האם כהן שמגיע רק לקריאת התורה יכול לדרוש עליה?

 

שאלה:

כהן שאינו מתפלל במנין אלא מגיע רק לקריאת התורה ורוצה לקבל עליה. הגבאי אומר שאנשים אומרים לו מה זה לתת עליה לכהן שמגיע רק לעליה לתורה ואינו מתפלל איתנו. האם בכ”ז צריך לתת לכהן עליה?

ראיתי בספר פסקי תשובות שכל מי שנמצא בית הכנסת אפילו אינו מתפלל במנין זה חייב להקדימו. האם כך ההלכה? 

 

מענה:

תלוי. אם הכהן עדיין לא שמע קריאת התורה ושומע כעת, חייבים לתת לו את העליה. אבל אם הכהן כבר שמע ורוצה לעבור ממנין למנין לקבל עליות אין חיוב לתת לו.  

 

טעמים ומקורות:

האדר״ת בהגהות עובר אורח, בסו״ס ארחות חיים, קלה, ג, כתב שכשהכהן קרא כבר, נראה לו ברור שא״צ להקדימו, דאין חובה לקדשו רק במה שיש לו שותפות.

וכדברי העובר אורח משמע גם בשו״ת חת״ס או״ח קנז לגבי כהן שאינו מתענה, שאחרי שהב״ד מהרי״ק שרש ט שאין צריכים להעלותו, שבלא״ה אין חובה לקדשו כיון שאינו משותף בחיוב אותה קריאה. וכת״ש שמ״מ צריך לצאת משום פגמו ומשום דלא ליתי לאינצויי. ועיי״ש שכ״ה בכהן שאוכל במק״א וג׳ ישראלים אוכלים כאן שאין חיוב להקדימו לברך בזימון. ובעובר אורח אתי עלה בנדון דידי׳ מחמת שעלה במנין אחר ולית לי׳ שותפות כעת. ולכאו׳ אתיא בק״ו מנידון דהחת״ס, שבכהן שכבר שמע קריה״ת ואינו מתפלל עם הציבור שאין חובה להקדימו. ועדיין צ״ע, שה״ז פלוגתא בראשונים אם חובת וקדשתו היא דוקא במידי דאית בי׳ שותפות, או לאידך גיסא דוקא במידי דלית לי׳ שותפות – ראה פירש״י ותוס׳ גיטין נט, ב. תוס׳ מו״ק כח, ב. ועוד. ובמג״א רא, ד ושו״ע אדה״ז שם ג ועוד נקטו דליכא וקדשתו כשכהן שותף. וי״ל בפשיטות, שכוונתו שצריך שיהא לו שייכות לדבר. ולא נתכוון לפלוגתא הנזכרת. וא״ש משה״ק עליו בכלי גולה וסופרי שמעון ברכות ע׳ קסט. ובפשטות, כוונת העובר אורח גם לנידון שהכהן לא קרא אלא ששמע קריה״ת. וכ״כ בשו״ת חיי הלוי חיי הלוי ג,  יג. 

והנה, בס׳ פסקי תשובות קלה, יד ציין ללהקת אחרונים שכתבו שלא כדבריו. אבל המעיין בדבריהם בפנים – מהרם שיק או״ח סא. יגל יעקב יג. אפרקסתא דעניא א, קעט – יראה דליתא, ולא דנו רק מה דינו בנוגע לברכה כשעלה פעם ב׳ במנין אחר. ותו לא. כן ראיתי שמביאים משו״ת תורת יקותיאל ראזנעבערגער מה. וגם שם לא נחית לשאלה דידן. 

אמנם, במהר״ם שיק דן בין הדברים בנוגע חובת וקדשתו אם היא מה״ת או לא. אבל לא כתב להדיא שחייב להקדימו שוב כשעלה כבר. ואין הכרח כלל מדבריו שאם כבר יצא קריה״ת חייב להקדימו. ושו״ר שכבר נתעורר בזה בשו״ת משנת יוסף ז, כט, דליתא לדיוק הנ״ל ממהרם שיק. אלא שבאפרקסתא דעניא אכן מוכח דס״ל שמחויב שוב לקדשו. אבל י״ל דמיירי שלא שמע קריה״ת לפנ״ז. ועיקר הדיון שם הוא בכהן שעלה כבר אם יוצא וקדשתו פ״א ביום, וכתב שהחובה מוטלת על ציבור. 

וראה גם שו״ת נחמת יוסף ו. ומסתימת דבריו דמיירי בכהן זקן שעולה בכל מנין ומנין כמה פעמים ביום, משמע קצת דמיירי אפילו בשמע כבר קריה״ת. אבל ראה בהסכמת הגרי״א הענקין לשם ששולל דבריו מכמה טעמים. ומהם שאם אינו מתפלל עם המנין, מסתמא גם אינו שומע קריה״ת ואינו שייך להציבור. 

ודברי העובר אורח הובא בפסקי תשובה א, כד ללא חולק. וכן הביא לדינא בשם בעל שבה״ל בשו״ת שביבי אש א, ק. והוסיף בשמו שמהיות טוב יצא למנין אחר. וראה גם שו״ת רבבות אפרים א, קג. 

וראה גם אצלנו בהלכה יומית אות תסה.

 

 

#25507