פדיון הבן בעשרה בטבת
שאלה:
אשמח לשמוע מה דעתך בענין תינוק שנולד בליל ט’ כסלו ב21:30 ויום ל”א הוא עשרה בטבת.
מתי עדיף לעשות הפדיון? – בלילה, או ביום והסעודה יעשו עם סעודת שבת ואולי עם תוספת, שיהיה ניכר שזה גם בגלל הפדיון הבן.
מענה:
בנדו״ז המדובר שהוא כבר אחרי כ״ט י״ב תשצ״ג וממילא קל יותר. ועכ״ז הדעת נוטה יותר לעשות ביום ועש״ק. ובהקדם, שכמה דעות בכגון דא: בליל התענית (כהדעות דס״ל הכי בכל ת״צ. ובפרט בנדו״ז. וכ״כ בשו״ת לחם שלמה יו״ד ב, נד. ובשם בעל דברי יציב בשו״ת ישיב יצחק לא, מא ע׳ קצז. וראה עמק יהושע מאמאן ב באבני מילואים יו״ד ד), ביום ועש״ק (שנוהגים שאין עושים בלילה. וכן נהגו למעשה בת״צ לעשות ביום), לדחות עד מוצ״ש. ולפענ״ד אופן האחרון – שכך מוסרים משמי׳ דהגריש״א (אף שיש שמועות סותרות משמו – ראה אשרי האיש יו״ד ב ע׳ קנח. קב ונקי זילברשטיין א, שפא – ע׳ שלט. וישמע משה ע׳ שטז) – מופרך, לדידן שאדה״ז נקט שבכל יום עובר בעשה (ועכ״פ, שמכאן ואילך עובר בעשה. וראה אצלנו כאן, אף דאיכא דס״ל גם בכל תענית לדחות עד מוצאי התענית – ראה קיצור שו״ע קסד, ג. או גם למחרתו – ראה שו״ת מהר״שע גיל קכב. וראה שו״ת מהרם בריסק א, סא).
ועיקר השאלה כאן, לפי שאא״פ לעשות סעודה ביומו, ולא מיפרסמא מילתא, שזהו ענין עיקרי במצות פדה״ב (ראה שו״ת תרוה״ד רסט. רמ״א יו”ד שה, י. יש״ש ב״ק ז, לז). ואף שכ״ה בכל תענית שאין עושים הסעודה ביומו, ונהגו לעשות במוצאי התענית (ראה ש״ך שה, יב. מג״א תקסח, י. משנ״ב שם כ. פמ״ג תקנט בא״א יא. ברכ״י שה, טז. האלף לך שלמה שמט. שבט סופר צו. ועוד. וסברי רבנן דלא דמי למש״כ בשו״ת תרוה״ד שם כשחל פדיונו בשבת ועושה הפדיון מע״ש והסעודה בשבת, וכל׳ הש״ך שם: ויש לחלק. וראה להלן) – הכא גרע שבליל שבת אין הסעודה ניכרת. [ולהעיר מדוגמתו בסעודת פדה״ב במוצ״ש, שי״א שאינה ניכרת – ראה אצלנו שם].
ומה״ט גם להסוברים לעשות הפדיון בועש״ק – כמה אופנים: לחלק אשישה ואשפר, חלה שום וסוכר, לכל המסובים ליקח לביתם (וכן נמסר בשם הגרשז״א), להוסיף בסעודת ליל שבת תבשיל וכו׳ לכבוד פדה״ב (והוא ע״ד הדין בר״ח שחל בשבת), או לעשות הסעודה במוצ״ש (ראה עמק התשובה ו, תצא). וראה שו״ת לבו״מ תנינא יו״ד קכט, שהביא ב׳ צדדים לעשות בליל עשרה בטבת או ביום. וכתב שאין בידו להכריע והטוב בעיניו יעשה. ומדבריו נראה שלא מצא פגם בעצם לעשות סעודה בליל שבת. ובעניי לא הבנתי, מדוע אא״פ לעשות סעודה נוספת, כמו הנהוג בשלום זכר, אחרי הסעודה בליל שבת, ויהא ניכר ומפורסם שהוא מחמת פדה״ב. ולכל היותר אפשר לעשות בהוספה לזה גם כעצת הגרשז״א. ואין לומר שצריך להסמיך הסעודה להפדיון, שהרי בלא״ה בכל ת״צ אין מסמיכים הסעודה והוא בהפסק זמן, להנוהגים לעשות הפדיון ביום התענית, שהסעודה היא רק אחרי צאה״כ, ומאי שנא בנדו״ז (אף שמה״ט נוהגים בתענית לעשות הפדיון סמוך לערב – ראה האלף לך שלמה שם. ואכן בלבו״מ שם, עיקר הסברא לעשות בליל התענית, לא מחמת עצם הענין שלא לעשות סעודה בליל שבת, רק מחמת שהוכרחו בע״ש מצד הטירחא לעשות הפדיון בבוקר, ויעבור זמן בין הפדיון לסעודה וליכא פרסום. ואה״נ מה״ט כדאי לעשות בועש״ק סמוך לערב, אבל כפשוט בתנאי שהוא ללא חשש חילול שבת).
כמו״כ אין שום חשש איסור לעשות סעודה בליל שבת, דשאני מסעודת פורים דילפינן לה בירושלמי מגילה א, ד, מקרא דלעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלוי׳ בבי״ד יצא זה ששמחתו בידי שמים. אבל כאן ליכא ילפותא דלעשות.
וגם אין בו גדר שמחה, וליכא משום חשש דמערבין שמחה בשמחה כבסעודת פורים, ראה פר״ח תרפח, ה. ועוד.
ומש״כ בעמק התשובה שם שאין לעשות סעודה בליל שבת לפי שהפדיון ל״ש בשבת (ולכן מחלק בין פדה״ב לברי״מ, שבברי״מ נהגו בפשיטות שהסעודה בשבת. וראה בשם הגרח״ק בעזרת אליעזר ברית מילה קרביץ ע׳ 77, ועזרת אליעזר שמות פ׳ בא ע׳ 34, שכתב ליישב בדוחק) – צ״ע הא מנ״ל. ומש״כ לדמות לסעודת פורים – הרי אין הטעם מחמת שפורים ל״ש בשבת. ובתרוה״ד גופא מוכח דלא כוותי׳, שהרי לדידי׳ כל החשש בסעודה בשבת בנדון דידי׳ כשפודה לפני זמנו בע״ש, שאין רואים הפדיון בשעת הסעודה, ולא מטעמי׳.
אולם אכתי יש להנדז בה, שהרי לריטב״א מגילה ה, א ד״ה באלו אמרו, ועוד, טעם דחיית סעודת פורים היא כדי שתהא שמחת פורים ניכרת, וכמו שהביא במג״א תיט, א גם לגבי ר״ח בשבת. והובא כן גם במג״א תרצו, יח. ובמור וקציעה שם כתב לשלול גם הסברא לעשות סעודה רביעית כהצעה הנ״ל, דאמרי דעבדינן כר׳ חידקא, א״נ משום דאכילה גסה לא שמה אכילה ואין זה כבוד לסעודה זו . ועדיין יש לחלק, דשאני סעודת פורים שיש בה דין שמחה, וממילא צריכה היכר וחשיבות, משא״כ בסעודת פדה״ב העיקר הפרסום ולא השמחה. ודומה לסעודת נישואין בפורים שאין חשש אם לא תהא ניכרת – ראה מג״א שם. ובתרוה״ד נמי מוכח שבזה אין חשש, אף שי״ל בדוחק דעדיפא מינה קאמר.
ובאמת, למנהג שפודים ביום והסעודה בלילה, מוכח דלא איכפת לן מזה שאין רואים הפדיון בשעת הסעודה (דסבירא לן דלא דמי לנידון דתרוה״ד, וכנ״ל מד׳ הש״ך שיש לחלק, מאיזה סיבה שתהי׳, אם משום דהתם לא הגיע זמנו לפדות לפנ״ז והסעודה אין בכוחה לפרסם פדיון שנעשה תוך זמנו. וכ״כ בכתבי תפארת ישראל בהגה לש״ך שם ע׳ שכב. וי״ל כיון שהסעודה באה רק לפרסם הדין ולא המצוה, שהרי אין מצות הפדיון עד שבת, משא״כ בתענית שמצות הפדיון כבר הי׳ ביום. וכ״מ בשע״ת תקסח, ח. או״י דשאני תענית שבכל תענית דוחים סעודת היום ללילה שלאחריו, וממילא לילה שלאחריו נראה כהשלמה למה שהי׳ ביום התענית. כן מקום לומר, דשאני בנידון דתרוה״ד דקאי שהסעודה ביום שבת ולא בלילה, ועבר זמן רב משעת הפדיון, שכבר עברה לילה – ראה גם פאת שדך דלקמן). ולאידך בסעודת פדיון בשבת כשלעצמה ראינו בתרוה״ד דליכא חשש מחמת שאינה ניכרת כיון שהיא סעודת שבת, רק באופן הנזכר שם שהפדיון תוך זמנו. (ודוחק גדול להעמיס בדברי תרוה״ד, דהא גופא הטעם דלא מיפרסמא מחמת שהיא סעודת שבת, כמו שר״ל בשו״ת פאת שדך א, קלב, שהעיקר חסר מן הספר ולא נרמז כלל בדבריו. ונפק״מ בין הסברות, ובהקדם שבחל יום ל״א בשבת בכלל, שקו״ט אם לעשות במוצ״ש או ביום ראשון, והארכנו שם. וכשחל תענית ביום ראשון י״א שבלא״ה יעשו במוצ״ש – ראה שו״ת דובב מישרים ג, קמז, ב. ונדפסה במילואה בישורון יד ע׳ קצ. אמנם כשת״ב חל ביום ראשון, יל״ע אם עדיף לעשות הפדיון בליל ת״ב והסעודה במוצאי התענית, וממילא ה״ז אחרי לינת לילה, ורחוק בזמן מהמצוה, אבל הפדיון היא בסמיכות יותר ליום ל״א, או לעשות הפדיון ביום ת״ב והסעודה למחרתו, וממילא אינו רחוק בזמן, וגם דמיא לכל תענית שדוחים הסעודה עד הערב). ומכאן דליכא גריעותא בנדו״ד לעשות סעודת פדיון בליל שבת וכנהוג בכל ת״צ בלילה שלאחריו.
כן להעיר שבסעודת ברי״מ כשלא עשו ביומו אפשר לעשות ביום אחר – ראה פת״ש יו״ד רסא, טז בשם חמו״ד. (וראה דרשות חת״ס א קעט, ב). [ואף שי״ל דשאני סעודת ברי״מ שהיא עצמה מצוה, משא״כ בסעודת פדה״ב שהיא לפרסם המצוה – ה״ז גופא הטעם שהיא סעו״מ, ראה ביש״ש שם. ונדחק לחלק בין זה לנדו״ד בחשוקי חמד בכורות מט, ב, ליישב הוראת חותנו הגריש״א. וביש״ש שם מוכח שגם בפדה״ב יכול לאחר הסעודה].
ולהעיר משו״ע אדה״ז רמט, ח באירע אונס ולא פדה בזמנו וכעת הוא ע״ש, שאין לעשות סעודה, ואדה״ז כתב לפדות בלא משתה. אמנם, יש שגרסו שם ולא יפדנו בלא סעודה של משתה. ועכ״ז לא תיקשי, חדא שהרי לדעת אדה״ז בסידורו שאחרי יום ל״א עובר בעשה, ודאי משנה אחרונה עכ״פ (אם לא נימא שכצ״ל גם בשו״ע) היא לפדות ללא משתה. וגם אם נאמר כגירסא הנזכרת, פשוט דל״ש לנדו״ד שהוא תוך זמנו שלא נתקבלה הדעה שדוחים הפדיון ביום תענית.
ולכל היותר להרוצה להחמיר אפשר לקבוע סעודה נוספת במוצ״ש. (ואף להנת׳ שם אצלנו בגריעותא לקבוע סעודה במוצ״ש, לא נהירא להחמיר כולי האי ובכגון דא שכבר קבע סעודה לפנ״ז).
#32119
