Is one allowed to read the books that are included in the apocrypha?

 

Question:

Is one allowed (if yes, in which ones, and in what manner) to read the books that are included in the apocrypha (e.g. Ben Sira, Maaseh Tuvyah…)?

 

Answer:

As there are many books included in this broad category, it is very difficult to get one specific answer and thus we will provide some general guidelines.

The key issue with reading such books is Bittul Torah. Thus, Rishonim have ruled that if done on occasion it is not an issue. However, this should be done with the intention to derive Torah, ethics and appropriate behavior.

However, if there are nonsensical things, or worse – matters of romance, they should not be read at all. Matters of avoda zara of course should not be read.

 

Sources:

לדינא האיסור בקורא ספרים חיצונים שאין לו חלק לעוה״ב היינו ספרי ע״ז, וכפי שפירשו בברייתא שם – ראה רמב״ם ע״ז ב, ב. רמ״א יו״ד רמו, ד. ובביהגר״א שם יט. וראה שו״ע אדה״ז ת״ת ג, ז.

וראה פירש״י סנהדרין ק, ב ד״ה רב יוסף, בנוגע לבן סירא, שהוא משום ביטול תורה. ומפורש שם בגמרא דמילי מעלייתא דרשינן. ונזכר בכ״מ בש״ס – ראה ב״ב צח, ב. ועוד.

(אבל בקיצור פסקי הרא״ש סנהדרין יא, ב משמע דספרים חיצונים קאי נמי בס׳ בן סירא. וכן גם ברי״ף שם. וראה משה״ק בפלפולא חריפתא שם, ועוד. וראה בארוכה בקובץ ויען שמואל דלקמן. ויתכן ליישר כל ההדורים, ע״פ הידוע – ראה גם אישי יובל ע׳ 363 – דתרי בן סירא איכא, שבן סירא שבידינו אין בו דברי הבל, רק דברי מוסר. ויש גם אלפא ביתא דבן סירא, ומלא לא רק דברי הבל אלא גם דברי עגבים. ומשו״ה א״ש מה שהטור בקיצור פסקי הרא״ש ושאר הראשונים – רוקח הל׳ תשובה כח. ועוד. וכ״מ בפיה״מ סנהדרין שם – הוסיפו וכללוהו ברשימת ספרים חיצונים שאין לו חלק לעוה״ב, שכוונתם לבן סירא שהי׳ בימיהם).

ובירושלמי סנהדרין יא, א להגיון ניתנו ולא לעמל ניתנו. וראה במפרשי ירושלמי שם. ותלוי בגירסאות בירושלמי – ראה גם באר שבע סנהדרין שם. וראה בשו״ת הרשב״א א, תיד, שאסור להגות בו מפני דברים בטלים שבו. ואינו סותר לירושלמי הנ״ל – שי״ל שהכוונה להגות בו בקביעות. ועפ״ז יש ליישב משה״ק בפלפולא חריפתא על הרא״ש סנהדרין יא, ג (וכ״ה בקיצור פסקי הרא״ש שם ובפלפולא חריפתא לשם, והביא שכ״ה ברי״ף), שגם דברים טובים שבתוכו אסור לקרוא, דהא מילי מעלייתא דרשינן – (נוסף להנ״ל שתלוי באיזה ס׳ בן סירא, עוד זאת),  שהכוונה שאין ללמוד בקביעות. וכ״כ הריטב״א ב״ב שם, שלא אסרו ללמוד בו אלא בדרך קבע, אבל מ״מ ראוי להגות בו לעתים ללמוד ממנו חכמה ומוסר. והובא בנמוק״י שם מח, ב ד״ה ל״ל בדפי הרי״ף, הביאו בד״מ יו״ד רמו, יט. ואיהו קרי להשיטה שנקרא ס׳ חיצונים. וראה גם לחם שמים סנהדרין י, ח, והובא בתפא״י ביכין שם. (ושם גם בנוגע לספרי ע״ז שראוי לת״ח לעיין כדי לידע מה להשיב לאפיקורוס, ובפרט בביהכ״ס, אא״כ בדברי חשק. אבל בריטב״א מפורש לחלק בין ספרי מינים לבן סירא. וראה גם שו״ע אדה״ז שם. והוא ע״פ רמ״א הנ״ל, ושם מציין לריטב״א הנ״ל. ומדבריו משמע גם בנוגע לחכמות חיצוניות, שאם לא יוכל ללמוד ממנו תורה ויר״ש וד״א אסור גם באקראי. והן הן הדברים בריטב״א ״ללמוד ממנו חכמה ומוסר״, משא״כ בס׳ המינים. ובהעו״צ להל׳ ת״ת העיר נמי בל׳ אדה״ז שמותר ללמוד, משא״כ בריטב״א שראוי ללמוד, וכתב לחלק בין בן סירא לחכמות חיצוניות דבהכי עסיק בשו״ע אדה״ז שם. וראה גם שו״ע אדה״ז שז, ל. ובשו״ת שלמת חיים מהדו״ח תקמב, בנוגע לבן סירא, שהוא בגדר חכמות חיצוניות, שמותר במקום שאסור בד״ת. אבל להנ״ל, ג״ז רק באקראי ורק אם יועיל ללמוד תורה ויר״ש. וראה אג״ק א ע׳ קלו.

וראה בארוכה מכ״ז בקובץ ויען שמואל טו, סז.

ומצו״ב מה שהצבנו ציונים במכתב לח״א בנוגע לס׳ מכבים (מקבים), ושייך קצת לזה: ראה שו״ת רבבות אפרים ח”ח קע, ד. והס׳ נזכר בכ״מ בפוסקים. כן נזכר בהרבה שיחות קודש. וראה אג״ק א ע׳ קלו. לקו״ש טו ע׳ 368. כה ע׳ 235. ושקו״ט בקובץ הערות בתורת אד״ש השבוע מקץ תשפ״ג. ומצויין לשיחת זאת חנוכה תשל״ד שיחה א׳ דקה 9.35. ונזכר שניתוסף גם בהגה בצדיק למלך ו ע׳ 193. וראה במבוא לס׳ מכבים מהדורת חריטן בארוכה.

 

 

#25996