What mistakes are problematic when reading the Torah?
Question continued:
We don’t have a set Baal Koreh in our Shul. I signal out to someone who reads in place of a Baal Koreh. Sometimes he doesn’t get the Trup correct and sometimes he doesn’t say tune of soif possuk – it sometimes seems like a stop more than an ending of a Possuk. Sometimes the words don’t come out perfectly.
What are the things that we need to 100% make sure there is no error, at least until we get a proper Baal Koreh?
Answer:
The ta’amim (cantillation) of the Torah reading is a tradition from Moshe at Sinai; this includes both the punctuation and the Trup (the tune). These guidelines were immortalized with Takanas Ezra (an institution of Ezra the Scribe, from the time of the Second Temple) along with the universal weekly timetable for Krias HaTorah (the Torah reading in Shul).
Minute variations in melody developed over time from one community to the next, and small changes reflect the character of various times of the year—for example, during the Yomim Noraim (High Holidays) and for Eichah on Tisha B’Av—though the basic tenets are all the same.
It is imperative that the Torah is read with the proper trop, or Takanas Ezra is not fulfilled. The Ba’al Kriah (aka Ba’al Koreh, Torah Reader) should not mess with the original tune, even if he feels he is “improving” it. Before someone accepts the position of Ba’al Kriah, whether it is a Shabbos or weekday leining, he should be well-versed in the trop. In a minyan with no qualified Ba’al Kriah, the job must go to the most expert layman.
If there is no one available who is familiar with correct trop, halachah dictates that the Torah should nevertheless be read—but this is only a placeholder in order that the takanah of Krias HaTorah is not forgotten; the original halachic obligation has not been fulfilled.
*
If the Ba’al Kriah erred in the Torah reading, even regarding the careful pronunciation of one letter, the reader is forced to repeat the reading until he reads it correctly. This applies even if one has already read other verses or even recited the blessing over the verse which was read incorrectly. It is also imperative that the Ta’amim (cantillation) should be done correctly.
The Rema writes that the obligation to correct is only when it changes the meaning, however, if the mistake was only in the cantillation or in certain vowel readings one does not have to correct the reader, however one should admonish him. It should be noted that sometimes an error in cantillation or vowel can change the meaning. Therefore, even if one already read Hashem’s Name in an erred cantillation in a way that it changes the meaning, one needs to reread Hashem’s Name again.
If a word was missed completely, even if it does not change the meaning, the reading was unacceptable and would need to be redone. If the Bal Koreh should need assistance with the cantillation, it is better that the helper give prearranged finger signals, rather than chanting along in an undertone.
Sources:
טעמי הקריאה
פיסוק טעמים מה״ת – נדרים לז, א. וכן עולה ממגילה ג, א. וכן נפסק בזהר ח״ב רה, א. וראה בילקוט שמעוני יתרו רמז רפד. ובכ״מ. וראה מזה באג״ק ח״ד אגרת א׳קד.
ואף גם לר״י בנדרים שם – ראה בארוכה הנסמן באנציקלופדיא תלמודית ערך טעמים (טעמי המקרא). וש״נ. וראה המלוקט באריכות גדולה בקובץ אהל שרה לאה ירושלים תשנ״ט ע׳ תקמח ואילך. שם ע׳ תתקיח.
בחלוקי הניגונים – ראה שו״ת חת״ס ח״ו ספ״ו. ועיי״ש בחומר הענין שלא לשנות הניגון. וראה הנסמן באנציקלופדיא שם (פיסקא – נגינתם), ובקובץ הנ״ל.
וכשא״י לקרוא – הנה, ברא״ש מגילה פ״ג ס״א (והובא בטור סי׳ קמא) שא״י יד״ח בקריאה זו. ולכמה דעות – גם בשינוי שלא נשתנה הענין. ועי׳ בדרישה (סי׳ קמב – בשינויא בתרא) בהחילוק בין זה למי שיודע לקרוא וטעה בקריאתו שיצאו יד״ח.
ולכתחילה, ודאי אין להעמידו לקרוא (ב״י שם בשם מהר״י חביב – בשינויא קמא. וכ״כ בב״ח שם). והרי קייל״ן דגוערים בו בטעה בטעמי הקריאה.
והנה, נפסקה הלכה בשו״ע (שם ס״ב) בישוב שאין מי שיודע לקרות, שיקראו בברכה גם בכה״ג. ועיי״ש בד״מ הטעם. ובלבוש שם, שהתירו להם שלא לבטל הקריאה. (ואולי קאי באופן שטועה גם בשינוי שמחזירים, ולמ״ד שגם בכה״ג קוראים בברכה). ועיי״ע בד״מ שם, משו״ת תרוה״ד (פסקים סי׳ קפא) שמ״מ אם יש מי שיודע לקרות בדקדוק ואין מקפידים להשיאו כדי שילמוד לקרות, לא יקרא בלא דקדוק. ובא״ר סק״ד: וז״פ וברור בפוסקים דחיובא ללמוד לש״צ דקדוקים.
ובכה״ג, י״ב גם משום הקורא בלא נעימה (מגילה לב, א). וראה כלבו הל׳ עשי״ת סי׳ סה בנוגע לש״צ. ומתו״ד מובן ג״כ שכ״ה בקריה״ת: שצ׳ שירגיל עצמו וילמוד סדר קריה״ת זמן מרובה קודם שיעמוד להיות ש״צ כדי שיהא בקי יפה יפה. ואם אינו ראוי והגון ובקי ועומד לקרוא בתורה שהיא הוראת משפטי השם ואיסורן והיתרן וכו׳, עיי״ש דברים מבהילים בחומר הענין.
וראה באריכות גדולה בד״ה תניא שבעה דברים תרצ״ז (סה״מ קונטרסים ח״ב ע׳ 790) לכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע. ולתועלת קוראי הגליון, ראוי להעתיקו כאן, וזלה״ק: ענין קריאת התורה, שצריכה להיות בדיוק רב, הן בהקריאה והן בהשמיעה, דלא זו בלבד דחזן הקורא בתורה צריך לדקדק באותיותי׳ להוציא כל תיבה ותיבה בדיוק במבטא הנקודות בשפה ברורה, הנה לבד זאת צריך לדייק בהטעמים שיהיו כתקונם, וכבר הוזהרו הקוראים בתורה ע״ז, ולידע כל פרטי דיני קריאת התורה אשר בנפשם הוא ממש, כמ״ש החיים והמות ביד הלשון, דכשם דגדול ורב מאד שכר הקורא בתורה כדין שהוא ענין חיים, הנה גדול עצום הוא עונשו של המזלזל בקריאת התורה ואינו מיגע עצמו ביגיעה גדולה תחלה לידע כל פרטי הטעמים, והוא ח״ו בכלל מחטיא את הרבים השומעים את קריאתו המשובשת, דזהו חיים ומות ביד הלשון, וכן הוא בשמיעת קריאת התורה שצריך לשמוע מתוך הספר שבידו, ולשמוע כל תיבה ותיבה, וכידוע גודל עוצם העונש בזה ובבא, להבלתי נזהרים בזה, וכמבואר בספרים דשמיעת קריאת התורה בדיוק נוגע בבני חייא ומזוני, והמזלזל בשמיעת קריאת התורה הוא כעז פנים המגרש את המלך מהיכלו, והמדבר עם זולתו הוא מחטיא את הרבים, ומרבה ח״ו וח״ו מתים ועניות בישראל, להיות דתורה שבכתב עיקר ענינה היא הקריאה, ובתורה שבעל פה הנה העיקר הוא העיון דוקא, ובשניהם הנה הכוונה היא המשכת העצמות אין סוף ב״ה. עכלה״ק. ומסיימים בטוב, אין טוב אלא תורה.
From Halacha2Go Archives
#625
See Sefer Hamamarim (of the Rebbe Rayatz) Kuntresim vol. 2 p. 790.
Regarding admonishing one who errs in the cantillation see an analysis in Birur Halacha, printed as an addendum to the Badatz Luach Yomi Purim 5778, miliuim, 4. See Mishna Berurah (142:8) which allows the assistant to chant in a low undertone but cautions the helper to do it quietly.
The Pischei Shearim (6:58) writes that this leniency is only in severe circumstances, because it distracts the assistant from hearing the Torah reading from the Bal Koreh. Further analysis on this matter is found in the Badatz Luach for Purim, regarding reading of Megillas Esther.
See also the book, Sefer Torah: Divine Protection and Unity for more on this topic.
See also:
#2716
