Going to the Bathroom in middle of a Seudah

 

Question:

If someone goes to the bathroom in the middle of a Seudah, and they are still planning on continuing to eat or drink, but not planning on eating any more bread, does he still have to wash for netilas yadayim and eat some bread, or is that only if he wants to continue eating bread?

 

Answer:

One who goes to the bathroom in middle of a seuda, if he touched במקומות המכוסים he should wash his hands again, three times each hand etc.

This is even if he is not planning on continuing to eat bread, as long as he wants to continue to eat or drink he should wash his hands. After washing one’s hands there is no need to eat bread.

After washing your hands as mentioned above, you do not need to eat something right away.

Having a small conversation would not be a hefsek. However ideally one should not have an extended conversation before eating something (not necessarily bread).

In a case that one needs to wash their hands a bracha should be said without mentioning Hashem’s name. (Baruch asher kideshanu…)

If he’s at the end of his meal or didn’t touch במקומות המכוסים there is no need to wash his hands for the the meal.

 

Sources:

שוע”ר סי’ קסד ס”ב, ושו”ע ורמ״א סי’ קע ס”א. סדר נט”י לסעודה סי”ז. והטעם שמא יאכל פת. [וראה בס׳ ממלכת כהנים פס״ד להר״י ע״ה הענדל ז, שי״ל שאם אין בדעתו ליטול ידיו כיון שאינו רוצה לאכול פת אסור לשתות גם מטעם אחר, דנמצא כנמלך מלאכול, וממילא אסור מספק בשתי׳. וצ״ב שפשטות הרמ״א שם והנו״כ משמע שלולא הטעם שמא ישכח ויאכל פת לא אסרו לשתות מדין נמלך. ובדוחק י״ל דהתם מיירי בבא לשתות כעת, אבל יאכל פת אח״כ, וקמ״ל שגם לפני שיאכל צריך ליטול ידיו כשבא לשתות דחיישינן שמא יאכל. אבל דוחק הוא. ויותר נראה שבכה״ג אי״ז בגדר נמלך, שבגמר סעודתו והסירו הלחם וכו׳ לחוד אינו חוזר ומברך לכו״ע, ורק בגמר בלבו שאינו רוצה לאכול ולשתות, וגדר גמר בלבו – שנגמרה הההחלטה אצלו בשלמות, וכל׳ אדה״ז קעט, ד, ש״הסיח דעתו בפירוש״. אבל במחשבה לחוד שלא לאכול, אי״ז בגדר גמר בלבו. וכעי״ז מצינו לחלק בין דעתו להתענות לגמר בלבו להתענות – ראה ט״ז או״ח תקסב, ט. מחה״ש שם יא. ובמק״א הארכנו לענין נדרים – ראה קובץ אור ישראל מאנסי סא מילואים להע׳ 3 – שם ע׳ רנג].

הפסק – שהרי בסי’ קסה סוס”א כתב רבינו דאף להשיטה המצריך נט”י בברכה אחר שעשה צרכיו בכ”ז בהפסק מועט אין לחוש, כיון שיש מתירים בהפסק כזה אפילו בין נטילה להמוציא, וא”צ להיזהר אלא מהפסק גדול האסור לדברי הכל. ובסי’ קסו ס”א, שכל שאינו מפליג בדברים אינו הפסק. ושם, שבעשה צרכיו באמצע הסעודה שאין שם ברכת המוציא א״צ ליזהר אלא מהפסק גדול.

וכ”ש לדידן שמברכים בלי שם ומלכות, כל שאינו מפליג בדברים אינו נקרא הפסק.

ומסתברים הדברים שאכילת שאר מאכלים אינה בגדר הפסק. ומה גם שי״א שגם בין ברכה לאכילה לא הוו טעימה הפסק – ראה מג״א רט, ה. פמ״ג בא״א שם. וראה גם מג״א ר, ג. מג״א קסז, יט. (אבל ראה ט״ז ריב, ו. פמ״ג במ״ז שם. וראה תורת חיים סופר שם ז. שבילי דוד שם ב. שם רט, א. מנחת פתים ריב שם. מאמ״ר שם ד,).

ויל״ע כשאין בדעתו לאכול עוד פת אם צריך להקפיד שלא להפליג בדברים, שאף את״ל שגם באמצע הסעודה שייך דין תיכף לנטילה סעודה (וראה חזו״א כה, יג) היינו כשדעתו לאכול פת, שמה שצריך נטילה גם כשאין בדעתו לאכול פת, ואפי׳ ברוצה רק לשתות, מחשש שמא יתן פרוסה לתוך פיו (רש״י יומא ל, א ד״ה לא אמרו) שכך דרכם לאכול בשעת השתי׳ (תר״י ברכות מב, ב ד״ה דיבר. אבל ראה בא״ר קע, ב ובכה״ח שם ח, שבימינו אין הדרך לאכול בשעת השתי׳. ושוב הביא מדברי הלבוש שמ״מ צריך ליטול ידיו. ובפשטות, גם באכילת פירות לחוד חשו שיאכל פת, ובמכ״ש משתי׳, שעדיין לא משכו ידיהם מהפת. ואדרבה, רבותא קמ״ל שגם בשתי׳ גזרו. וראה מחה״ש שם שהקשה שבאוכל למתק השתי׳ הפת טפל ומדוע נצרך בנט״י. והביא מהשל״ה שטפלה רק לענין ברכת המוציא ולא לגבי נט״י. אבל אנן לא קייל״ן הכי – ראה בשו״ע אדה״ז ריב, ו. סדר נט״י לסעודה יח. וצ״ל שהחשש שישכח ויאכל פת כשלעצמו ולא למתק. ולפ״ז ודאי יש לחוש גם בשתי׳. גם י״ל עפמש״כ בסדר ברה״נ ג, יב לחוש גם באוכל למתק כשאוכל כביצה לדעת השל״ה). ומקום לומר דל״ש תיכף לנטילה סעודה, כשאין סעודה והנטילה רק מחמת גזירה.

 

 

#23116