How can I leave a long & boring meal?

 

Question:

Sometimes I eat at people’s homes and they take hours before they bentch and I’m not interested in staying anymore.

If I washed, what is the proper thing to do?

What do I do if there are exactly 10 people and I’m in the only one who wants to bentch and the other 9 wish to stay and confine the meal?

Do I make a rabosai with Elkeinu? Or without Elkeinu? Or do I not make any rabosai and just bentch? Or am I required to stay?

What if there are 11 or more?

What if there are only 3 and the other 2 want to continue?

I’m often throughout the year in all these above situations number wise and would like to know the correct thing to do.

Thank you!

 

Answer:

You can have in mind in the beginning that you are not establishing a meal with them and thus not get yourself into the issue altogether. You can also begin the meal elsewhere or even there but before them by eating a kezayis before them.

However, if you ate together with them you must wait until they make a Zimun. If you are the only one who wants to bentch, they do not need to stop and make a Zimun with you, but they may choose to. When making a zimun with ten men, Elokeinu is said even if not all of them are bentching now.

If staying on will cause you to miss out on learning or doing any other mitzvah which you won’t be able to make up later, you may make a zimun with three out of the ten men.

 

Sources:

שאפשר לכוון שאינו רוצה לקבוע – ראה פנ״י ברכות מה, א. מקו״ח להחו״י סוסי׳ ר. חכמת שלמה קצג. ראש יוסף ברכות מז, ב ד״ה רב ושמואל. וחזר ע״ז בספרו פמ״ג קצז במ״ז א. דע״ת שם ב. תורת חיים סופר קצג, טו. קצוה״ש מה בבדה״ש ג. שו״ת אג״מ א או”ח נו. בא״מ ג, לב. שרה״מ ב, כ. וכ״מ בשו״ע אדה״ז ריג, ו. קסז, יח. ושם בסי׳ קצה, ב: שעיקר הצירוף והחיבור הוא הכוונה להתחבר. וכ״מ שנקט באג”ק חי”ד ע׳ רטו בטעם הג׳. וכבר העירו שכ״מ ברא״ה וריטב״א ובשטמ״ק כתובות ח, ב בדין זימון בבית האבל.

שאסור ליחלק – ראה שוע”ר סי’ ר ס”ב. וראה במג״א קצג, ז שבדבר מצוה מותר ליחלק לשלשה. וראה משנ״ב שם טז, דהיינו כשתתבטל המצוה. וראה כה״ח יב. ערוה״ש שם ט. ושם י שמ״מ אסור לברך ללא זימון כלל גם לצורך מצוה. וכ״כ בא״א מבוטשאטש רסי׳ קצג. אבל ראה אפיקי מגינים קצג בביאורים ד. (ושם דלדבר מצוה עדיף מהפסד ממון, ראה לקמן מזה). וראה גם בראש יוסף ברכות נ, א להתיר לברך ללא זימון כלל מחמת קפידא דבעה״ב. וכ״כ בא״ר ר, ו. והוא דלא כט״ז ר, ג שקפידא דבעה״ב מהני רק ליחלק בעשרה. וביוסף אומץ האן קנט כתב להתיר גם בעשרה לבטל הזימון מכל וכל בנתארכה הסעודה מאד, והאריכות קשה עליו, ועדיפא מקפידת בעה״ב. (וכתב שלא נראה לו לחלק בין שלשה לעשרה). אלא שדבריו מחודשים. ובאג”ק שם משמע ג״כ דלא ס”ל להקל כדבריו.

בלא גמרו סעודתם ביחד – ראה מג״א ר, ב שכתב להקל לצאת ע״פ הב״ח. אבל דעת אדה״ז שם ב, עייש״ה, כדעת התוס’ ברכות רפ״ז ד״ה שלשה ע״פ הירושלמי, וכ״פ הט״ז (קצג, ו. ר, א)  שקביעות לזימון חלה כשהתחילו שלשתם יחד, ואסור להקדים ולברך ולצאת בלא זימון. וגם בלא התחילו יחד – חייבים לזמן אם גמרו סעודתם יחד. ויש מתירים לצאת לדבר נחוץ מאד, ופירשו כן בדעת רה״ג – ראה ב״י ר שם. א״ר שם ג. מאמ״ר ד. כה״ח ט. וראה משנ״ב בשעה״צ ד. ועכ״פ במקום אונס או הפסד ממון יש מקום להקל – ראה פמ״ג שם במ״ז א. אפיקי מגינים שם. קיצור שו״ע מה, טו. משנ״ב ר, ה. שם קצג, לא. ואף שאדה״ז לא הביא צד היתר בדבר כלל, אין הכרח לאפושי פלוגתא, שהרי ממעט להביא דינים מחודשים שלא הובאו בפוסקים. ובנדו״ז ההיתר לדבר נחוץ לא הובא במג״א וט״ז, שהרי למ״א צ״ל דרה״ג מיירי בלא גמרו יחד, ולט״ז אפשר להעמידו בלא התחילו יחד. אבל אינו שולל התי׳ שבב״י דמיירי שצריך לצאת לדבר נחוץ. וראה גם בדרה״ח דיני צירוף לזימון ד, שציין לט״ז. ומוכח שהבין כך גם בדעת הט״ז. ומה גם שי״ל שעיקר מקומו בשו״ע אדה״ז בסי׳ קצג, וקנה מקומו שם, וחסר אצלנו הרבה מסי׳ הנ״ל בשו״ע אדה״ז. וראה בארוכה שו״ת מנח״י ב, מג.

 

 

#24738