שתהא הברית בעתו ובזמנו

 

לידידנו הגר״א דרזי שליט״א בנו של בעל שבות יצחק, לרגל השמחה הגדולה במעונו בהולדת בנו בשבת קודש אחרי שקיעת החמה בין השמשות.

במש״כ ש״אמר לי הגרמ”מ לובין שליט״א שאפשר לברך שתהא הברית בעתו ובזמנו כיון שאם יבא אליהו יוכל להתברר ולהיות בשמיני״ – לאו מילתא דפשיטא הוא, שלכמה דעות לא יתברר גם ע״פ אליהו, והוכיחו כן מירושלמי ברכות א, א ש״לכשיבוא אליהו ויאמר זה ביה״ש״ נזכר רק לר׳ יוסי בנוגע לזמן הרף עין – ראה נועם ירושלמי שם. דברי יוסף לה. סדר זמנים לרי״א חבר יד (ע׳ 171). שו״ת צפע״נ רט. צפע״נ שבת יט, כ. שם תרומות בהשמטות (נט. ב) ערכין ו, כה. שם יתרו כ, ח. וכ״ה בגו״א למהר״ל שבת לד, א. ועוד. וראה גליוני הש״ס לירושלמי ברכות, בדפי הס׳ מט, א, באות ד. אבן האזל פסוה״מ יג, א. ושם פי׳ בירושלמי להיפך, אבל שם שהבבלי חולק. ותלוי בחילוקי הפי׳ וגי׳ בהירו׳.

אמנם, מצינו בשו״ת מהר”י ברונא קמט: “שאל מהר”י מרפורק היכי משכחת איסור הנולד אצל איסור משוי היתר, ותירץ פירות הנושרים בביה”ש אסורים מספק שמא חשיכה הוא וכי נולד אצלם ביצה שניהם מותרים דע”כ יום הוא דאין תרנגולת מטיל ביצה בלילה, דכל המשמש ביום נולד ביום”. עכ״ל. והנה, הדברים עתיקים, ובאמת כ״מ במאירי ביצה ז, א. וכעי״ז בלקט יושר או״ח ע׳ 104.

אבל ראה בעיקרי הד״ט יא דלא ברירא שיועיל ד״ז לגבי תינוק הנולד אז שיהא כנולד ביום, ורק בדרבנן סמכינן אהא. ובראש יוסף ביצה ז, א מספק״ל דשמא אינה יולדת רק בלילה, אבל מולידה ביה״ש. וכ״ה בעיקרי הד״ט שם. וראה בארוכה  אבני המקום קולדצקי ביצה שם מד, ד.

ובשו״ת פרי יצחק ב, יח הקשה דלמהר״י מברונא א״כ ביצה שנולדה ביה״ש תברר כל עיקר ספק ביה״ש.  ומה״ט מבאר שכוונתו רק ליום המעונן, דמספקא לן אם כבר הגיע זמן ביה״ש. וכ״כ הגריש״א בביאורים ועיונים מס׳ ביצה ע׳ תקכח.

אבל בשו״ת אבני צדק יו״ד לב נראה שתפס כפשוטו ושמועיל גם לענין מילה.

ובגליוני הש״ס ביצה שם אכן כתב שצ״ל שלא אירע מעולם שתטיל ביצה ביה״ש, דאל״כ נברר כל ספיקו של ביה״ש. ובהערות הגריש״א בכורות ח, ב העיר עליו, ע״פ הנ״ל שאין לסמוך עליו בדאורייתא.

וראה גם רחש לבב לחתנו של הגרעק״א ד, ב ד״ה אמנם, של״ש ד״ז במציאות כלל, שאינה מטלת אפי׳ אחר חצות. וראה גם מטה אהרן תקיג, ו, שעכצ״ל לפ״ז שגם לא ילדה מעולם סמוך לביה״ש, שא״כ תתברר פלוגתא דגאונים ור״ת.

וראה גם שו״ת נשמת חיים חו״מ בסופו בזכרון משי״ב, ה, במכתב הנצי״ב שאינו מועיל מטעם דאפשר שיצתה רובא וחזרה. (אבל בהערת נכדו של הנצי״ב עה״ג שם העתיק ממהר״י מברונא והבין בדבריו שסימן המוכיח הוא גם לולד. ובמכתב הנצי״ב אח״כ, שם ו, כתב שלא נפנה עדיין לעיין במהר״י מברונא). וכ״כ הגאון הרי״א קאמלהאר בחדוותא דשמעתתא, בקונטרס כנהר שלום בתחילתו. וראה עד״ז בפמ״ג תקיג מ״ז ז לגבי  מקח וממכר.  וכ״ה בזכרון יוסף פאק סב שאא״פ להכחיש עפ״ז דברי חז״ל לומר שיום הוא, מחמת דשמא ספנא דארעא הוא ושמא מיעוטא דמיעוטא הוא שיצאה רובה וחזרה. וגם בלא״ה  אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל חייבים לשמוע להם – ראה שם סא. וראה שו״ת מנח״י א, קו.

ובשיעורי הגריש״א ביצה שם, בדעת הרמב״ם דלא קייל״ן הכי, ושתרנגולת יולדת גם בלילה.

וכ״ז רק למהר״י מברונא דס״ל דכלפי דמיא גליא. אבל לצפע״נ ודעמי׳ ה״ז ברי׳ בפ״ע כאנדרוגינוס, כאשר הבאנו.

וראיתי למי שביאר באופן וסגנון אחר, שכיון שלא-ל גומר עלי, בהכרח שאינה מטלת ביצה ביה״ש, שהתורה קבעה כעת שיהא ספק אז. ואם אירע מקרה כך, עכצ״ל שהוא היפך טבעה. ולא גמרינן מינה, כמו שאם תטיל בלילה.

בכל אופן, אפשר לברך שתהא בזמנה מטעם אחר, שגם במילה שלא בזמנה מחמת פקו״נ מקום לומר שפועלת למפרע שתהא בגדר מילה בזמנה – ראה צפע״נ מילה ספ״א, ובארוכה לקוטי שיחות ג ע׳ 979 ואילך בדיוק ל׳ הרמב״ם מילה א, יח שאפשר למול לאחר זמן, שי״ב גם גדר מילה בזמנה, לפי שמתקן למפרע. ושם עד״ז ע״פ תוד״ה ושוין שבת קלא, א. ודייקו כן גם בל׳ הרמב״ם פיה״מ ס״פ ר״א דמילה: וכשימול אותו תסור ממנו זו העבירה ויעשה המצוה. וראה רוקח סוכה שכל הימים תשלומי דשמיני נינהו. והובא בשו״ת בן פורת להגר״י ענגיל א, ב, ד. וראה ברכ״י או״ח רמח.

אבל לאידך בירושלמי ר״ה א, א: שמילה בשמיני לא ניתן לתשלומין שמצות יום השמיני בטילה לעולם. וכן בפיה״מ שם: ולא יתכן לו לעולם לשלם זאת המצוה. והובא שם בלקו״ש הע׳ 3. וראה או״ש נזירות ז, יד. שו״ת יבי״א ה יו״ד כג, ב. שם, ה ובמילואים לשם.

אלא שחלוקים הדברים בכמה פרטים, שחילוק יש בדבר, אם מתקן המצוה, או רק הכרת, ואם הוא בגדר בזמנה או לא, ואם קאי בפקו״נ (או אונס כבנדו״ד), או בפשיעה. ויל״ע בחי׳ חת״ס כתובות ה, א בטעם שלא גזרו אמילה בשבת משום שמא יעבירנו, שא״כ תידחה מילה בזמנה – דהא לפ״ז זמנה היא. ויש ליישב בקל, שהוא ע״ד תשובה מאהבה, שהשגגות נעשות כזכיות, אבל אין לומר אחטא ואשוב.

ובלא״ה בנדו״ז, מצד נוסח הברכה, ה״ז באמת זמנו, שכך ההלכה למול ביום ראשון וה״ז זמנו.

ואיך שיהי׳, הנני באיחולי מז״ט ויזכו לגדלו לתורה חופה ומע״ט ולהכניסו לבריתו של אאע״ה בזמנו, וכלפי שמיא גליא איך תחול הברכה.

שוב ענה הרה״ג הנ״ל שליט״א, וז״ל: כמדו’ שבתפארת למשה ס”ס רסו’ מבואר דנימול לי’ מחמת ספק ביה”ש חשיב כמילה בזמנה (לגבי מילה ביום ה’ לשיטת התשב”ץ), ויל”ע לגבי עליה בשבת שקודם המילה שכ’ המג”א שמילה בזמנה קודם לשלב”ז אם מחמת ספק ביה”ש חשיב זמנה לענין זה. ונ”מ גם למש”כ ברית אברהם ויד אליהו שלמול את הבזמנה קודם לשלב”ז (וא’ הטעמים) משום חביבה מצוה בשעתה דאפשר שנימול לי’ חשיב שעתה לענין זה דזהו זמנו מלכתחי’.

ייש”כ על כל הברכות ויה”ר שיזכה הרך הנולד להמשיך להרבות להגדיל תורה ולהאדירה, אכי”ר. עכ״ל.

 

 

#28941