For business purposes, 3 Jews purchase a hotel. They have a managing company managing it. In the hotel there is a Treif restaurant. Is that an issue?

 

There is a prohibition of doing business with non-kosher food, in addition to the prohibition of benefiting from some issurim (such as milk and meat mixtures). The best solution is to rent out the restaurant space to a non-Jew, and the non-Jew runs the restaurant and pays a fixed amount as rent for the space. So advises Chelkas Binyamin 117:8.

[There is an additional problem of Shabbos operations and revenues. These matters can be dealt with by making a partnership with a non-Jew and drafting a contract which arranges that all Shabbos and Yom Tov revenues will be for the non-Jewish partner. This contract needs to be drafted with a Rav who is expert in this field.

(On a side note, managing a hotel on Shabbos is only allowed when it is done in an area which is not in a Techum Shabbos. If a business is within Techum Shabbos of the Jewish community, which means that it is within the city where one is allowed to walk on Shabbos to a place where Jewish people live and have a shul, there is a problem of Maris Ayin even if all the activities would be done by non-Jews. People will say that Jews operate a business and make money on Shabbos, even if all the work is done by non-Jews. See Shulchan Aruch Admur Hazaken (O.C. 244:1-3)). However, if there is a partnership and the non-Jew makes all the Shabbos and Yom Tov revenue, and it is not public knowledge that Jews “own the hotel”, then there is no מראית עין problem.

Thus this matter could depend on if the well majority of the hotel guests are non-Jewish and if the area is not a “Jewish area”. For these reasons, one would also not need to affix mezuzos on the doors.)

 

Sources:

יש כאן ב׳ נידונים איסור סחורה ואיסור הנאה מבשר בחלב.

איסור סחורה אינו אלא באיסור דאורייתא (שו”ע קיז, א) ולכן פיצה אם אינו בשר וחלב [-דאורייתא, עיין לקמן במ”ש בנוגע לבערגערס] והרענעט הוא כשר, אין בו אלא איסור גבינת עכו”ם ופת עכו”ם דרבנן ומותר בסחורה.

בנוגע לבערגערס, הנה ממ”נ יש בו איסור דאורייתא, אם הוא בשר טהורה יש בו משום נבלה מדאורייתא שלא נשחט כדין וכן בשר וחלב דאורייתא, וממילא אסור גם בהנאה, ואם הוא בשר טמאה אכן אין בו משום בשר וחלב, אבל איסור בשר טמא גם דאורייתא היא ואסור בסחורה.

והנה, בשו״ת חת״ס (יורה דעה קד-קו) כתב להתיר איסור סחורה כשאינו ברשותו. אבל התיר רק בהפסד מרובה.

אבל בשו״ת חסד לאברהם תאומים תנינא יו״ד לו מחדש שכל סוג הרוחה בגדר הנאה ואסור, דס״ל שסחורה דינו משום הנאה.

וראה גם  אמרי אש יו״ד נ, לאסור באופן דומה – ולא התיר רק אם מקבל דבר קצוב – כיון שיש בזה גדר הנאה. ומוכח מדבריו, שאפי׳ אין לישראל קנין בגוף דבר האסור רק שמקבל רווחים. (ועיי״ש שכתב לאסור מתרי טעמי, שסו״ס נהנה, ושיש שליחות לגוי). והנה, בשו״ת יד יצחק ב, קנג הבין בדבריו שכוונתו באו״א, דרק כשיש לו קנין בדבר האסור. (וגם ביד יצחק לא ניחא לי׳ כ״כ להתיר למעשה. וראה שם סי׳ ר. וראה בדרכ״ת קיז, סוסקי״ז). וכן הבין בבאר שמואל ראזענבערג דלקמן.

אבל בדבריו מוכח שלא זו כוונתו. וכבר העיר בזה בלבושי מרדכי תנינא יו״ד נא. (וראה עוד שם יו״ד תנינא נה. תליתאי יו״ד כג). וכן מוכח במהרם שיק קלח, שהבין כן בדברי אמרי אש. (ועיי״ש במהרם שיק שבנדון דידי׳ ל״ש טעם הראשון שבאמרי אש). וראה גם ליקוטי הערות לתשובות חת״ס יו״ד קח אות טו. ילקוט הערות בסו״ס אמרי אש.

וראה שו״ת מהרש״ג ב, פא ד״ה ועתה שהחמיר טובא בנדון דידי׳ בענין סרסור, מטעם דומה. אבל עיי״ש א, יו״ד כ שכתב להדיא שמותר להלוות לגוי ולקצוב רבית באחוזים לפי הריוח.

אבל יש מתירים  בכהנ״ל. ראה נטע שורק יו״ד מ. באר שמואל נז. נהרי אפרסמון   יו״ד קלד (דס״ל דל״ש גדר הנאה כשאינו מתעסק בסחורה).

והנה גם למתירים, כשההנאה היא בדרך סחורה גרע טפי. (משא״כ בפועל אצל גוי, או רואה חשבון וכדומה. וראה מה שהעיר בזה באמרי מרדכי גראסס סימן ס).

והרי בכמה אחרונים החמירו גם בסרסור. וראה דרכ״ת קיז, נא.

וראה בלבושי מרדכי יו״ד תנינא שם, מה שדן בנדון דידן.

והכי טוב שיקבל דבר קצוב. וראה בכ״ז דרכ״ת יז. כא.

בענין מלון בשבת ושותפות עם נכרי – ראה שו”ע או”ח סי’ רמ”ה. ובנו״כ שם. הנסמן בפסקי תשובות שם.

 

 

#2710