Can a young child Daven Mariv from Plag HaMincha?

 

Question:

My son is 9 years old, finishing 3rd grade and B”H davens three times a day. Now with Maariv in the summer being so late, it is hard for him to stay up to the zman of Tzeis to daven. Could I have him daven from Plag Hamincha, and could he rely on that for Krias Shema as well considering he is before Bar Mitzva?

 

Answer:

Better if he could say Shema after tzeis, or at least after Shkiah, but if not possible there is what to rely upon.
This wouldn’t apply when is older, even before Bar Mitzvah.

 

Sources:

מן הדין י״א שפטור מחינוך בק״ש, אלא שראוי לנהוג כסברא שחייב – ראה שו״ע – ודאדה״ז – או״ח ע, ב. ובפמ״ג במ״ז א שעיקר הדין כרש״י. ובמשנ״ב ט דמדינא מסתברא כרש״י. ובשו״ת חקרי לב או״ח ד״ה ואחרי שממדת חסידות יש לנהוג כר״ת. וגם לדעת ר״ת אינו מוכרח שהוא חיוב אלא מצוה בעלמא – לח״מ ק״ש ד, א, הובא במשנ״ב בשעה״צ ו. וכ״כ בדעת הרמב״ם במראה פנים לירו׳ ברכות ג, ג. ועוד דהיינו רביתי׳ דתינוק. ומסתבר שגם לר״ת אינו חייב להקיצו, ומתרי טעמי חדא שבמצוה דרבנן א״צ להקיצו והכא הוא רק משום חינוך, וגם דהיינו רביתי׳. אלא שבגיל תשע קשה לומר דהויא רביתי׳. ומ״מ אין לענותו, ראה כעי״ז בחכמ״א קנב, יז לגבי אבילות. ובשו״ת פרי השדה ג, קפז שלא תיקנו חינוך בדבר שיש לו צער. וכ״ה באיסורים התלויים בזמן. ומצינו גבי טומאת כהן שרק טוב להקיצם – ש״ך יו״ד שעב, א. שם שעג, א ובט״ז שם. וראה חיי״א סו, ו. ערוה״ש יו״ד שעב. ד. וראה מאירי חגיגה ג, א בחינוך לראי׳ וגם להקהל כשיש חולשא דאורחא ובפשטות שכל החיוב להעיר הישן הוא משום ערבות משא״כ בקטן שהוא אינו חייב והחיוב על האב. וגם אם החיוב על הקטן אין ערבות לקטן, וגם לא מגדול לקטן – כן מוכח בפמ״ג תקפט בא״א ד שנסתפק אם לברך לקטן – ראה מזה שו״ת פלגי מים א, סד, ז בארוכה. ושם ח, שגם משום חינוך לא חייבו כשישן שאז פטור הוא. ולהעיר מתפא״י מגילה ב, ד סוף סק״א שלרש״י פטור מפני שטורח הוא להקיצו.. אבל להעיר מפי׳ מהר״ש סירליאו לירושמי ברכות ג, ג שגם לרש״י כשהוא ניעור חייב). וראה שו״ת אול״צ ב, מג, יג שכ״כ שאין להקיצו. והאריך בתורת הקטן רבינוביץ יד יח ואילך. ושם הע׳ מג בשם בכל שבה״ל שמעולם לא שמענו שצריך להעיר הקטנים לק״ש. ונראה פשוט שהה״נ שמותר להשכיבם לפני הזמן.

ואף גם זאת שאף שלדינא מחייבים לקרוא ק״ש שוב בצאה״כ, למעשה מצינו שהציבור נוהגין לגמרי נהגו כר״ת שיוצא בק״ש מבעו״י – מג״א רלה, ב. אדה״ז רצג בקו״א א. שם תפט, יב.

וי״ל דלשיטתייהו אזלי דלרש״י פטור מחינוך ק״ש לפי שזמן ק״ש לדידי׳ מצאה״כ והוא זמן שינתם, משא״כ לר״ת שזמנו מפלה״מ חייב בחינוך ק״ש. אבל אינו דהא ר״ת פליג גם בק״ש של שחרית. וקצת משמע כן במאירי ברכות כ, א במה שקטנים חייבים בתפלה שממנ״פ אם הוא זמן שינתם ואין הבן מצוי אצל אב, מ״ט מיחייבי בתפלה, ומפרש שתפלה זמנה ארוך.  והנה בנוגע לשחרית שסוף זמנה עד ד׳ שעות שפיר. וראה גם פמ״ג תרטז במ״ז ב.  וכן כאן במ״ז בתחילת הסימן. (ולהעיר מזה שלאדה״ז פטור גם מברכות ק״ש אף שזמנה עד ד׳ שעות. וראה משנ״ב בבה״ל ד״ה קטנים). אבל בנוגע למעריב מאי איכא למימר. ועכצ״ל שמתפלל כר״י מפלה״מ, שאז לפני זמן שינתו. אמנם, במאירי תלה בזה שאינו מצוי אצלו, ולא בזה שישן הוא. גם צ״ב קצת שבאמת עיקר הטעם בק״ש של ערבית מחמת שאין מצוי אצלו בערב – ראה טושו״ע ודאדה״ז שם שבשחרית הביאו לטעם שישן הוא. ובאמת, מקום לומר שבאמת פטור מלחנכו בתפלת ערבית (ראה שו״ת שלמת חיים פח). ובשו״ע אדה״ז קו, ג: ערב ובוקר. וצ״ע פירושו, אי קאי על מנחה או ערבית נמי. ובפמ״ג קפו בא״א ג, משמע רק במנחה.

 

 

#28818