Till when can Kiddush Levana be said? Can one rely on the lenient Poskim to say in second half of month?

 

There are three main Shittos in the Poskim when the latest time for Kiddush Levana is:

1. Maharil – Until the exact halfway point between each Moilad. In other words, since there is 29 days, 12 full hours and 793/1080 of an hour (around 44 minutes) between each Moilad, the end time for Kiddush Levana will be 14 days, 18 hours and 396/1080 of an hour (around 22 minutes) after the previous Moilad. The common accepted practice is to calculate the Moilad times according to the clock in Eretz Yisroel. In the first instance, one should strive to follow this approach.

[It should be noted that the Moilad cycle is an average cycle and does not perfectly coincide with the true position of the moon. Sometimes this is apparent – a lunar eclipse can occur only at the exact middle of the month, and it does not always coincide with the exact middle of the month according to the Moilad cycle. The Beis Yosef rules that, according to the Maharil, one should perform Kiddush Levana before the lunar eclipse, even when it is a bit earlier than the middle of the month according to the Moilad. This ruling is debated extensively in the Achronim, with some Poskim agreeing and others disagreeing for a variety of reasons, but it would be appropriate to be stringent at least Lchatchila. Bdieved, Kiddush Levana can in any case be recited after the midpoint of the Moilad with a Brocho, as per the next opinion, #2 below.]

2. Tur – Until 15 full days have passed since the moilad, but not on the 16th night. One may rely on this opinion to recite Kiddush Levana with Hashem’s  name.

3. RM”H – Until the night of the 16th day from the moilad, but not on the night after the 16th. There is much debate whether this opinion may be relied on.

In practice, one should recite Kiddush Levana without Hashem‘s name. Alternatively, and this is the common custom, it may be recited from a Gemara (Sanhederin 42a), or even better from the Rosh there (Sanhedrin 5:1), the Rif (Brachos 43b), or Tur (Orach chayim 426), as if one is studying the topic.

One may continue to do so from a Gemara until the 17th day from the moilad, as there might be opinions who hold it can be recited even then. However, from the night of the 18th onwards, it should not be recited even without Hashem’s  name, or from a Gemara, as the content of the Brocho is at odds with the by-now clearly diminishing noon.

 

Sources:

כשיש ליקוי – כ״ה בב״י או״ח תכו ובד״מ שם א. והוא משו״ת מהרי״ל יט. ואף שלא הובא בשו״ע ורמ״א – הובא בלבוש שם ד. א״ר י. מקו״ח. ועוד. ובפמ״ג בא״א יב להתיר לברך. ולהעיר, שבסידור יעב״ץ שער החודש פשפש ד, ובישועו״י או״ח תכו, הביאו ד״ז אף דס״ל שמקדשין עד ט״ו. וראה מחשבות בעצה ב, ב – למי שלא הסתכל על הליקוי. דרכי חו״ש מנהגי קדו״ל צד – כשחזרה הלבנה לאורה הרגיל אח״כ.

סוף זמן קדו״ל – ראה תשו׳ נכד הישועו״י בישועו״י סוסי׳ תכו, ונז׳ בבה״ל דלקמן, להתיר לברך כל שלא נשלמו ט״ו ימים מעל״ע מהמולד. וכ״כ שו״ת עצי ברושים סג בשעהד״ח. וראה גם במשנ״ב תכו, ג בבה״ל ד״ה ולא ט״ז, שאפשר שיש לסמוך להקל לברך בשו״מ. וראה שם בשעה״צ יז.

ובנוצר חסד אבות ד, ה שגאונים וצדיקים תפסו לחשוב למנין ימי החדש ולא מהמולד, והיינו כל ליל ט״ו. ובאמת    כ״ה בכמה ראשונים, שלא הזכירו כלל ענין המולד, וכתבו עד ט״ז בחודש, כמ״ש שם. וכן העיר מזה הגר״צ אורנשטיין בישועו״י סוסי׳ תכו ד״ה מקור. (ובכמה מהם לא נזכר כלל שצריך שיהא עד שתתמלא פגימתה, וסתמא כמשמעו שהכוונה ט״ז לחודש כפשוטו. אלא שיש לדחוק שכוונתם לחדש הלבנה. ויש שכתבו עד ט״ז יום, ולא הזכירו לא חודש ולא מולד). ובפרטיות – כ״ה ברמב״ם ברכות י, יז, להדיא. וכ״ה בהמספיק לעובדי ה׳ לבנו, בהל׳ ברכות, ״עד ליל הששה עשר  בחודש״. וכתב כן בערבית, וקשה לפרש באו״א. (וראה שו״ת עצי ברושים סג שכ״כ בדעת הרמב״ם. ושו״מ כן בפירוש רבינו סעיד אלעדני מקדמוני חכמי תימן שעמד בלשון הרמב׳ם, ולפי פי׳ הראשון שם בדעת הרמב״ם – ה״ז עד ליל ט״ז ולא עד בכלל לימי החודש, המאוחר ביום או יומיים מראיית הלבנה בפועל, וממילא יתאים לליל י״ד ע״פ הראי׳. והמהדיר שם היסב הדברים לכוונה אחרת ושגה. ונמצא בידינו מקור קדום ביותר – נפטר בערך בשנת ה׳רמו – בדעת הרמב״ם לקדש לימי החודש. ולדבריו א״ש הקושיא הידועה במה שהחשבון הוא לפי מולד האמצעי, ולא לפי מולד האמתי – ראה שו״ת מהרי״ל קנה שנסתפק בדבר. אבל בשו״ת מהרי״ל יט,שהובא בב״י ובד״מ תכו, שהוא לפי האמצעי. אמנם שם לגבי ליקוי מוכח שמתחשבים עם האמיתי ג״כ, כשבולט וידוע להדיא שכבר הי׳ זמן הניגוד האמיתי. וראה תשו׳ מהר״צ אורנשטיין שבישועו״י תכו, דחזי לאצטרופי לחשב לפי האמיתי. ובס׳ הזכרונות להרה״צ הר״צ מלובלין ג, ה ד״ה ונראה לפענ״ד, שהיודע לפי חכמת התכונה שכבר הגיע חצי החודש לפי מולד האמיתי לא יקדש אז. אבל לפי׳ הנ״ל אכן מחשבים לפי הראי׳, ולא לפי המולד כלל. והוא מתאים קצת עם שי׳ החת״ס דלקמן, שמחשבים עוד י״ח שעות מהמולד שאז אורה נראה. ולפי פי׳ השני שם, הכוונה לליל ט״ז ועד בכלל לימי החודש, ככנה״ג דלקמן). סמ״ג מ״ע כז הל׳ ברכת הלבנה. סמ״ק קנא. ריקאנטי פו. תוספות רשב״א וריטב״א ר״ה כא, א. תוס׳ סנהדרין יג, ב (וראה בנין שלמה (מאז) לשם בד״ה בא״ד וביום ט״ו. וכ״כ להוכיח משם בגנזי חיים תכו, ג. וראה מנ״ח ד, ו ד״ה ואין לומר וד״ה ואיני. שו״ת משנה שכיר או״ח קמג). או״ז תנו. דרשות מהר״ח או״ז יט. מאירי סנהדרין מב, א. פסקי רי״ד שם. ועוד. וראה גם בני יששכר מאמרי ר״ח מאמר א, יג (אלא שכתב דמסתפינא לפסוק הלכה למעשה מה שלא פסקו ראשונים ואחרונים). וראה נפש חי׳ תכו, ג. גנזי חיים שם. ובשער יששכר מאמר הירחים אות ה (לנכדו של הבני יששכר) שבשעהד״ח אפשר לברך עד חצי חודש ע״פ קביעות דידן. ובכ״מ שנהגו צדיקים לקדש גם אחרי ט״ו שלמים מהמולד. ולא ברירא מילתא אם הוא מחמת הסברא שהוא מר״ח כבנוצר חסד, או מחמת הדעות שאפשר לקדש בליל ט״ז, כדלקמן.

וראה שו״ת בית ישראל  לנדא פ. דברי יציב או״ח קעט. ולהעיר שבשו״ת יבי״א ח, או״ח מב – שדברי המחבר מרא דארעא דישראל שגורים על פיו תדיר – מ״מ פוסק לקבוע לפי ימי החודש. (ולהעיר מהדומה לו בשו״ת ר׳ עקיבא יוסף או״ח רעז). אבל ראה השמים מספרים בניזרי ע׳ 628 ואילך.

וי״א, לסמוך לומר גם בליל ט״ז – ראה מש״כ הכנה״ג בשם רבינו פרץ ומאירי ויד רמ״ה סנהדרין מב, א – בשו״ת בעי חיי יג – הובא בבה״ל שם. שכנה״ג תכו בהגה״ט ב. חמרא וחיי סנהדרין שם. שו״ת השיב משה יד (ונזכר ברשימת הגר״י ע״ה לנדא דלקמן בשם כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע). וכ״ה בפי׳ רבינו סעיד אלעדני שם (ואסברה לה לפי שתלוי בדבר הניכר לכל). חת״ס או״ח קב (ושם מיקל עד י״ח שעות אחר חצי כ״ט י״ב תשצ״ג. ולאידך כתב שאין מזחיחין מי שהורה לסמוך לקדש בליל ט״ז, עכ״פ בשעהד״ח ובמקום צערא דרבים. וכן נמסר בשם הגר״מ סלוצקער, רבו של הגר״ח מבריסק, להקל עד י״ח שעות – ראה ישורון ניסן תשס״ד ע׳ קלב). שו״מ קמא ג, קנא. בית ישראל פ. וראה הנסמן במחדש חדשים גורדון ע׳ נג ואילך. ובכ״מ שכן נהגו גדולי הצדיקים, ומהם שאמרו מתוך הגמרא – ראה הנסמן בקובץ בית אהרן וישראל גל׳ קעט ע׳ קמה.

ומפי השמועה בהנהגת כ״ק אד״ש בחודש סיון תשכ״א, שאיחר כשעה ומחצה אחרי הזמן, ושאמר שנהג ע״פ החת״ס. ואיני יודע אם שמועה זו בדוקה ונכונה. (ולהעיר, שלדעת החת״ס נמצא שצריך להמתין י״ח שעות לפני שמונים ז׳ ימים למולד לגבי תחילת זמנה – ראה דע״ת תכו, ד. ארחות חיים ספינקא שם טו. וראה שו״ת תורת יקותיאל ראזענבערגער תנינא פח ד״ה אכן לא. ולא ראינו נוהגים כן. וי״ל. גם העירו על הט״ס בדברי החת״ס, ורצו להגי׳ בכמה אנפי – ראה עצי ברושים סג ד״ה ואכן. יגל יעקב או״ח ס ד״ה והנה. אהל יצחק חשון תרס״ז ע׳ ח. וראה מחדש חדשים גורדון ע׳ כג. ועוד הקשו במציאות – ראה עלה יונה מרצבך ע׳ לג. שו״ת בני ציון שפירא א, מב, ג. גם י״א שלא סמך על כך רק מחמת צער רבים וסכנה – ארחות חיים ספינקא תכו,יד. בירור הלכה זילבר ד ע׳ שז. אמנם בחת״ס משמע שרק לגבי הסמיכה על הכנה״ג לקדש בליל ט״ז כ״כ. אבל לקדש עד י״ח שעות אחרי זמן הרמ״א כתב להקל גם שלא בשעהד״ח. ותמוה שבשו״ת עצי ברושים שם לא תפס שכך הכוונה.  כן העירו שהוא עצמו לא נהג כך – ראה ברכת משה קרנר ע׳ 29. ואולי משנה ראשונה היא. או ששם הי׳ גם אחרי י״ח שעות. והראשון עיקר. אמנם, מצינו שיש שנהגו כהחת״ס  – ראה שו״ת עני בן פחמא או״ח כא. בית ישראל לנדא שם. וראה עוד בנוגע לדברי החת״ס – בשו״ת זכרון יהודה גרינוואלד או״ח קנד. דבר יהושע ג יו״ד עה, ב. אג״מ ט או״ח לד).

אבל כמה אחרונים דחו דברי כנה”ג – ראה שו״ת שבו״י ג, לא. ישועו״י תכו, ד. ועוד. וראה פני מבין נאבארו דלקמן. וראה גם שד״ח אס״ד מערכת ברכות ב, ט. שו״ת יבי״א ח, מב, ה. וראה בארוכה קובץ בית אהרן וישראל קעט ע׳ קמ ואילך ומחדש חדשים שם ובהנסמן שם ושם.

וכבר העירו מלקט יושר הל׳ ר״ח וקידוש לבנה ח, שגם אחרי הזמן אינו ברכה לבטלה מחמת שבחו של הקב״ה. וכ״כ מד״ע בנוצר חסד שם. ולשיטתי׳ אזיל בכ״מ, שבכל ספק ברכות ובפרט ברכת השבח אפשר לברך.

אמירת קידוש לבנה אחרי הזמן ע״י אמירת נוסח הגמרא (לגי׳ הרא״ש ועוד שגרסו בשו״מ) – ראה דרך פקודיך קידוש החודש הערה ה. משמרת שלום לא, ז. שו״ת שבה״ל ז, כא, ב. ועוד. וראה גנזי חיים רטו, א. וראה הנסמן בהעו״ב גל׳ תתקעו. תתקעז. גליון האלף. ומפי השמועה שכן מעשה רב בהנהגת כ״ק אד״ש בשנת תשי״א. והענין נזכר גם בשיחת ליל א׳ דחגה״ס תנש״א. וראה גם כתי״ק במאוצר המלך ג ע׳ 143. וראה ליקוטי סיפורים פרלוב ע׳ קכט שכן נהגו בליובאוויטש בליל ט״ז.

[להעיר מרשימת הגר״י ע״ה לנדא – נדפס בשמועות וסיפורים מהדורת תש״נ א ע׳ 183. כפ״ח גל׳ 986. התקשרות גל׳ תשלה. שם  גל׳ תשמז. קובץ העו״ב גל׳ תתקעו. גליון האלף. (ושם לומר מתוך הגמ׳ גם אח״כ, שהעידה הרבנית הצדקנית מרת שטערנא שרה נ״ע שיצאו עם ספרים. ומשמע דקאי אמש״כ לפ״ז כשקידשו במעל״ע הי״ז ״פארן טאטען״ – אצל אדמו״ר מהר״ש נ״ע. וגם במענה אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע למה שאמרה: ״דאס איז דאך גאר שפעט, נאר דאס איז געווען אזוי״ – נראה שהסכים לדברי׳. אלא שמיד לאח״ז במענה לשאלת הגר״י ע״ה לנדא אם לקדש בנדון דידי׳ מתוך הגמרא או הרי״ף, ענה ״ניין אהן תחבולות. אויף דערויף דארף מען דאך ניט דוקא האבען דעם זיבענצסטען, דאס קען מען אלעמאל״ -משמע ששולל בנדון הנ״ל האמירה מתוך הגמרא, ושאפשר לקדש גם  בל״ז. וצ״ע. ולהעיר מסברת החת״ס שם להתיר לברך בשו״מ גם אח״כ). וקשה לדייק מרשימה פרטית, ושנכתבו שם כמה פרטים שהם לכאו׳ נגד דעת רוב האחרונים.  ובפרט שברור שנפלו ברשימה טעויות – ראה בקובצים הנ״ל. ובקובץ האלף שם העיד, שגם אצל בעל המעשה לא נשמר מה שכתב בשעתו, והוא רק העתק מהרשום אצלו אז. ועוד ועיקר, שזו רשימה פרטית, ולא הוראה לרבים. וגם הוא רק העתק משקו״ט שהי׳ אז, ואין בידינו הוכחות חותכות שכך עשו מעשה בשעתו ע״פ הוראה למעשה.

והרי למעשה לא נתיר לו לקדש בליל י״ז – ללא אמירה מתוך הגמרא וכדומה – נגד כל הפוסקים, למרות הנראה מרשימה הנ״ל שאפשר, מחמת ספק ברכות.

ונוסף לטעויות שנז׳ שם, הרי נכתב שם בריש הרשימה שליל ש״ק  בשנת עטר״ת הי׳ י״ח שבט. וזה אינו.

וראה עוד מזה אצלנו:

I did not say Kiddush Levana yet. Is it permitted to do so tonight (on Yom Tov)?

(אמנם, מצינו כן בס׳ זכרון טוב מנעשכיז ב, מג (במהדורת תשנ״ז – ע׳ עא) במנהג הר״מ ובנו הר״י מנעשכיז לקדש במעל״ע הי״ז. ובשו״ת אהב משפט או״ח סוסי׳ טז בדברי המגי׳ פקפק בהנ״ל, וכתב שהכוונה שקידשה ללא שו״מ. וראה קובץ בית אהרן וישראל הנ״ל בארוכה במנהג קארלין לקדש עד י״ז מעל״ע מהמולד. וראה בחצר הקודש וישלח תשנ״ח).

ולהעיר שגם לרמ״א אפשר – במציאות נדירה – לקדש עד יום י״ז לחודש, במקומות מסויימים הרחוקים הרבה מא”י ולמזרח, קרוב מאוד לקו התאריך – ראה דוגמאות בשערי זמנים העבער  ד ענף א בסופו – ע׳ כח.

כשעבר הזמן לכו״ע – דל״ש לומר מחדש חדשים גם ללא שו״מ, ע״פ פירש״י סנהדרין מא, ב ד״ה עד שתתמלא.  וכ״כ פני מבין נאבארו סנהדרין מא, ב – ט, א – בנוגע ליל י״ז שאין לומר ברוך מחדש חדשים בלי שו״מ, שנמצא כמוציא שקר מפיו, עיי״ש. וראה גם ס׳ החיים תכו, ג. קצה המטה תקפא, לד. וכ״כ בספר יהושע יד (גם לגבי ברכה ללא שו״מ  אחרי זמן הרמ״א, ומה״ט). אבל בשו״ת בעי חיי לכנה״ג שם כתב לקדש ללא שו״מ אחרי ט״ז. וצ״ע אם יש מקום לזה כשנראה במוחש שחסירה והולכת. וגם עד מתי יש מקום לכך. (ולהעיר שבשו״ת חת״ס כתב סברא לקדש עד כ״ב לחודש. אבל בשו״ת עצי ברושים שם כתב שהוא לפלפולא בעלמא). וכעי״ז הוא גם בשו״ת מור ואהלות מח, ב. וראה שו״ת תורת יקותיאל ראזענבערגער תנינא פח, ג. ובא״א מבוטשאטש תכו, ג בהגה שכתב לומר אחרי שעבר הזמן ללא שו״מ, ושיאמרו כל המזמורים בעשרה חוץ להברכה, וכל הנהוג חוץ מהברכה מועיל גם אחרי הזמן גם בימים שאחרי מילוי הלבנה. אבל י״ל דקאי רק במקום שיש צד ספק לחד מ״ד.

 

 

#2891