. ודבריו הובאו בפת״ש קמא,י. וראה גם יד אפרים לשם. ואם לא נאמר שהמדובר במטבע אחר, ה״ז הוכחה נוספת לדברינו. ול׳ היעב״ץ שם ״והי׳ תבנית ראש עם החזה פרצוף שלם בולט״. ואפשר שליעב״ץ חסרון אוזן אינו בגדר חסרון. והנה, אנן בעניותין הארכנו כאן:
לסמוך להקל להשהות – ולא לעשות – בחסרון אוזן. ומ״מ, נדו״ד גרע טפי, כנ״ל. וראה שם אצלנו שהעמסנו כן בדא״פ גם בדברי הש״ך קמא, כה. ועוד ראי׳ שהרי בד״כ הפסלים עשויים באופן שחלק הגוף מכוסה, ולא שמענו להקל מה״ט (למ״ד שראש ללא גוף מותר). והאריך בזה בפסקים וכתבים הרצוג ד יו״ד מד. וכן מסתבר שבכיסוי הראש בשערות לא מיקרי כיסוי. וכמו צורת מלאך עם כנפיים, שהכנפיים בד״כ מכוסים. וכן פשוט שעובר אף כשאין צורת העורף, אף שהחילוק בין מלאך לאדם, דלית להו עורף.
וכ״כ בחכמ״א פה, ד, וה״ר מחותם בולט. וראה כעי״ז (במה שעובר גם בצורה שאינה שלימה) בשו״ת מהרי״ט יו״ד לה. וכ״ה בבא״ח ש״ב מסעי י. וראה גם בשפ״א ר״ה כד, ב לתוס׳ ד״ה לא תעשון (בכוונת התוס׳ ע״ז מג, א ד״ה לא תעשון. אבל הביא שבפנ״י שם לא פי׳ כך. וכ״כ להיתר בבנין שלמה (מאז. ונמצא גם באסיפת זקנים החדש) ע״ז שם עפ״ד התוס׳. ושם, שבטבעת בולטת בהכרח דקאי שיש עורף. והוא דחוק. ובשו״ת דברי מלכיאל ג, נח , נראה שפי׳ בדברי הש״ך שם, ש״חצי ציור״ היינו פנים ללא עורף. ועפ״ז תתיישב הקושיא מה בא הש״ך להוסיף, ראה אצלנו שם. וראה גם שו״ת שלמת חיים מהדורת תשע״ח יו״ד לג (ע׳ 135). פלגי מים טייכטל ב, לה ד״ה והנה התוס׳. שו״ת דברי יציב ג יו״ד לח, ו. והעלימו עין מכל הנ״ל).
ושונה כשנעשה מהצד וממילא חסר אוזן אחד ועין אחד. משא״כ כשמכוסה.
וכ״כ להחמיר בכה״ג בחוט שני ע׳ רלב אפי׳ בבובה. וכש״כ בנדוננו. וראה גם תשו׳ בעל מחזה אליהו בקובץ עם התורה תנש״א ע׳ נה כנ״ל. וראה שם ע׳ סב.
אבל במש״כ בעץ יוסף שם, שהי׳ בעין אחת ״כמו עתה״, משמע דקאי במטבעות הנפוצות, ובודאי נעשה באופן שמכוסה וכדומה. ומשמע דס״ל שבכה״ג מותר. ולא שנא מדין חצי פרצוף. ולהעיר גם משו״ת נשמת חיים מהדו״ח חו״מ ע, שנמצא המטבע בידו. ואולי עשה חסרון הניכר. ודוחק. כן להעיר משו״ת דברי מלכיאל שם להתיר כשעושה צורת אדם יושב או עומד אצל שולחן באופן שאין ידיו ורגליו נראים. אבל כבר דחה בקובץ ישורון לב ע׳ תרצא, שאפשר שהכוונה שמעיקר לא צייר הידיים ורגליים. ועיי״ש שהביא ראיות אחרות לאיסור, כעין הנ״ל אצלנו.
וחזי לאצטרופי הסברות דליכא איסור להשהות בימינו (בית דוד, הובא בדרכ״ת קמא, לג. חכמ״א פה, ו. (וצ״ע ממש״כ שם ב. גם ממש״כ ״ומכש״כ אם סימא״, משמע דלא ברירא לי׳). העמק שאלה נז, ג (ע״פ ביהגר״א קמא, יח), ושכן המנהג. ובספרו שו״ת משיב דבר ב, יא. (אלא שכתב שהגר״א חולק על הרמ״א. ולא מצינו בדבריו שמשיג בזה). נחל אשכול ע״ז סוסי׳ ג, הובא בדרכ״ת שם לא. וכבר קדמם ברא״ה וריטב״א ע״ז מג, ב. (הובא לעניננו במנחת פתים סוף אה״ע הוספות ליו״ד קמא. ילקוט הגרשוני יו״ד סוסי׳ קמא). ר״ן ע״ז מג, ב (הובא בט״ז קמא, יב. ביהגר״א שם כא. אבל בר״ן לא קאי לענין צורת אדם, רק לענין שאר צורות, וס״ל שצורת אדם אסור מה״ת להשהות). מרדכי ע״ז תתמ בשם רבינו אפרים. וראה שו״ת חשב האפוד ב, קטו. אג״מ יו״ד ב, נה סד״ה אבל יש. ואף שעדיין אסור להסתכל – ראה חכמ״א שם ט היתר גם בזה. אמנם פשטות השו״ע ורמ״א שאין חילוק בדבר וגם כשאין עובדין לזה, כבבזה״ז, אסור להשהות, ראה שם קמא, ג-ד. וראה גם לבוש ג. ש״ך ח. שם טז. שם יט. וגם בהעמק שאלה ומשיב דבר הביא שברמ״א מפורש שלא כדבריו. ובב״י שם הביא מרי״ו ני״ז ח״ד, שגם בזה״ז אסור להשהות, והשמיט דברי הר״ן. וכן מצינו בכל הפוסקים שדנו בזה וכיו״ב, שלא עלתה על דעתם סברא זו, ונקטו בפשיטות לאיסור. גם פשטות אדה״ז שא, ז משמע שאסור גם בזה״ז. וכן במשנ״ב שם מ ובשעה״צ שם. (וראה מה שדחה בשערי זבולון יו״ד יז). ובקיצור שו״ע קסח, ב השמיט דברי החכמ״א (שלא כדרכו) וסתם לאיסור. וראה דרכ״ת שם שהביא מקהל יהודא שהשיג על הבית דוד. וראה בחריפות בשו״ת חת״ס ו, ו. ולהעיר מביהגר״א קמא, כא בדעת הרא״ש וטור, שהאיסור להשהות הוא משום חשדא דעשי׳. ועד״ז הוא בב״ח ולבוש שם ד. אבל הקשו על הגר״א – ראה מקור מיים חיים שם ח. העמק שאלה שם. כן להעיר לקולא ממש״כ הש״ך בגדר החשד: דלאיזה צורך משהה אותן. וראה שו״ת ערוה״ב יו״ד קל, בענין זה, שרגליים לדבר שאל״כ מדוע משהה אותן. ועפ״ז אפ״ל דשאני באופן שיש סיבה שמשהה מחמת נוי וכדומה. וראה שו״ת באר שרים יו״ד לו, ה. וראה משה״ק במנרם שיק מ׳ לט בסופה). ועוד שעשויים להתלמד. וכ״ז דחוק.
#35178
