Is there a way to make a human figure with clay?

 

If you make an incomplete body missing the arm or legs and an incomplete face missing the nose or eye.

 

Sources:

בשו”ע יו”ד סי’ קמא ס”ז סתם כדעת התוס’ (ע”ז דף מג ע”ב ד”ה שאני) והרא”ש (ע”ז פ”ג סימן ה) שצורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה. אלא שכ״כ בשם יש מי שאומר. וכתב הרמ”א שם שכן נוהגין. אבל הסמ”ג (לאוין כב) נוטה לאיסור אפילו בפרצוף אדם לבד, והו”ד בש”ך (סקל”ב) וט”ז (סקט”ו) שם. ובפת״ש שם סק”י כתב לאיסור בפרצוף שלם עם חצי הגוף (עד החזה). ובשו״ע אדה״ז שא, ז סתם: צורת אדם שלימה וכו׳ כמו שיתבאר ביו״ד סי׳ קמא.

והנה, ל״ד נדו״ד לדין משהה צורת אדם משום חשדא, דהתם מקום לומר דסגי אפי׳ בקטע ראש אזנו, או ראש חוטמו. וכ״כ להתיר במשהה בשו״ת חת״ס ו, ו. ומדמה לה לביטול ע״ז. (וחולק שם על הבל״י דס״ל שצריך לפחות כל החוטם. וראה בשו״ת שבה״ל ז, קלד שכתב כבל״י). ולכאו׳ כוונתו שם במש״כ לדמות לדיני ביטול, דמה״ט גופא ליכא חשדא, וכמו בביטול ע״ז, לפי שאין לחשוד שהוא עובד ע״ז, מדקטע ראש אזנו. משא״כ בעשיית פסל דנראה פשוט דשאני, שאינו דומה כלל לדיני ביטול, ולאו מן השם הוא, וממילא אסור ללא חסרון הניכר. (ובשו״ת להורות נתן דלקמן נראה שלא עמד על חילוק זה). אמנם. אם נפרש באיסור להשהותו שהוא משום חשד עשי׳, שעבר על איסור עשיית פסל, ולא חשד ע״ז (כ״מ בטור בשם הרא״ש. וראה תר״י ע״ז מג, ב ד״ה טבעת. ר״ן על הרי״ף שם ד״ה ולשון. מאירי ע״ז שם. לבוש קמא, ד. וראה פנ״י ר״ה כד, ב ד״ה בגמ׳ רבים שאני, שכ״ה למסקנא. וכ״כ בביהגר״א קמא, יט. שם כא. וראה מקור מים חיים קמא, ה שהקשה עליו). אבל רוב הראשונים נקטו שהחשד הוא משום ע״ז ולא חשד דעשי׳ – ראה פרישה קמא, כה. העמק שאלה נז, ג. ועוד. ומה שאסרו גם בימינו  שאינן נעבדין – ראה לקמן בסו״ד.

וראה שו״ת חת״ס יו״ד קכח, לגבי איסור עשי׳ שכתב דסגי להניחו סומא בעין אחת. ופשוט, דסמיות עין עדיף טפי, לפי שיש כאן שינוי בולט במראית פניו, ואינו בגדר צורת אדם. וכן מוכח בתוס׳ ע״ז שם ד״ה והא, דקאי התם בקס״ד בחשדא דעשיית פסל, ולא בחשדא שהוא עוע״ז, ומפורש התם דמהני סמיית עין. וראה גם חי׳ חת״ס ע״ז שם.

(ובשו״ת מנח״י ב, כט בסופו נראה דמסתפי להקל בנעשה ע״י ישראל. וראה גם בשו״ת דברי מלכיאל ג, נח, שברש״י ור״ן מוכח דלא מהני סמיות עין, ממש״כ בפירוש ״סמי עיני׳״ דהיינו פיחות הצורה. אלא שבר״ן כ״כ רק להפי׳ דלא קאי בצורת אדם, יעו״ש. וסרה הוכחתו. והכי איכא לפרושי גם בפירש״י. ושו״ר כן בהערות הגריש״א ר״ה כד, ב. גם בשו״ת התעוררות תשובה ד, עח, ג כתב להקשות על שו״ת חת״ס יו״ד שם, מפירש״י דלא מהני סמיית עין. ולהנ״ל ליכא לאוכוחי מידי. ובעקבי סופר לשו״ת התעוררות תשובה שם העירו עוד, שבשו״ת חת״ס ו שם, ובחי׳ חת״ס שם, כתב לבאר באו״א בפירש״י).

והנה, בשו״ת מהרי״ט ב, לה: עיקר הכרת פנים דהיינו פרצוף פנים עם החוטם. וגם ל׳ הש״ך קמא, כה: צורה שלימה ממש כגון צורת אדם בשתי עינים וחוטם שלם וכל הגוף וכיוצא בו. ומשמע התם יתירה מזו, שכשאינו חוטם שלם נמי מהני. (וראה לקמן עוד בכוונת הש״ך).

והנה, יש שנטו להחמיר שבאוזן לא מהני, אפילו בהורידו לגמרי, לפי שאינו אבר חשוב, ובסגנון אחר, שהאוזן אינו מצורת הפנים, כדמוכח בנדה כג, ב. ובהערות הגריש״א ר״ה שם, שצריך שישחית עינו או כלל צורתו, ולא אזנו שאינו פני הצורה ממש. וכנ״ל, אין לדמות לדיני ביטול ע״ז שבקוטע ראש אזנו סגי. איברא, שלא מצינו בפוסקים שחילקו בדבר. גם להעיר שבנדה שם מוכח שחוטם ג״כ אינו מצורת הפנים, ועכ״ז כתב בש״ך שם שצ״ל ״צורתה שלימה וכו׳ וחוטם שלם״. ולהעיר גם מחכמ״א פה, ד: דאינו אסור אלא כל צורת אדם דהיינו הראש בב׳ עיניים ובב׳ אזניים וחוטם וכו׳. ומשמע דס״ל שאוזן א׳ מהני נמי. (אלא שכ״כ לדעה בתרייתא שצ״ל כל צורת אדם, ושצורת פנים לחוד מותר. ויתכן דלדעה קמייתא שצורת פנים לחוד אסור, אסור גם בלי אוזן. ודוחק). ובש״ך הנ״ל לא נתפרש אוזן להדיא. אבל גם לא נז׳ פה. וי״ל דאטו כי רוכלא ליזול וליחשוב. גם בראשונים לא פירטו הדבר. וראה לקמן מדברי היעב״ץ.

ואולי, מקום להחמיר בעשיית פסל (שהוא איסור מה״ת) – משא״כ בנוגע להשהותו משום חשדא – שבאוזן לא סגי. ושו״מ כן בחוט שני פסח ע׳ רלה. וכ״נ בשו״ת שבה״ל ז, קלד. אבל ילה״ע מתורת חיים ע״ז שם ד״ה אלא מעתה, שהמוצא פרצוף אדם חסר אוזן והשלים האוזן אינו חייב. (ואכ״מ בגוף הענין, כשמשלים פרצוף שנעשה ע״י אחר. ובשו״ת חת״ס יו״ד שם משמע נמי דליכא איסורא בכה״ג. וראה בליקוטי הערות לשם. התעוררות תשובה שם ובהערות עקבי סופר). ומשמע משם, שבלא אוזן אינו בגדר דמות שלימה.

עוד נראה שגם אם נעשה בצורה מקצועית שאינו נראה כחסרון לא איכפת לן, כיון שסו״ס אינו נראה כצורת אדם בשלימות. ומש״כ בבל״י שם, וכ״כ בשכנה״ג שם בהגב״י נה (ושם, משמע שהחמיר טפי, שלא יהא נראה צורה), שצריך לפחות כל החוטם שיהא ניכר היטב – הרי בשו״ת חת״ס ו שם כתב שאין הדעת סובלתו. ועוד, דאיהו קאתי עלה מטעם אחר, שתהא הפחיתה ניכרת, שאפשר לראות שאבר זה חסר ואינה שלימה, ולא מטעם שאינו נראה כחסרון כיון שנעשה בצורה אומנותית. (אבל להעיר משו״ת להורות נתן ג, מט, שלדידי׳ חזיא לי׳ המטבע שנעשה בצורת בעל מעשה רוקח, שדן בה בשו״ת שאילת יעב״ץ א, קע, ואפשר לראות שם שאין האזניים נראות כלל, כי התמונה נעשתה רק מצד אחד, וגם אוזן השני מכוסה בכובע. וכת״ש בשו״ת להורות נתן, שלפ״ז ה״ז חצי פרצוף דליכא איסורא כדלקמן. אמנם, לפנינו נמצאים דברי היעב״ץ שכתב שיש שם ״פרצוף פנים שלם״. ואם לא נאמר שמה שראה זה לא ראה זה ושהמדובר במטבע אחר (ואולי תיקנוהו לאחמ״כ שיהא כדין) – אפשר שלהיעב״ץ חסרון אוזן לאו חסרון הוא כנ״ל. ועוי״ל, דס״ל שאסור בכל צורה (צורת הפנים, עיי״ש) שנראית בחיצוניותה שלימה, אף אם חסרים חלקים מסויימים. וילע״ע).

אמנם, בש״ך שם שכתב להתיר רק בחצי ציור, כדרך המציירים צד אחד של הצורה, ולא כתב עדיפא מינה אפי׳ בחסרון אבר, משמע קצת דלא סגי בהכי. ואינו מוכרח, לפי שי״ל שבא להוסיף על השו״ע, שיתירה מזו, אפי׳ אם הצורה שלימה אינו אסור רק אם הוא מב׳ הצדדים. (וראה בשכנה״ג שם, וכ״כ בשו״ת זרע אמת ג, קה, להעמיס כן גם בתוס׳ ע״ז שם ד״ה לא, במה שכתבו להתיר בחצי פרצוף. אבל ראה מקו״ח להחו״י או״ח קנ). וכ״כ בשו״ת נהרי אפרסמון קיח, ליישב מה שבא הש״ך להוסיף על השו״ע. גם י״ל שבא להוסיף שגם בשאר צורות כ״ה ולא רק בצורת אדם, כלשונו ״ונראה דכל צורות וכו״. ועצ״ע, שאם הוא חצי צורה, הרי בלא״ה אין כאן ב׳ אזניים וב׳ עיניים, שמצד אחד יש רק עין אחד וכו׳ (אא״כ נפרש דקאי בצד אחד מצד הפנים ללא האחור. אבל ראה חכמ״א שם שבזה אסור כדמוכח מדין חותם). ואולי הא גופא קמ״ל בש״ך, שלא רק בראש ללא גוף או גוף בלא ראש מותר, אלא גם בזה גופא כשאינו בשלימות מותר.

וראה שו״ת רב פעלים ד יו״ד י שהביא מכסא אליהו קמא, ג, דלא מהני חסרון אבר, והכריח כוותי׳ מדלא אשמועינן בשו״ע רבותא שבחיסר אבר מותר. ולכאו׳ איפכא יש לדייק מריש דבריו בשו״ע,שלא נאסר אלא ״בצורה שלימה בכל אברי׳״. וכ״כ בשו״ת דברי מלכיאל שם מל׳ הרא״ש והתוס׳ שכתבו ״גולם שלם״ ו״צלם אדם שלם בידים ורגלים״. והנה, איהו קאי בשאר אברי הגוף, ואין לנו ראי׳ להחמיר בחסרון אברי הפנים, שמפורש להיתר.

ודבר פלא ראיתי בשו״ת יד אלעזר קכט, שכיון ש״בצורת אדם צריכים כעת ליזהר מחוק המוסר מעשות בית הבושת כנודע (ו)ממילא י״ל דליכא איסורא עכ״פ לעשות ע״י נכרים״. והוא תמוה, שבפשטות כל שיש צורת אדם כפי שהוא נראה לנביאים – ראה פיר״ח ר״ה כד, ב. רא״ה ע״ז מב, ב. ר״ן ע״ז מג, ב. ריטב״א ר״ה שם. (אבל בריטב״א ע״ז מג, ב ועוד משמע שהאיסור משום שהאדם נברא בצלם אלקים. ואכ״מ). שו״ת מהרי״ט ב, לה. ש״ך קמא, כא. ע״ז מג, ב – ה״ז בכלל. ול׳ הנמוק״י ור״י מלוניל ע״ז שם: לא תעשון צורתי דהיא צורת אדם ברגלים וידים ועינים. (ושם, שאם נחסר אחד מאבריו לא מיתסר אלא משום חשדא. אבל שאר הפוסקים כתבו דליכא חשדא כשאינה דמות שלימה, ולא חילקו בדבר. ובכל אופן, בימינו שאינו נעבד שוב ל״ש חשדא שעובד ע״ז – ראה ריטב״א ע״ז שם. וכעי״ז בשינוי בר״ן שם. וכ״כ בשמו בביהגר״א קמא, כא. וראה העמק שאלה יתרו נז, ג. ובספרו שו״ת משיב דבר ב, יא. חכמ״א פה, ו. ועוד. ואכ״מ. ולהדעות שאסור גם בזמננו משום חשדא, אף דס״ל שהחשד הוא חשד שעוע״ז  ולא חשד דעשי׳ – ראה ש״ך קמא, ח ״דלאיזה צורך הוא משהה אותם״. וראה מהר״ם שיק מצוה לט בסופה). ועד״ז הוא בתוס׳ שם: צלם דמות אדם כל גופו בידים ורגלים. ושו״ר שתמה עליו בשו״ת בנין אב א, לז. וראה גם מעדני שלמה ע׳ רנג בשם הגרשז״א.

 

 

#25994