כמה ימים לפני החתונה חתן צריך ליווי?

 

לדעתי אפשר להקל ולהתחיל מג׳ ימים לפני החתונה, ועכ״פ שיהי׳ משבת שלפני החתונה ואילך.

 

מקורות: 

בברכות נד, ב שחתן וכלה צריכים שימור מן המזיקין. והובא גם ברי״ף ורא״ש שם. ראבי״ה קמו. מג״א רלט, ז. והובא בגהש״ס לרעק״א שם. משנ״ב ט.

אבל בפרדר״א טז בסופו (בחלק מהדפוסים), והובא ברמ״א אה״ע סד, א לפי שדומה למלך שאינו יוצא יחידי לשוק. וכ״ה ברמב״ן כתובות ה, א ד״ה ומאי. ר״ן כתובות ב, א בדפי הרי״ף. ולהעיר מפירש״י מנחות צח, א ד״ה וירץ שאין דרך מלכים לצאת יחידי, והובא ברד״ל לפרדר״א שם. וראה רד״ל שם ובערוה״ש אה״ע שם ג, הנפק״מ בין הטעמים. (ומש״כ שם לענין שמירה ביום – ראה גם רד״ל לפרדר״א שם).

ובלקו״ש א ע׳ 52, שקודם הנישואין הוא משום שמירה (אף שלא הובא שם גמ׳ ברכות הנ״ל), משא״כ אחר הנישואין הוא משום כבוד, לפי שנקרא מלך. (ולהעיר מסמיכת חכמים ברכות שם, שהשמירה היא רק כשהחתן וכלה ביחד. ולהעיר מחילוקי הגי׳: ״חתן כלה״ או ״חתן וכלה״). וראה גם מקדש ישראל ע׳ 115.

והנה, בכ״מ נזכר ע״ד שבעת ימי המשתה – ראה מחז״ו תעז, שכל ימי החופה אין החתן הולך לבדו לביהכ״נ. וראה גם פרישה אה״ע שם. בית שמואל שם ג. וכן נהגו בכ״מ, רק מהחופה ואילך (ראה פניני נישואין ע׳ קכא. ארח״ר א בהוספות ע׳ נד ואילך. שם ג ע׳ רנז. ישמח לב א, קצא. שם ע׳ רפג. בישורון מלך ב ע׳ רנה. וכ״כ בשו״ת שבה״ל ט, עדר, משעת החופה או עכ״פ ביום חופתו. וכשהחופה אחרי השקיעה – ראה ארח״ר שם. ישמח לב שם. אשרי האיש או״ח ב, מב, כט. שו״ת שלחן הלוי א כז, ג – ע׳  ערב), או מלילה שלפניו (מנהג סקווירא. ועוד. וראה גם שו״ע המקוצר דלהלן הע׳ שיב). ולהעיר מרשימות דברים חיטריק מהדורת תשס״ט ע׳ 143 בשם הצ״צ שכל מה שעושים ביום החתונה צריך שמירה רבה.

וילה״ע מהשקו״ט אי נק׳ חתן לפני נישואין או משעת אירוסין – ראה פירש״י ותוס׳ כתובות מז, א. ובכ״מ יתירה מזו, שנק׳ חתן מיום שנכנס לחופה – רמ״א או״ח קלא, ד בסופו ובבאה״ט ונו״כ שם. אבל לפעמים נק׳ חתן בשם המושאל מעת השידוכין – ראה רמ״א אה״ע מה, א ובח״מ וב״ש שם. ועוד. וראה שערי תפילה ומנהג אשכנזי פג.

אמנם, למעשה, מנהגנו שכמה ימים לפני החתונה לא יהי׳ החתן לבדו, מטעמי שמירה. ובלקו״ש שם: די הוראה פון דעם רבין דעם שווער כ״ק אדמו״ר, אז א חתן דארף עטלעכע טעג (ער האט ניט געזאגט וויפל) פאר דער חתונה ניט זיין אליין.

ויתירה מזו, גם לענין גדר מלך, מצינו בא״ר תרסט, טז, שגם קודם הנישואין נקרא מלך. ובביכורי יעקב שם ג, שלא ביאר מאימתי נק׳ כן, ואפשר באותו שבוע שיהי׳ הנישואין. ומיירי התם בשמח״ת, שהחתן – בשבוע שיהי׳ הנישואין – עולה לחתן תורה. ולכאו׳ כוונתו ממוצ״ש שקודם החופה. וכ״ה בכוונתו בהליכות שלמה א, ה הערה 26 בשם הגרשז״א. (ושם להצריכו שמירה מה״ט. אבל מש״כ שם, רק במקומות מסוכנים וכיו״ב, צ״ע, שאם מטעם שנק׳ מלך אי״ז שייך לשמירה ממזיקין. אבל י״ל שמשעה שמתחיל למלוך מתקנאים המזיקין. ובתר״י ברכות שם שהשטן מקטרג בשעת השמחה. ובשיטת ריב״ב שמתקנא בחתן וכלה. ולהעיר מהגי׳ בתוס׳ חולין צא, א ד״ה מכאן, שגם מלך צריך שימור מן המזיקין. ובכל אופן, פשוט שמזיקין היינו כפשוטו).

וכ״ה בעדות לישראל א בסופו, דאפשר מאותו שבוע שיהיו הנישואין. ובשו״ע המקוצר ז, רז, לד (ע׳ תפה) במנהגם, ממוצ״ש או משבת ההתחלה (ראה שם הערה שיג. ור״ל בחילוקי המנהגים, שמחמת שמירה א״צ בשבת, ששבת שומרת, ובשבת של שבעת ימי המשתה שאני, עיי״ש, אבל משום כבוד – שייך גם בשבת. וראיתי מביאים מהליכות תימן ע׳ קיא שמנהגם בשבוע שלפני החתונה. ואינו תח״י לברר כוונתו על נכון. וברוב המקומות שראיתי נמצא שמנהגם כנ״ל, או בלילה שלפני החופה. כן ידוע הפולמוס ע״ד ס׳ הנ״ל, שטענו שאינו משקף נכון מנהגיהם).

ובכ״מ נהגו משבת שלפני החתונה (ראה הגהות חות יאיר למנהגים דק״ק וורמיישא (שמש) ב, רכז (ע׳ ג) לענין אלמנה, אחר יציאתה מביהכ״נ בשבת שלפני חתונתו. וראה עדות לישראל שם. ילקוט מנהגים פרושים ע׳ 84. ושם גם, שהוא אחרי עלייתו לתורה, ושגם הכלה נזהרת מאז. שו״ע המקוצר שם. בישורון מלך שם. אמת ליעקב אה״ע שם הערה 32. ושם שהכלה א״צ שמירה עד החופה. ויש שנהגו מעת טבילתה – ראה שו״ע המקוצר שם הע׳ שיב. ובשו״ת שבה״ל שם, שיש מחמירים משעת העלי׳, אבל אין לזה ראי׳ מהלכה, וגם לא הי׳ נהוג בכל המדינות. וראה מנחה לחיים ע׳ נה. ויש שכתבו לבסס עפ״ד הבכורי יעקב שם, אף דהתם לא מיירי בשבת וגם לא לענין שמירה – ראה שו״ת שבט הקהתי ד, שטז. ודרשת וחקרת ג, אה״ע יד. בריתי שלום ו, טו. ולהעיר ממדרש תלפיות ענף חו״כ שחתן דומה למלך שקוראים לו לס״ת ב״פ, בשבת שלפני החתונה ושלאחרי׳. ומינה, שגם בשבת שלפני׳ דומה למלך).

וי״ל הטעם לפי שמאז נתפרסם היותו חתן. ועפ״ז י״ל המנהג בכ״מ להתחיל גם לפנ״ז, והיינו במקומות שעשו סעודות וחגיגות וכו׳ לפנ״ז (ראה מנהגי וורמיישא (שמש) שם, שז״י קודם נישואין הכלה לובשת בגדי שבת עד החתונה וקוראים לבתולות לסעוד עמה זופ״א מו״ל, ואינה יוצאת מיום ההוא מביתה. ועפ״ז מובן גם מש״כ בהגהות חו״י שם, שבאלמנה מתחילין רק אח״כ, משבת שחרית, כנ״ל. ועוד להעיר, שאין לה״ר ממנהגם שלא יצאה כלל מפתח ביתם אפי׳ לא עם שמירה, (וכבר העירו שלא נז׳ שם בנוגע להחתן), משא״כ למנהג הנפוץ. וראה לקמן.

וראה בהערת המו״ל שם 23 שהביא מבורות נשברים ע״ד מנהג שנהגו בפפד״מ ח״י לפני החתונה. אבל לא נז׳ ביוסף אומץ ובנוהג כצאן יוסף. ועוד, שמצינו בשו״ת נשאל דוד ג, תוספת לנספחים, ב אות ג, שמיום א׳ קודם מאנס מויל, ביום השלישי בשבוע [שהחתונה היתה ביום ו׳], מחוייב החתן לילך לביהכ״נ עם מלבושי שויו״ט בכל בקר וערב עם משרתיו.

וצל״ע מש״כ במנהגי מהרי״צ הלוי דינר נישואין ע׳ ט בשם הגר״י אברמסקי, שבוע לפני החתונה. וכנראה נגרר ממקומות שנהגו מאז להתחיל בסעודות וכו׳. וילה״ע מהמנהג בפס״ד להצ״צ יו״ד קצב, ו, שכל השבוע שלפני שבת לפני הנישואין נקראים ימי ההכנה שהם ימי התביעה).

[ולהעיר ממנהגים דק״ק וורמישא (שמש) שם, שלא ילכו חו״כ לביה״ח תקופה לפני החתונה ותקופה אחרי. ובמנהגות דק״ק וורמישא קירכוים ע שו, ל׳ יום קודם החופה ואחריו, ושהטעם משום שימור מפני הרוחות. ופשוט, שאין לה״ר מזה, דהתם מיירי רק בהליכה לבית עלמין].

והנה, בהקלטה מהתוועדות חסידים י״ד כסלו תשל״ט (נמצא תח״י) מספר הריל״ג, שפעם א״ל כ״ק אד״ש, שאחרים נוהגים משבת אויפרופעניש, אבל עדיף שבוע לפני החתונה (״בעסער וואלט געוועזען זיבן טעג פאר דעם״). [וכ״ה בהערות הת׳ ואנ״ש מאריסטאון תצוה תשמ״ב (גל׳ רנד. ונדפס בס׳ והאר עיננו בתורתך ע׳ רלח) בשם הריל״ג, שטוב שלא ילך החתן לבד שבוע לפני החתונה, מבלי ציון תאריך. ומהמשך הדברים נראה ששמע כן בעצמו מכ״ק אד״ש (ולא נאמר לאביו בשש״פ תש״ט, כהנז׳ שם לפנ״ז בקובץ הנ״ל). ושוב נתפרסם, בכפ״ח גל׳ 500 מדברי הריל״ג, ובכ״מ הועתק משם, שכ״ק אד״ש אמר כן בשביעי של פסח תש״ט לאביו של הריל״ג, שכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע הורה לו משבוע לפני החתונה. ובהמשך מביא, שבהזדמנות אחרת אמר כ״ק אד״ש להריל״ג בעצמו, שיש הנוהגים משבת העלי׳ לתורה, אבל עדיף שבעה ימים קודם (וכ״ה גם בתשורה ראסקין טבת תשנ״ח. חן אדר תשנ״ח. ועוד). ובכ״מ נדפס באופן אחר, שסיפר הריל״ג, שכך נאמר בהמשך הדברים בשעת מעשה, בשש״פ תש״ט (ראה צ״ח ניצוצי אור, י״א ניסן תשנ״ט). ואילו במק״א (תשורה טננבוים אדר תשס״ד), בשמו, שנאמר לו כן לחתונתו. וכ״ה בקטעי יומן שלו, מיום ט״ו אלול תשי״ד, בכפ״ח גל׳ 1122 ע׳ 33 (ולפי רצף הדברים, נראה שג״ז מהיומן)].

אבל, נוסף לזה שלא מצינו שום מקור למנהג זה אצלנו, וכן כמעט ולא מצינו מקור לזה במק״א – ה״ז סותר המפורש בלקו״ש (נאמרה בתשי״ג, וי״ל מוגה בשנת תשי״ט) שכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ לא אמר כמה ימים. ואדרבה, משמעות הדברים בלקו״ש היא, שבא לשלול הסברא שההוראה היא על מספר ימים קצובים. ואין אנו אחראין לכל השמועות. גם אפשר שהיתה זו הוראה פרטית, ושבלקו״ש קאי על הוראת כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ – בכלל. וג״ז דחוק. כמו״כ יתכן שהשומע לא הבין, והכוונה – בשבוע של החתונה, ונתחלף לו שבוע של החתונה עם שבוע שלפני החתונה. ואיך שיהי׳, לפי כל הגירסאות והאופנים, מעולם לא נמסרה הוראה לפרסם כן לכל חו״כ, להקפיד משבוע לפנ״ז. ואנו אין לנו אלא המפורש בלקו״ש.

ויתר על כן, ראה בתשורה לוין ח״י אלול תשס״א ע׳ 12, הגהות בכתי״ק לס׳ המנהגים, שאפשר לראות בעליל שנמחקה לגמרי השורה בה נרשם: ״בשבוע שלפני החתונה אין החתן או הכלה הולכים יחידי אפילו ביום״. (להגהה נוספת – ראה תשורה ברוק כ״ג אלול תש״ע ע׳ 6. ולהעיר שכנראה נפלה ט״ס בהנדפס בס׳ המנהגים ע׳ 75, שהתיבות ״אפילו ביום״ לכאו׳ שייכות למנהג שלא לילך יחידי, שנמחק לבסוף). ונראה, שכיון שמיעוט רבים שנים, הרי מחד גיסא, ״עטלעכע טעג״ פירושו לפחות ב׳ ימים. ולאידך, מצינו בנוגע לזה שאין קובעין זמן לחו״כ לדון לפני החתונה – שכתבו הפוסקים שהוא ג׳ ימים (ראה שו״ת שבו״י א, קלט, לפי ששקדו חכמים שיהא טורח ג״י. וכ״ה באו״ת באורים חו״מ ה, ה. נתה״מ משה״כ ה. ודלא ככנה״ג שם בהגב״י ב: יראה שהזמן המוגבל הוא ז״י). ולכן, לפענ״ד, כיון שלא נמסר שיעור מסויים, מהנכון להשתדל לעשות כן לפחות ג׳ ימים לפני החתונה, וגם שיהא משבת שלפניו, וכמפורש בכ״מ.

לענין שמירה להכלה לפני החתונה – לא נתפרש מנהגנו. ובגמ׳ שם נז׳ כלה. ובלקו״ש שם נזכר רק החתן. (משא״כ בפרדר״א משום כבוד, שתלוי בשקו״ט אי כלה דומה למלכה. וראה הנסמן אצלנו במקורות ועיונים להל׳ יומית אות תרז. ומנהגנו בזה – גם בכלה – ס׳ המנהגים ע׳ 76. ולפלא שלא נז׳ שם כלל אודות המנהג לפני החתונה. וראה גם יפ״ל ד, אה״ע סד, ה. ערוה״ש שם). וראה העו״ב א׳ קמז ע׳ 83.

בנוגע לשמירה בביתו – ראה חדא״ג מהרש״א ברכות מג, ב, שבעיר לא שכיחי מזיקין. אבל ראה הגהות היעב״ץ ברכות נד, ב. רד״ל לפרדר״א שם. (ושם שבשוק א״צ שמירה, ורק משום כבוד). ערוה״ש שם. ובשפ״ח ברכות שם בשם עיון יעקב, שלא יניחנו לבדו. [ובכ״מ מצינו כן לענין יולדת – ראה ס׳ זכירה עניני סכנה. זכר דוד א, ל. ועוד. וביוסף אומץ עניני ניחושים ע׳ 351, שאין מניחין אפי׳ רגע א׳ ביחידות וגם אין יוצאין אפי׳ לפני פתח בית החורף אם אין גדול או קטן עמה. ומשמע קצת שמחלק בין שמירה לאבל וחי׳ ושאר שמירות. וממש״כ שאין מניחין וכו׳ וגם אין יוצאין – משמע שבבית מסתמכים על שמירה אחרת, עיי״ש שבחי׳ מדקדקות שלוקחות סכין בידן כשהולכות בחדרי הבית ביחידות. והובא גם ע״י נכדו בשמו, בנוהג כצאן יוסף ע׳ צד].

ולענין כבוד שדומה למלך – ראה בס׳ העיטור ב שער ב ברכת חתנים ע׳ סג: מה מלך אינו יוצא מביתו אף חתן וכו׳. וכן בתניא רבתי אירוסין ונישואין צ: מה המלך אינו יוצא מפתח ביתו. וכן ברמב״ן כתובות שם, שנהגו שדומה למלך שאינו יוצא מפתח פלטרין. אבל בל׳ הרמ״א שם: יחידי לשוק. וראה גם ח״מ וב״ש שם. ולמעשה, נהגו שע״י ליווי יוצא – ראה בארוכה חינא וחיסדא א, עד, א. וראה ראה חיים יג, יח – ע׳ קעא. פניני שבע ברכות ע׳ מו. ועוד.

ובהקלטה מהתוועדות הנ״ל נזכרה הוראת כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע לכ״ק אד״ש (בנוגע לשמירה לפני החופה), שלא לעבור אפי׳ מחדר לחדר. וכ״ה בכפ״ח גל׳ 500 הנ״ל. אבל בהקלטה שם ר״ל מד״ע שאי״ז הוראה לרבים (ושם: משא״כ השמירה ז׳ ימים, כיון שנאמרה בנוגע לפועל. ולדידי פשוט, שגם אם נקבל שמועה הנ״ל, וכנ״ל, אין שום הכרח מזה שהיא הוראה לרבים. ולהעיר, שלפי המסופר בכפ״ח הנ״ל, גם ההוראה לא לעבור מחדר לחדר נאמרה אליו במענה לשאלתו בענין של פועל). וראה תשורה עטרת זקנים חודוקוב, שכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ אמר לו – כנראה בקשר לשבעת ימי המשתה – שלא ללכת בחוץ. וכ״ה הל׳ בפרדר״א הנ״ל (לענין דומה למלך): בשוק. אבל ראה רד״ל שם. ולהעיר שבלקו״ש שם הל׳: ניט זיין אליין. אבל בס׳ המנהגים לענין שבעת ימי המשתה: לא ילכו לבדם.

 

 

#2987