Should I say Kaddish for my son?

 

Question:

There is a discussion whether it’s better to say kaddish for one’s son. I have seen various Lubavitcher poskim saying that the instance where the Rebbe said not to is the exception (as lchu’ pashut from the mareh mekomos).

B’poel, what is done? Is it better asking my parents for permission to say kaddish or to continue not saying?

Also, is there an inyan to daven for the amud if I am not saying kaddish?

 

Answer:

The general custom is that a parent says. There’s an advantage of davening for the amud even when not saying kaddeishim. Davening for the amud is even more important than kaddish.

Wishing you only revealed good news.

 

Sources:

אמירת קדיש על בן – באג”ק חי”ט ע’ מד מבאר מעלת קדיש דוקא ע”י האב. ושקו”ט בזה. והביא כן דעת כמה פוסקים. [וד’ הנוב”י מהדו”ת או”ח ס”ח, ש”לא מצינו שהאב יאמר קדיש על בנו” – הוא דעת השואל. והנוב”י מסיק דאביו לא גרע מאיש זר, ובאג”ק הנ”ל מביא ד’ השואל, ומיישב שמעלה באב דוקא]. ונ’ ברור שהמסקנא כן להלכה. ולהעיר שכן עולה משו”ת בנימין זאב סר”א. ולפנ”ז – בס’ האורה לרש”י ע’ סקמ”ז.

[ומש”כ בכ”מ שאין אומרים – היינו להמנהג, שרק א’ אומר, ומיירי לדחות שאר האבלים, כיון שאינו מדינא].

ולהעיר גם מר״ד בעת ניחום אבלים י״ד חשון תשי״ד (תורת מנחם מנחם ציון ב ע׳ 344).

אבל במכ’ בתאריך קודם, בחט”ו ע’ של, ש”מהנכון היה לשכור מי שהוא שיאמר קדיש לעילוי נשמת בנו ע”ה, אבל לא שהוא יאמר הקדיש”.

ואולי, מיירי כשההורים בחיים ולא נתנו ההורים רשות, וכיו״ב, או מטעם אחר (ולדוגמא: שהי’ ק’ לו לומר קדיש. והרי מכ’ זה נכתב במענה לשואל מסויים, וכהוראה פרטית במצב מסויים, משא”כ במכ’ השני שנכתב לאח”ז, שדן בזה להלכה). [י”א מפי השמועה, שהרא”צ הכהן לא אמר קדיש על בנו. ושכן הורו גם הגר”י לנדא והגרז”ש דווארקין. ושקו”ט בזה בהתקשרות גל’ תרמד ותרמט].

רמ״א יו״ד סוסי׳ שעו: בִּימוֹת הַחֹל, מִי שֶׁיּוֹדֵעַ  לְהִתְפַּלֵּל, יִתְפַּלֵּל וְיוֹתֵר מוֹעִיל מִקַּדִּישׁ יָתוֹם.

 

 

#30908