האם מותר ליתן משלוח מנות בכסף?

 

שאלה:

האם מותר ליתן משלוח מנות בכסף? אמנם ידוע שצריך מין מאכל דוקא, אבל ראיתי במשנה ברורה סימן תרצו ס״ק יח שכתב בנוגע לאבל: אבן כל דבר שמחה לא ישלח, וזה לשון ס”ח מי שמת אביו בפורים לשנה הבאה ישלח מנות (אף דהוא יא”צ) ובאותו שנה ישלח מעות או בשר לעניים רק לא תפנוקים העשויים לשמחה. עכ״ל.

 

מענה:

לא.

 

מקורות:

הנה, בשו״ת תה״ד סי׳ קיא, פסק שאין יוצאים במעות. ואנן גרירין אבתרי׳, אף שיש חולקים. וראה אג״ק א ע׳ רנו.

ולא תיקשי על המשנ״ב, שהעתיק כפי שמצא בס״ח תשיג, וכן במג״א תרצו, יא משמו, וכמו שהוא בכללי בב״י ושאר הפוסקים שהעתיקו בכ״מ הלשון ממק״א אף דלא ס״ל הכי בכל הפרטים. והמג”א שהביא ד״ז נתכוון רק ללמוד הדין שלא לשלוח מיני תפנוקים. ובכלל, סוגיא בדוכתא עדיפא, ואא״פ לה״ר מהנז׳ בסי׳ תרצו בדרך אגב בדיני אבל, כשבדיני משלו״מ נזכר בפוסקים בפשיטות שאא״פ לצאת רק במאכל ומשקה.

וכבר הקשה כן במקו״ח תרצו, ז, על הס״ח במש״כ לשלוח מעות. ונשאר בצ״ע.

 ואף שאפ״ל בדברי המשנ״ב תרצו, כ, שבא לשלול רק כסות ובגדים, ולא מעות, ומסברא אפ״ל שבכסף איכא תרתי, שמחה והרבות רעות, וגם כסף לקנות מאכלים לסעודה – אבל דחוק שהרי כולם למדו בתרוה״ד שאינו יוצא במעות. וכ״כ בערך השלחן תרצה, ב. טו״א מגילה ז, ב באבני שוהם. ועוד. ודברי תרוה״ד הובאו לדינא בט״ז תרצה, ד. ועוד. (ואף שביד אהרן אלפאנדרי תרצה כתב שמדברי תה״ד נראה קצת דלא יצא. והב״ד בבאה״ט תרצה,ז. ומלשונו ״נראה קצת״ משמע שנותן קצת מקום לחלק בין כסות למעות (וראה יוקח נא תרצה, כג. שו״ת פתחי שערים מז). אלא שדחה לסברא זו באמת הבנין. איברא, שד״ז לא ניתן להיאמר בלא״ה, שהרי בשו״ת הלק״ט ב, קסג, שהביא שם קאי בכסות וכלים, ולא במעות, ומתיר מחמת שיוכל לקנות בהם. וד״ז העתיק ביד אהרן. וכן מצינו בגליוני הש״ס נדרים לב, ב שדחאו מכל וכל. ופשט דברי התה״ד שכתב שרק במאכל ומשתה יוצא, מורה שאינו יוצא במעות. והרי דייק מל׳ הרמב״ם שלא הזכיר מעות רק גבי מתל״א. וראה שאילת יעקב סא שדייק ג״כ ברמב״ם כן מד״ע, ולא ראה שקדמו בתרוה״ד. וראה גם דע״ת תרצה, יא – רעג, ב).

וכסתירה זו מצינו בכה״ח שהב״ד ערה״ש לדינא דא״י במעות, בסי׳ תרצה, לה, ועכ״ז שם תרצו, לג, הב״ד מט״מ תתריז – כבס״ח הנ״ל – לשלוח מעות או בשר.

ועוד לפנ״ז, מצינו בא״ר תרצו, ז שפי׳ בדעת ס״ח, שאבל חייב במתל״א ולא במשלו״מ, לפי שמשלו״מ אינו במעות. ואיהו גופי׳ כתב שם בא״ז תרצו, ה לדעת הלבוש שאבל חייב במשלו״מ, והביא מד׳ ס״ח שכתב שישלח מעות.

וסתירה זו מצינו גם בשכנה״ג, שבסי׳ תרצו בהגה״ט א כתב בשם מט״מ דוקא בשר ולא מעות (ולא הב״ד מט״מ באבל), וכן הב״ד תרוה״ד שם בכנה״ג תרצה בהגה״ט. והוסיף ממהרי״ל דלקמן שצ״ל מבושל. ובכנה״ג תרצו בהגה״ט א הב״ד מט״מ שאבל ישלח מעות או בשר. ובחסדי דוד חסאן תרצה, ד הביא מש״כ בכנה״ג דמהני במעות והקשה עליו. ולא שם לבו שכסתירה זו מצינו במט״מ גופא.

ועוד, לפנ״ז במהרי״ל תיקשי כה״ג, שכתב שאינו יוצא רק באוכל מבושל, והביא הך דאבל ששולח מעות או בשר לעניים. אלא שבמהרי״ל נזכר רק שטוב לשלוח מבושל. ומשמע שאינו לעיכובא. ואדרבה, גם על עיקר הענין לשלוח דוקא מאכל או משקה כתב בלישנא ד״טוב״. וגם י״ל דס״ל שמעות המביא לידי הנאת מאכל מבושל, לקנות מבושל, נמי ש״ד, כנ״ל, ודמי לאוכל מבושל. אבל הפוסקים לא הבינו כך. וראה גם שו״ת ר׳ עקיבא יוסף או״ח א, רכו בדעת מג״א דלא מהני במעות מדצ״ל מבושל. אלא ששוב כתב לחלק דמעות עדיף מבשר חי. ולפלא שלא הביא סייעתא לדבריו מד׳ המג״א הנ״ל שהב״ד מט״מ באבל שישלח מעות או בשר.

וכן במט״מ גופא שם תתרטו, הב״ד תרוה״ד לדינא. אלא שלדידי׳ אפ״ל דסבר לחלק בין מעות לכסות. אבל בפוסקים שכתבו דלא מהני מעות כבא״ר וכה״ח ועוד תיקשי.

ואם לא נרצה להגי׳ בכל המקומות ״מנות״ במקום ״מעות״ – נצטרך לומר וליישב שהעתיקו מהספרים שלפניהם.   או״י, ודוחק, שלעניים יוצא במעות, משא״כ בעשירים. וכ״מ קצת בריטב״א ב״מ עח, ב שמתל״א לעניים היא מדין ״שמחה ומנות״. (ויל״ד. וראה הערת המהדיר לשם). והכי איכא לפרושי נמי בא״ר, עייש״ה.

וראיתי למי שפי׳ בדברי ס״ח ששולח מעות לגבאי לקנות אוכל לעניים. והגבאי כשלוחו ומהני כאילו נתנו בעצמו. וסרו כל השאלות. גם אפ״ל דתרתי קאמר ששולח בשר עבור משלו״מ או מעות למתל״א. ויש שפי׳ דאבל שאני, שמחמת שעהד״ח התירו לו לשלוח מעות. ולא נהירא.

 

 

#26503