What is the proper way to say the Bracha before and after Hallel?
Question:
What is the proper way to say the Bracha before and after Hallel?
In certain Siddurim it says that when half Hallel is said, the Tzibbur should be Yotzei the first Bracha with the Chazzans Bracha, but this does not seem to be common practice in Chabad.
As well as the final Bracha some say that when we say Chatzi Hallel we do not say the Bracha.
What is the proper way and why does it seem to say otherwise in many Siddurim?
Answer:
The comment in Siddurim is the Psak of the Alter Rebbe. However, the Rebbe Rashab did not follow this Psak.
The Rebbe once mentioned that the custom of Chassidim is to “Chap Arein” (difficult to translate, especially in this context; perhaps, rush into it or seize the opportunity) and recite the Bracha silently.
Sources:
הנה, בנוגע ליחיד – בסידור אדה״ז לפני הלל, בכמה דפוסים, הוספת מהרי״ל בשם אדה״ז שלא לברך. (וראה לקמן). ובהגהות אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע לסידור ד״ה הלל (נדפסו בסידור עם דא״ח ובסידור תורה אור) בשם אדמו״ר הצ״צ, שיכולים לעשות כמו שרוצים. וראה בפסקי הסידור בהקדמה שהביא מהגרד״ץ ע״ה חן בשם הצ״צ: אז עס הלל׳ט זיך מאך איך א ברכה. ובשעה״כ פל״ד סק״ה מפי השמועה שהצ״צ הי׳ נוהג לברך ביחיד. אבל בסה״ש תש״ו ע׳ 11, שהי׳ ירא מהברכה (ושם, בנוגע ליחיד המתפלל עם הציבור, שלפעמים הי׳ יורד לפני התיבה לאמירת הלל בר״ח. ולא נתברר להדיא הטעם, אם מפני שרצה לברך בעצמו, או שהש״צ לא נשא חן בעיניו לצאת בברכתו, עיי״ש. ושם כתב המניח, שנראה יותר כטעם הב׳. וראה ימי מלך ח״ג ע׳ 1046 שההנחה נרשמה ע״י כ״ק אד״ש. וראה בסה״ש תרצ״א ע׳ 231 – בנוגע להנהגת הצ״צ גם בנוגע לאמירת הלל לפני התיבה ביו״ט). ועוד שם, בנוגע לאדמו״ר מהר״ש: דער טאטע [הצ״צ] האט מורא געהאט פאר דער ברכה, איך נעם דאס אף זיך. ובסה״ש תרצ״א ע׳ 241, שכ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע אמר הלל תמיד בברכה. ולמעשה, כ״ה ההכרעה בהיום יום א׳ טבת.
ובנוגע ליחיד המתפלל עם הציבור – בסידור אדה״ז שם כתב לצאת מהש״צ. ובסה״ש תש״ו שם כנ״ל שהצ״צ לפעמים לא רצה לצאת והתפלל בעצמו לפני התיבה. אבל בהנהגת אדמו״ר מהרש״ב, כנ״ל, שתמיד אמר בברכה, וגם כשהתפלל עם הציבור, ואמר טעמו – ״נאשא בראטיא אינאצע״ (אצלנו [במשפחתנו] זה אחרת). ושם, שלא לספר עד״ז. ועיי״ש בטעמו שלא רצה להתפלל בעצמו לפני התיבה. [וברשימות הגר״א ע״ה סימפסאן – כפ״ח גל׳ 555 – שהחזיר פניו לש״צ לרמז שיוציא אותו. ואולי הי׳ רק לפנים, כיון שלא רצה שיספרו וידעו עד״ז] ולמעשה, הנהגת החסידים היא כבפנים – ראה שיחת ש״פ מסעי תשמ״א: מנהג חסידים אַז מ’כאַפּט אַריין אויך די ברכה בחשאי. וכבר שקו״ט בפי׳ ״כאפט אריין״, ואם הכוונה לברך לפני החזן, ועפמש״כ אדה״ז בשו״ע סתרי״ט ס״ח, בנוגע לברכת הלל בכלל. ועפ״ז – צ״ע בנוגע לעניית אמן. וכמו״כ שקו״ט רבים ושלמים בכוונת אדה״ז בשו״ע שם, שלכאו׳ צ״ל דלצדדין קאמר, ושמש״כ בנוגע לברכת הלל – אין הכוונה שמן הדין צ״ל ברוב עם (שסותר למש״כ אדה״ז בסרי״ג שתלוי ברצונו) וכן אין לומר שכוונתו שגם בזה יכול לענות אמן אחרי ברכת הש״צ (עפמש״כ אדה״ז בסנ״ט ס״ד) כ״א שהמנהג שלא לצאת מהש״צ. אבל דוחק בלשונו: וכן הדין בברכת הלל, שמשמע דדינא קאמר ולא מנהגא. ואולי ר״ל דדינא הכי כיון שאין הש״צ מכוון. ועצ״ע. וי״א במנהג רבותינו שנהגו לענות אמן גם בכיו״ב – ראה התקשרות גל׳ תקסג הע׳ 11, ושכן ראינו מעשה רב במנהג כ״ק אד״ש בקריאת המגילה.
[ולהעיר שבאג״ק חט״ז ע׳ פד, משמע שההוראה בהיום יום סותר מש״כ בסידור. ואת״ל שאין הכוונה למש״כ במוסגר בסידורים הישנים ע״י מהרי״ל בשם אדה״ז (שבשעה״כ פל״ז סק״ה שולל דבריו. אבל ראה בהוספות לקונטרס הסידור להגרא״ח ע״ה נאה. וראה הגהות כ״ק אדמו״ר מהרש״ב נ״ע לסידור), נמצא דס״ל שגם ההנהגה לצאת מהש״ץ סותר למש״כ בהיום יום (אף שזה גופא צ״ע, דשאני הנמצא בציבור ויכול לצאת. ולהעיר שבאג״ק שם גופא מציין לשעה״כ ולפסקי הסידור), או דס״ל שבהיום יום קאי גם על כל יחיד שבתוך הציבור (ודוחק), ומשנה אחרונה כבהיום יום, וכמ״ש באג״ק שם].
#2750
