Pidyon Haben: When day 31 is Shabbos

 

Question:

If a Pidyon Haben falls out on Shabbos, do we do it on Motzei Shabbos (זריזין מקדימין), or is there a problem to do it at night?

 

Answer:

Generally, a Pidyon Haben is not done at night. In this case, however, there is a Machlokes.

L’maaseh, it should be done Sunday morning.

 

Sources:

כ״מ בביהגר״א שה, כ במש״כ ״כמו במילה״ (ראה בכוונתו בשו״ת יהודה יעלה יו״ד רסב. מהרש״ם דלקמן. אבל ראה שו״ת דברי שלום מזרחי יו״ד קלו). וכן אפשר לדייק קצת מל׳ המג״א שלט, ח, ואדה״ז שם ו: ימתין עד יום א׳ בשבת. וכ״ה בל׳ שו״ת תה״ד רלג, והב״ד בשו״ע יו״ד שה, יא (וכן הבין בביהגר״א הנ״ל. וראה שו״ת משנ״ה ה, רב) – אף שיל״ד דלא נחתי לענין זה, וגם  מוצ״ש בכלל יום א׳ הוא. ולהעיר מכעי״ז ברמב״ם תמידין ומוספין פ״ה הי״א ״ובאחד בשבת שומטן״, ושינה מל׳ הגמ׳ מנחות צז, א ״במוצ״ש״. והכוונה גם ברמב״ם ברורה שעושה כן במוצ״ש, בלילה דוקא. [ולהעיר מהשקו״ט בזמן הקהל שצ״ל במוצאי יו״ט הראשון, אם  הכוונה בלילה או ביום השני (ונסמנו אצלנו כמה מ״מ וציונים בלוח סוכות תשע״ו, ובהוספות – בתשפ״ג), ודון מינה ואוקי באתרין].

אבל יש שכתבו לפדות במוצ״ש בכגון דא – ראה גם קיצור שו״ע קסד, ג. (אבל ראה מסגה״ש שם). יהודה יעלה שם (אלא שמדבריו נראה שלדעתו המנהג שלא לפדות בלילה בכלל אינו עיקר, עיי״ש. ומ״מ, תמוה שהתעלם לגמרי מהמנהג, שהרי הובא בפוסקים (בש״ך שה, יב, ומג״א תקסח, י (אלא שהציב ציון לדבריו, וכן לדברי נוב״י דשקו״ט בדברי הש״ך). ועוד). והביא מנהג מצרים לעשות בלילה. וכנראה הובאו בדברי השואל. וגם אפשר דס״ל שגם לש״ך אין המנהג עיקר. ונראה שכוונתו, אף שלא פירש להדיא, שעכ״פ בכגון דא שחל בשבת אין לקיים המנהג, אף שעיקר סברתו שייכת בכל גווני. ולמעשה כתב שבמשהה לפרסו״נ ש״ד). ועוד.

ויש שר״ל שכיון שעובר בעשה – ראה אצלנו כאן

Can we do the Pidyon Haben on Sunday instead of Friday?

בכל יום וגם בכל רגע. (וראה יהודה יעלה שם. שם רסז. אבל ראה מהרש״ם דלקמן). אבל הרבה ראשונים נקטו שהוא רק משום שלא ישהה המצוה. ולהעיר גם משו״ע אדה״ז רמח קו״א בסופו דלא אמרינן שבכ״י עובר בעשה במצות שקבוע להם זמן. וגם לשון אדה״ז בסידורו סדר פדה״ב ש״מכאן ואילך עובר בעשה״ – איכא לפרושי שעובר רק פ״א כשאיחר המצוה, ולא בכ״י. והוא כדעת מג״א תקסח, י, ודעמי׳. וראה גם הערות וציונים להל׳ ת״ת ב, א הערה 1/ ה אות ד, הובא אצלנו שם, בדעת אדה״ז דנקט נמי הכי. ודחוק קצת בל׳ ״מכאן ואילך עובר בעשה״. ובקובץ פעמי יעקב עא ע׳ קלו ר״ל בדעת אדה״ז שעובר רק אם לא פדה עולמית. וג״ז דחוק. וראה כעי״ז, ובאו״א קצת, בס׳ פדה״ב כהלכתו מילואים ז, שיש כאן עבירה שמתבטלת כשפודה לאח״ז.

ובכל אופן, רוה״פ דס״ל שעובר בכל יום, לא כתבו שעובר גם בכל רגע. וממילא, גם לדעת שעה״כ טו, ב, שהבין בדעת אדה״ז (וכ״כ בדעתו רא״ל מהאמיל  בקובץ יגדי״ת נ. י. גל׳ יז ע׳ עדר ואילך. וראה יגדי״ת ירות״ו  כולל צ״צ גל׳ יא ע׳ 181) כדעה יחידאה (תניא רבתי צח. ס׳ התדיר (מכת״י) הל׳ פדה״ב. לבוש או״ח תקנא, יז) שעובר בכ״י ויום (וראה הגהת כ״ק אד״ש בכתי״ק בשוה״ג לשעה״כ, נדפס בשעה״כ. ובשינויים קלים בלקו״ש יא ע׳ 204 ובאג״ק כה ע׳ רכא. וראה בכהנ״ל – העו״צ. קובץ פעמי יעקב. פדה״ב כהלכתו. וראה גם קובץ ד״ת תשל״ד ג ע׳ ל. יגדי״ת  ז ע׳ 37. קובץ הערות הת׳ ואנ״ש ברינואה מטו״מ תשל״ח גל׳ יט ע׳ ו  – שדחו פי׳ זה. וכ״מ שהעיר הגרש״י זוין באג״ק שם, והמענה שם הוא ע״ז) – אין הכרח שכ״ה גם בכל רגע (אף שלכאו׳ מסברא אין טעם לחלק, ובכ״מ לענין מילה שבכ״י ויום לאו דוקא, והכוונה בכ״ר ורגע. ולאידך, מילה עדיפא שיש סברא לומר שהוא בכ״י דוקא ולא בכל רגע, שכל יום מתחדש קיום המצוה לפי שאסור למול בלילה, ראה שו״ת מרחשת א,מג. גליוני הש״ס ר״ה ו, ב). ואת״ל הכי, נימא שמחוייב לעשות הפדיון תיכף מיד במוצ״ש, ולא להמתין לסעודה ברוב עם. ולא שמענו מי שיאמר כן. וגם ביהודה יעלה שם, שנטה קו לילך כשיטת תניא רבתי כתב שמותר לאחר בשביל פרסו״נ. ודון מינה לעניננו. והה״נ, דליכא למיחש משום אין מחמיצין, וזריזין מקדימין, וכמו שהוא בנוגע לגוף המנהג לפדות ביום דוקא, וככל הטעמים שנאמרו בזה. וראה שו״ת משיב דבר ב, פה שאין דרך לפרוע חוב בלילה וליכא משום עיכוב.

עוד ראיתי למי שכתב לחדש שתוך כ״ד שעות להתחלת יום ל״א מיקרי תוך זמנו. ואין לזה שום יסוד רק משענת קנה רצוץ.  ועוד טעמים מחודשים מאד, שלא מצינו זכר להם בפוסקים. ראה שו״ת מגדל צופים ו,עא. וכל דבריו אינם מובנים לדידי ולדכוותי.

ויש שכתב להכריח שלא לעשות בלילה משו״ע אדה״ז רמט, ח שבאירע אונס שלא פדאו בזמנו אין לעשות הסעודה בע״ש. (אלא יפדנו בלי משתה. ויש שגרסו, ולא יפדנו בלא משתה. ואכ״מ). ועדיפא הול״ל לפדות בליל ו׳. ודיוק זה בטל מעיקרו, דהרי מיירי באונס שלא נפדה עד יום ו׳.

אמנם, כמה מטעמי המנהג – משום פרסומי מילתא, שלא לפדות קדשים בלילה, ועוד (ראה פדה״ב כהלכתו ו, הערה  23, וש״נ) – שייכים גם בכגון דא. וראה במסגה״ש קסד, א. (ונראה שהציון למג״א היינו למש״כ תקסח, י, והיינו לענין זמן הפדיון בת״צ). ובליקוטי דינים תו״כ ריזיקאוו קמו כתב שבעושה במוצ״ש נראה שהוא בשביל מלוה מלכה ואינו ניכר. וראה עוד טעמים שלא לעשות במוצ״ש – שו״ת גור ארי׳ יהודא יו״ד קטז. ערוה״ב יו״ד קטז. מהרש״ם ב, מג. שבט סופר יו״ד צז.
ויש להוסיף, ממאמר אדה״ז תקס״ו ע׳ קצח בהערה וע׳ רא, שנרשם שנאמר ביום א׳ ערב חנוכה בסעודת מצוה בפדיון הבן הנ״ל. ומפורש ברשימת כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ – ראה שם ע׳ רא בהערה – שהוא בפדה״ב של כ״ק הרב״ש בן אדמו״ר הצ״צ. והרי נולד ביום חמישי, כ״ב מרחשון (ראה סה״מ שם ע׳ נה וע׳ סא). ונמצא שפדה״ב חל בש״ק (וטעה בזה הרי״מ ע״ה בפרדס חב״ד 8 ע׳ 165 בהערה ), ופדה״ב נערך ביום ראשון (ואף שגם בזה אפ״ל ש״יום א׳״ הכוונה למוצ״ש – כמדומה שאי״ז מקובל ברישומים במאמרים. ובדוחק י״ל שהכוונה רק לסעודת מצוה. וג״ז תמוה, שהרי אין לעשות הסעודה שלא בשעת הפדיון).

ודעביד כמר עביד. וכשיש טעם נכון להקדים ודאי אפשר לעשות במוצ״ש, שכל עיקר הענין מילתא דתליא במנהגא. וגם במנהג גופא – נחלקו הדעות בכגון דא. וכבר כתב היעב״ץ בסידורו בנוגע לגוף המנהג שאפי׳ לכתחילה פודה בלילה (מחצי הלילה ואילך, שאינו שייך בנדו״ז שחל בשבת, וכבר עברו כ״ט י״ב תשצ״ג) כשיש איזה סיבה. (וצל״ע שם שמחד גיסא כתב כשחל בשבת ימתין למחרת השבת, שפשוטו כמשמעו ביום ראשון. ולאידך כתב שבעבר ל״א ולא יכלו לפדותו פודין בתחילת הלילה. ואולי קאי אשלפנ״ז, שכשיש איזה סיבה פודין בלילה, שבעבר ל״א א״צ להמתין עד חצי הלילה). וראה גם שו״ת משיב דבר שם, שאם חפץ יוכל לפדות בלילה וגם לפני הזמן ולהתנות שלא יעכל המעות ויכול לברך. כן להעיר מהליכות שלמה מועדים דיני ת״ב טו הע׳ שבזמננו פשוט המנהג לפדות בלילה.

אלא שכנ״ל לפענ״ד העיקר כמנהג לפדות ביום וגם כשחל בשבת. ואדרבה, במוצ״ש עוד טעמים, שלא לפדות בלילה.

 

 

#2298