האם יש ענין שבכור שהוא לוי יגדל צפורן אגודלו לצורך עבודת המליקה?

 

אכן, יש לעשות כל האפשרי להתכונן לימות המשיח. אבל במקרה הספציפי – זו גישה לא נכונה.

בספרים מובאים דברים חמורים בנוגע לגידול צפרניים. וההכנה לימות המשיח לא צריכה לבוא על חשבון שאר הענינים במסגרת “מעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות”.

חוץ מזה, שמעולם לא נצטוינו לעשות פעולות כעת בתור הכנה לימות המשיח, כמו הכנת קרבן פסח ודברים דומים לכך. (ואכ”מ בדברים הנראים כסותרים לזה). גישה זו מגיעה מבית היוצר של חוגים אחרים, ולא זו דרכנו. ואף גם לא ראינו אצל רבותינו נשיאינו, או גדולי ישראל בכלל, גישה כזו.

ההכנה שנצטוינו עלי’ – היינו להיות מוכנים במחשבה דיבור ומעשה מתאימה לימות המשיח, וכן ללמוד עניני גאולה ומשיח.

אכן, היו צדיקים גדולים שמעצמם עמדו מוכנים בכל רגע עם המקל או השטריימל וכדומה, אבל זה נבע מגודל הצפי’ שלהם לביאת המשיח באמת, ולא בתור “פעולת הכנה” שנעשית לשם מצות הכנה, או בתור חיקוי. ודי למבין.

 

מקורות:

ראה זח”ב רח, ב: ובגין כך לא ליבעי לי’ לבר נש לרבאה אינון טופרי דזוהמא דהא כמה דאסגיאו הכי נמי אסגי עלי’ קסטורא ודאיג בכל יומא ובעי לספרא להון. ובהגהות הרח”ו שם: כמו שגדלים הצפרניים כך מתרבה עליו שורת הדין וכו’.

ובספר חסידים נח: ומעשה שראה אחד בחלום מת צדיק שנפטר ופניו ירוקות, ואמר לו משום שהיו צפרניו גדולים וחלב נכנס לתוכם והייתי אוכל דבר חם בלא ניקור צפרנים. והובא בא”ר רס, ד.

ובעץ חיים שער לא (פרצופי זו”נ) ב, והובא בסהמ”צ להצ”צ מצות נט”י לסעודה (סג, ב) מסי אוצרות חיים: מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ נגד הבשר של האצבע זה צריך לחתוך כי שם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית [ביתר שאת מן אחיזתם בשערות] וכו’ והוא שיעור שהוא חוצץ בענין הנטילה של ידים וכו’ ולכן עונשו של מגדל צפרניים קשה מאד. ובאור צדיקים הלכות שבת כח, ב: יזהר תמיד בתגלחת צפרנים, כי היא טומאה גדולה ועון פלילי במגדלי צפרנים. ובשל”ה נר מצוה אות ח: יהי’ אדם נזהר בנטילת הצפרניים בכל ערב שבת, ובזה יקויים מצוה גוררת מצוה, כי כשגדלים הצפרניים יותר על זה השיעור, אז מצוי טיט בין הצפרניים, ויש לחוש אז בכל נטילת ידים לסעודה, שכל דבר החוצץ בטבילה חוצץ בנטילה. ובפלא יועץ ערך גילוח: לפי סודן של דברים שגם הצפרנים הם בחינת הדינין ראוי לזהר מאד שלא לגדל לא צפרני הידים ולא צפרני הרגלים, כי מלבד שטוב הדבר כשאנו טובלים לטהרה שנעשה המצוה כתקנה ונבדק עצמנו מחוצצי טבילה כאשה המטהרת לבעלה, עוד בה שצריך להקפיד מאד מאד להעביר אחיזת הקליפות מעליו.

ובד”ה בכ”ה בכסלו תשט”ז: ובצפרנים גופא יש בי מדרגות. צפורן שכנגד הבשר, שהוא לבוש ומגן, והוא בכלל הקדושה עדיין, ויש גם צפורן שיוצא מחוץ להבשר, שמזה יש יניקה ללעו”ז כו’, ועל זה איתא בזהר בטופרהא אחידן, ומטעם זה איתא במקדש מלך שאסור לגדל צפרנים, לפי שמהצפרנים יש יניקה ללעו”ז.

וראה גם סה”מ תקס”ב ח”א ע’ קו. סידור עם דא”ח שער נט”י קיג, ג. אוה”ת קדושים קכו, א בארוכה.

 

 

#3104