I Don’t Know. Not Sure.

 

Question:

Growing up I was always told that if someone asks a question that I don’t want to answer, responding “I don’t know” is not considered a lie. I’m wondering if there’s any basis in halacha for this or is saying “I don’t know” to something that I DO know the answer to considered lying?

 

Answer:

This is correct. You may say I don’t know unless there is an absolute need to answer.

Indeed, it’s best to train yourself to generally always answer “I don’t know” in case you might say something which appears to others as a lie, unless it’s something which is 100% clear and can be proven. This does not apply to Torah matters, where you should always provide the correct answer.

 

Sources:

דא״ז ג. ושם יליף לה ממקרא מלא באחימעץ – ש״ב יח. והובא גם ברכות ד, א. ובפיר״ח ב״מ דלקמן גרס: לעולם למד לשונך. ובס׳ חרדים מנאה במצות דרבנן – ראה שם ד, לא. ועד״ז בתענית כ, ב, ראה עיון יעקב שם. ובפתיחתא דאיכה כד, שירמי׳ אמר לאבות איני יודע מפני שהי׳ מתיירא וכו׳. וראה ר״ח וריטב״א, וכ״ה בחדא״ג מהרש״א, ב״מ כג, ב, דעבידי רבנן דמשני במילייהו במסכתא לומר איני יודע. אבל שם משמע דלא בכל מילי הוא. וראה רא״ם מצורע יד, לה, במה שאומר כנגע נראה לי, ואפי׳ על דבר הברור לו ודאי. וראה גם אלפא ביתא דבן סירא.

וכ״ה לדינא בש״ך חו״מ עה, נז ע״פ הראב״ד שאי״ב משום מדבר שקר תרחק. ובשו״ע אדה״ז הלואה כח משמע להדיא בטעמו לפי שאינו מוציא השקר בלשון ודאי. וראה גם חי׳ חת״ס שבועות לא, א. ולכאו׳ הכוונה לפי שאפ״ל ולפרש בדבריו, שאפשר שפטור. וראה יתר על כן בשו״ת שבו״י א, קלח לגבי דיין. וגם להחולקים, שאני התם שמעוות הדין להוסיף דיינים. וכן בב״י חו״מ כח שאסור לומר אינו יודע כשיודע עדות ואינו מעיד מחמת פחד וה״ז שקר. (וראה איש מבין א, דרוש ז לשבת כלה, מד, א, בת״ח שפטור מלהעיד, שיכול לומר איני יודע עדות, וליכא משום דובר שקרים). וי״ל גם שהוא ע״ד מותר לשנות מפני דרכי שלום, וענוה כמו – או גדולה יותר – משלום – ראה ברית עולם לס״ח תכו, ובארוכה – ראה שו״ת לב חיים א, ה. וראה מה שציין לכ״מ בזה בשו״ת הרב״ז ילקוט החנוכי מט.

[וראיתי למי שביאר עפ״ז במה שמצינו אצל רבותינו נשיאנו שכ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע אמר ביאור בדא״פ, וממלא מקומו כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע חזר ע״ז בדרך ודאי, ראה המסופר בסה״מ מלוקט ח״א ע׳ מד הע׳ 11, דממנ״פ אם בוודאות הוא מדוע לא אמר אביו בדרך ודאי, שהוא בבחי׳ למד לשונך לומר איני יודע. אבל כשחזר בנו על דברי אביו, ליכא למיחש].

אמנם בס״ח תתרסא, וכן בכת״י פארמא תתת, שאיש אמת לא יעשה כן לומר לא ידעתי. וראה בהחפץ חיים להגר״ח פלאגי יט, לה, שלאיש אמת איסור הוא. וראה גם פי׳ מטהר למס׳ כותים א, יד אות ל, דקאי באופן שאפשר לימנע מזה. אמנם, הפוסקים לא הביאו ד״ז. ואולי קאי התם רק באופן שמתפרש כפשוטו שאינו יודע לגמרי ונראה כשקר. וראה גם דברי תורה מונקאטש ג, מט. ובכלל צ״ע, דבגמ׳ משמע דעדיפותא הוא, והביאו ד״ז כהנהגה לפנים משוה״ד. ואילו בס״ח איפכא הוא. ויתכן לומר דבגמ׳ נמי קאי באופן שמשתמע לתרי אנפי. כבאמירת כחצות דמרע״ה, ולא לומר להדיא איני יודע כשיודע. אבל כל הפוסקים לא הבינו כך. ואיך שיהי׳, התם קאי בדברי תורה שלכמה דעות בלא״ה ל״ש כל עיקר ד״ז, כדלקמן.

ומצינו שפירשו במאמר הגמ׳ בכמה אנפי, שבכל דבר יש פרטים שאינו יודע, ראה עד״ז צדקת הצדיק לח שהאדם עלול הטעויות, ובשו״ת רב פעלים ג חו״מ א, שבשיעור הידיעה כמה מדרגות, ויש לתלות בשכחה, ועוד שאם הוא בדרך ענוה הרי באמת סובר שאינו יודע טוב (ומדרך ענוה לומר אינו יודע כבהא דרבנן משני מילייהו במסכתא, כנ״ל, שהוא גם דרך צניעות וענוה. וראה תוס׳ קדושין שם. פסקי ריא״ז ב״מ ב, ב, יח. ועוד. וראה שו״ת לב חיים שם. ולהעיר מכעי״ז באמירת ריב״ז איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי מחמת ענוה – לקו״ת מסעי צ, ג. לקו״ש ט ע׳ 207), ושכל דבר שאינו ברור לכל באמת אינו בגדר ידיעה, או שאינו יודע אם לומר לך (ראה חדא״ג מהרש״א תענית שם), ואינו יודע מה חייב לענות ומה מותר לענות, או שאינו יודע עדיין בתורת ועבודת ה׳ וממילא אין לו לענות בעניני העולם. וכ״ה בצוואת יש נוחלין שלמדתי לשוני לומר איני יודע כדי למעט בדברים שאי״ב תועלת. ובפת לחם על חוה״ל שער היחוד רפ״ב שיתרגל לומר מלות אלו, עד שיעשה אצלו כדרך טבע ולא יתייחס עליו שם שקרן לומר גם ביודע איני יודע  אחר שנעשית בטבע ולא בבחירתו. והוא מחודש, ובשתים, דמשמע שאם לא התרגל שקר הוא, ועוד שבמרע״ה אמר כחצות ולא תיבות אלו דוקא.

ובמאירי ברכות שם, אא״כ הדבר ברור בלא פקפוק. ונראה שבכגון דא א״צ ללמד לשונו, אבל אי״ב איסור שקר. אמנם בריטב״א הנ״ל משמע קצת שגם בברור לו יאמר איני יודע. ולפ״מ שפירשו בראש יוסף ומגיד תעלומה שם דלא מיירי בשקר ממש, אלא שיראה לאחרים כן, י״ל גם בכוונת מאירי שהוא בדבר הברור לאחרים ג״כ. (ואולי במאירי מיירי רק בדבר הלכה שכשברור לו יאמר כן. ובאמת י״ל בכוונת הגמ׳ בפשיטות, שאם לא יתרגל לומר איני יודע, יאמר שיודע גם כשאינו ברור כ״כ ויתבדה. וראה סמיכת חכמים ברכות שם, שמדה היא לומר גם ביודע שאינו יודע, והובא בשו״ת לב חיים שם, ושם שהוא משום ענוה). וי״ל שאי״ז רק משום חילול ה׳, אלא שזה גופא סרך שקר שנראה כך בעיניהם, ראה עד״ז נתיבות עולם למהר״ל נתיב האמת ב.

בדברי תורה – תוס׳ קדושין ל, א ד״ה אל. וכ״כ בחרדים שם: בכל עניני העולם. אבל בריטב״א ור״ח גם בד״ת. ובריטב״א דושננתם שיהיו משוננים בפיך הוא רק בשעת מעשה כשנשאל בדבר הוראה. ובהל׳ ת״ת לאדה״ז ב, ג: דבר הלכה. וראה העו״צ אשכנזי לשם.

 

 

#28944