Eating Before the Bris (or Pidyon) of a Son

 

Question:

Are you not supposed to eat before a Bris and Pidyon Haben, like we don’t eat before doing any mitzvah like Tekios or Megilah?

 

Answer:

Some write that the father may not eat before the Bris, just like one may not eat before any Mitzva that has a time limit, like Mincha, Maariv, and Bedikas Chometz.

However, there is reason to be lenient when the father appointed the Mohel to fulfill the Mitzvah for him.

Regardless, he may snack on non-mezonos foods and eat mezonos food up to a Kebeitza.

There is still a reason not to eat anything at all before the Bris as the Chassidim Harishonim would refrain from eating or drinking even the smallest quantities before performing a Mitzvah Chavivah such as Lulav, and certainly this would apply to Bris Milah. The custom however is to be lenient about this. Certainly one may be lenient about drinking.

All of the above would also apply equally to a Pidyon Haben, although there is more room for leniency regarding snacking, and so is the common custom, especially if it takes place in the afternoon.

If one wishes to eat a meal, they should set up a Shomer before sitting down for a meal.

 

Sources:

מעיקר הדין, אבי הבן אסור לאכול קודם המילה כמו לפני נטילת לולב וכיו”ב (וכן לעשות מלאכה כמ”ש באו”ח סימן רל”ב), ואם התחיל מפסיק, כדמסקינן בסוכה דף לח ע”א דבמידי דאורייתא מפסיק ובדרבנן אינו מפסיק. וכן הוא בשבת דף ט ע”ב מפסיקין לקריאת שמע כו’. ולענין טעימה – עיין במגן אברהם סי’ רלה סק”ד וסי’ תרנב סק”ד.

אבל כ”ז כשהאב מוהל בעצמו אבל אם אינו מוהל בעצמו וכבר כיבד למוהלים ועשאם שלוחים נראה דמותר לאכול (ולעשות כל המלאכות) – עיין במגן אברהם סימן תלא סוסק”ה. שו״ע אדה״ז סת״ע ס״ז. (אלא שעפ״ז אפשר שהמוהלים אסורים לאכול. ואכ״מ). וכ”כ בסידור הגר”י עמדין אות ברית (הל’ מילה) אות כה ושם דה”ה בפדיון הבן. וכ”ה בנחלת צבי על גליון השו”ע סי’ רסב סק”א. (ושם שיש לעיין לענין ברית שלא בזמנו ופדיון הבן. ולא פי׳ טעמו, והצדדים לכאן ולכאן). וכ״כ להוכיח בדע״ת שם א והוכיח כן גם מאונן שמסר לכתפים. אלא שכתב שיש לדחות כיון שהאב מברך להכניסו. והארכנו בעיקר הסברא בלוח יומי לחנוכה בנוגע אכילה לנשים לפני הדלקת נ״ח כשהבעל מדליק.

ויש שכתבו לחלק שבמילה ופדה״ב שאינה מצוה עוברת ליכא איסור כלל בכל גווני – כ״כ בשו״ת מהרם שיק או״ח רפז. וראה שו״ת פרי השדה ג, עה משה״ק עליו מבדיקת חמץ. וראה מש״כ לישב בשו״ת בצה״ח ד, ס. וכבר רמז לדבריו במהר״ם שיק שם. ועוי״ל דבדיקת חמץ עוברת עכ״פ אחרי פסח משא״כ מילה שהמצוה קיימת לעולם. אלא שסתימת האחרונים דלא כמהר״ם שיק. וכ״ה דעת מהרש״ם בהגהות לס׳ חותם קודש ט, טו. שו״ת מהרש״ם ט, פד.

ואי מהני שומר שיזכירנו, ובנדו”ד הרבים שבאים להמילה ולפדיון הבן, כתב בנחלת צבי הנ”ל דלא מהני, דדוקא במידי דמצוה מהני, כמ״ש ביו”ד סימן יח בפ”ת בשם תשובת זכרון יצחק סי’ קג דאף אם יעמיד אחד אצלו ויאמר להזכירו לבדוק הסכין לאחר השחיטה לא מהני, דאף דבאו”ח סי’ ערה ס”ג לענין קריאה לאור הנר בשבת התירו בכה”ג, דוקא בקריאה דמצוה התירו. והנה, בתשובת זכרון יצחק הנ”ל הביא מהמג”א סי’ ערה סק”ה שתירץ מה שהקשה המהרי”ל כיון דשנים מותרין לקרוא בשבת לאור הנר א”כ שנים יהיו ג”כ מותרים לרכוב ע”ג בהמה דג”כ ידכרו אהדדי ולא אתו לקצוץ זמורה, דדוקא בקריאה התירו אבל במילי דרשות לא. אבל לפי תשובה הב’ שם (שכתב בסופו שכן עיקר) דגזרינן שמא יחתוך זמורה קודם שישב על הסוס כדי להנהיגו כי היכי דאמרינן אין שטין שמא יעשה חבית, מהני שומר אף לדבר רשות. וכן עולה גם מדברי הט”ז סק”ג שם. וכ”ה בשוע”ר שם ס”ד שאם אחד מפלה והשני משמרו שזה ודאי מותר. וראה קו״א לשו״ע אדה״ז סוסי׳ תלא. ובאמת כבר התירו שומר לדבר רשות, לאכול לפני ק”ש דאורייתא ותפילת מעריב. והארכנו במק״א.

ויש שכתבו שכיון שהמצוה נעשית ברבים, רבים מדברי אהדדי – ראה ברית אבות ג, כט. וכנראה ס״ל שלא ישכח לבוא למקום המילה. וי״ל עוד, שכיון שהזמין מוהל ושאר המוזמנים בודאי לא ישכח, ועדיף משומר.

אבל נראה שעפ”י מה שכתב הרוקח סי’ שנג שחסידים הראשונים היו מתענים על מצוה חביבה כגון לולב וכו’ כש”כ מילה שהיא מצוה חביבה וקבלו אותה ישראל בשמחה ועדיין מקיימין אותה בשמחה. וכ״כ בזכר דוד מודינא א, נא, להתענות עד אחר המילה מה״ט. אבל לאו דוקא שד״ז שייך בפדיון הבן. ופוק חזי מאי עמא דבר. וגם בנוגע למילה – ראה מאמ״ר תסח, א שלא ראה טעם נכון ל״מ שנהגו שלא לטעום קודם המילה אפיחו כשאין עושים המילה בהשכמה.

בנוגע לשתי׳ נוהגים להקל. וכ״כ בדע״ת שם.

כשהמילה אחר חצות – ראה ישכיל עבדי ח, כ, ס. ואף שיש לפקפק בכמה מדבריו – ראה בדמיך חיי גרוס חלק התשובות ה באו״א קצת. ושם, שעכ״פ מחצות לא יאכל.

 

 

#24718