Is it Halachically acceptable to display an open Sefer Torah in a glass display case in a Shul?

 

Several Shuls do this with Sifrei Torah from the holocaust…

 

Answer:

It is permissible to keep a worn-out invalid Sefer Torah in a glass display in a Shul.

This is also a good thing if it is done in a respectful way.

Since the Sefer Torah is in a glass display, it may stay constantly open as it currently is.

 

Sources:

The Aruch Hashulchan (Orach Chayim 154:8) writes that according to his view there is no obligation to bury a Sefer Torah in the ground in clay pottery next to a Torah scholar for one can also store it in one’s home or any safe respectful place and this is even better.

Rabbi Moshe Feinstein in his Igros Moshe (Orach Chayim 4:38) broadens this idea and holds that to keep an old worn-out Sefer Torah in a Shul is permissible and preferable to all opinions when it is possible, for this is its honor.

There is no concern of leaving a Sefer Torah spread open, (see the Shulchan Aruch (Yoreh Deah 277:1) which rules that it is disrespectful to have the writing uncovered when leaving the room. See also the Taz (277:1) who writes that this rule applies to all Sefarim). The reason is since the Sefer Torah is covered in a glass display there is no more concern of disrespect by leaving it open. So rules the Sridei Aish 3:79.

 

Sources:

לפענ״ד אין כאן בית מיחוש באופן כזה מה שפתוח מגלילתו, שאין כאן סרך בזיון ואדרבה. ועוד, שהרי מכוסה בזכוכית, ובנדו״ז מועיל כיסוי שקוף (משא״כ לענין תשה״מ – ראה אדה״ז מ, ה). ואף שלא מצאתי כן להדיא – סברא היא ול״ל קרא, שכל שעשה מעשה לכסותו ליכא חשש בזיון או שכחה.

ובפרט את״ל שהחשש שלא יעלה אבק עלי׳, ראה פירש״י עירובין צח, א ד״ה להפוך.

וכ״מ קצת בשו״ת שרידי אש ח״ג עט, שנשאל בשאלה עד״ז. וכן המנהג בכמה ביהכ״נ שתולים פרשת פטום הקטורת בכתב אשורית מכוסה בתיבת זכוכית ומעולם לא פקפק אדם בד״ז. (אלא שיש מפקפקים בגוף הענין דכתיבת פרשיות של ס״ת. ואכ״מ). והכי נהוג בכ״מ בתליית קטעים של דברי התעוררות מספה״ק (אבל להעיר שבדף בודד ליכא למיחש. ומסתברים הדברים. וכ״ה המנהג שאין מכסים עלונים וכדומה. ונראים הדברים שהעיקר שיהא באופן מכובד. וכ״ה גם בנדו״ד). ושו״ר שכן העלו בקובץ בית הלל חו׳ לח. ושקו״ט שם בזה בחו׳ לב ואילך.

ולהעיר מהשקו״ט בכיסוי שקוף לחלות בעת הקידוש ולסכין בעת ברהמ״ז. ובכ״מ מצאנו ראינו דמהניא כיסוי שקוף [ולא רק לדין מחיצה שחוצצת בפני הטומאה, כבצירוף למנין שמפסיק וחוצץ – ראה פר״ח נה, יג. וכן לענין ישיבה בתוך ד״א של המתפלל להטעם ששכינה כנגדו (משא״כ לטעם שמבלבלו בתפלתו – ראה כה״ח קב, כג) כ״א גם מדין כסוי] כבצואה בעעשית דהא מתכסיא – ראה טושו״ע ודאדה״ז או״ח רסי׳ עו. וראה ט״ז יו״ד רפו, ה צויין עה״ג בשו״ע אדה״ז ס״מ שם.

בגוף השאלה – ראה גם שרידי אש הנ״ל. לב אריה גרוסנס ב, כג. ועוד. והנה בשו״ת מנחת אשר ח״ג ס״פ הביא לעורר מכ״מ בחומר הענין להראות ס״ת לגוים. וחוכך להחמיר בזה. וברוב דבריו כ״ה כבר בשו״ת יד אלעזר סע״ו. ולא ראיתי אצל שו״ת מנחת אשר תוספת על העיקר או וחידוש דבר בד״ז.

ובנדו״ז – נוסף לזה דמיירי בס״ת פסול (משא״כ במקורות הנ״ל שבשו״ת יד אלעזר ומנח״א) וחזי לאצטרופי הדעות שאי״ב קדושה, ובפרט לגבי ענין זה שאינו איסור מפורש בפוסקים, וקול מראה וריח אי״ב משום מעילה (אף להאומרים שעדיין אסור ליהנות בהקדש) – עוד זאת שנעשה באופן מכובד ביותר ולתועלת חיובית, ומדוע לחרוד כל החרדה הזאת. ועוד בגווה, שיש שכתבו דהתם מיירי בגוים עוע״ז שילעיגו וכו׳ – ראה מים חיים משאש או״ח סי״ג. יבי״א ח״ג יו״ד טו.

ועוד ועיקר, שבמקור חסד – על דברי ס״ח תקלג בחומר הענין – כתב להוכיח שהאיסור הוא מה שפותח הארון ע״מ להראות, ולא בגוף הראי׳.

והעיקר, שאנן קיימינן השתא במקום שרוב ישראל, ואם יקרה מקרה נקרית בדרך אגב שגם הגוי רואהו אין עלינו למנוע טוב מבעליו – בנ״י שהתורה ירושה להם. ועיקר העיקרים, שנעשה ע״מ לעוררם בחיזוק התומ״צ וללכת בדרכי אבותיהם, דרך ישראל סבא. וזהו כהת״כ, סו״ד הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור, ויצונו כל החוקים ליראה את השם, כי זה כל האדם. וא״כ עילויא אית בה, משא״כ כשיניחו  למשמרת בגניזה.

ואתי בק״ו ממש״כ הט״ז קנד,ה שעדיף להוריד מקדושה ויעשו קדושה קלה עכ״פ. ואף שי״א דלא מיירי בקדושת ס״ת – ראה אבנ״ז יו״ד שעו. אג״מ יו״ד ד, מב.  ועוד – הנה, הכא עדיף טפי, דאיירינן בס״ת פסול. ועוד דאינו מורידו מקדושתו, ואינו משתמש בו לשום דבר, אלא שעומד במקומו במקום מכובד, ועי״ז אפשר גם להראות חזותו לרבים, ומצוה עביד.

ויל״ע באחרונים הנ״ל אם העירו מזה ואין הזמ״ג כעת.

הוספה לאח״ז:

ולפום ריהטא ילה״ר מס״ת שבלה שגמר לגנזו בחלון שממעט מטומאה – ראה רמב״ם טו״מ טו, ב אבל בשו״ת מרחשת א, נג, ה, נדחק מטעם אחר לפרש דקאי שם באופן שאי״ב ללקט פ״ה אותיות.

 

 

#2583 (1)