Krias HaTorah on a fast day if not everyone in the Minyan is fasting

 

Q. When making a minyan with mekuravim who are not all fasting, how many fasters do I need to do kriya?

A. Three (3).

ראה בלוח יומי ע׳ כו הע׳ 96.

 

Q. When making a Minyan on a Thursday which is a fast with mekuravim and there aren’t even 3 who are fasting, do we skip kriya completely or would we read the regular Thursday kriya?

A. Parshas Hashavua.

 

Sources:

שגם ב׳ וה׳ לקריאת ויחל צריך לפחות ג׳ מתענים (ובפוסקים ששה, ראה פמ״ג תקסו במ״ז ז. ועוד). ושקו״ט אם גם לקריאת פ׳ השבוע.

ולכאו׳ לא יקרא כלל מספק, לפי שי״א שמותר לקרוא ויחל (ראה הסברות בשו״ת צ״צ מהדו״ח קי. וכדעת החת״ס או״ח קנז ודעמי׳ שהוא יום הקבוע לקריאה, ולהסברא דקאי בכל הצומות), ונמצא שבקורא פ׳ השבוע ה״ז ברכה לבטלה. וראה שו״ת אמרי יושר ב, קכד, ב. ובארוכה שו״ת דבר יהושע ד, יח ואילך, וביטל דעתו לסברת אמרי יושר, למרות שכתב מתחילה להשיג בתוקף. אבל לאידך, בצ״צ שם צירף גם הסברא שיכול לקרוא בתורה מתי שירצה. וכש״כ בב׳ וה׳.

וי״א גם שמעיקרא לא תיקנו קריאה אחרת, ראה אמרי יושר שם. וקצת סמך לדבריו מפירש״י מגילה ל, ב ד״ה מצפרא דמשמע מדבריו שבשחרית בב׳ וה׳ מפסיקים, היינו שאין קוראים כלל שאין פנאי מחמת  הכנופיא בצפרא. ואף דלא קייל״ן הכי, ולכמה ראשונים פי׳ הגמ׳ איפכא, שכיון שמצפרא כנופיא מה״ט גופא קוראים ויחל, מ״מ כל שאינו קורא ויחל כתקנה, איכא למימר שבטלה הקביעות. ובר״ן שם ז״פ פירש״י  דהאידנא דליכא כנופיא משו״ה קרינן ויחל מצפרא. ואפ״ל שכ״ז כשקוראים ויחל, אבל בל״ז תיקנו שמפסיקין ואין מקום לקרוא. ואין הדברים מוכרעים. אלא שמלשון הפוסקים שדי בששה מתענים לדחות פ׳ השבוע משמע דאל״ה קורא בפ׳ השבוע. ועוד, שנחלקו הגאונים בסדר קריה״ת בשחרית בת״צ שבב׳ וה׳, אם קורא ויחל או פ׳ השבוע, או שנים בפ׳ השבוע וא׳ ויחל, ויש שחילקו בין ת״צ הקבועים לתעניות מחמת גשמים. והובאו הדעות בטור או״ח תקסו. ומשמע שעכ״פ לא ביטלו גוף הקריאה. ועכ״פ כשאין קוראים ויחל אפשר לעשות כשאר הדעות. ועוד, שתקנת קריה״ת בב׳ וה׳ היא ממרע״ה שלא ילכו ג״י בלא תורה. ולא מסתבר שנעקרה תקנה זו מכל וכל. (ובישוב דעת אמרי יושר צ״ל שמעיקרא לא תיקן מרע״ה פרטי הדברים, רק גוף הקריאה שלא ילכו ללא תורה, ושוב תיקנו חכמים פרטי הדינים, ומהם לקרוא בת״צ כדיש מתענים. וא״כ בדליכא מתענים, הדר דינא כמי שאין לו ס״ת, או שאין לו עשרה, אף שבזמן מרע״ה לא היתה חובה לקרוא מס״ת שלם. ולדידי׳ גם ביו״ט כשאא״פ לקרוא בפרשת המועדות אינו קורא בפ׳ השבוע). וגם לרש״י מפסיקין, היינו כיון שיקראו עכ״פ במנחה, משא״כ אם נאמר שלא לקרוא כלל. ועכ״ז ס״ל להאמרי יושר, שכיון שי״א שבאין מתענין עדיין קורא ויחל, אין לו לקרוא כלל מחמת ספק.

איברא שגם בחת״ס שם מוכח מדבריו שאפשר לקרוא בפ׳ השבוע, שהרי כתב בין השיטין ״והכהן יטעון לא אצא אלא תקראו פ׳ השבוע ואקרא אני בתורה״. וכן מוכח לכאו׳ מזה שבב׳ וה׳ יכול מי שאינו מתענה לעלות כבמג״א תקסו, ח. ועכצ״ל שלא נפקעה תקנת הקריאה, דאל״ה מאי איכפת לן שהוא יום ב׳ וה׳. ופשטות לשון הפמ״ג שם, וכ״מ שאר הפוסקים, שבגוף הקריאה ליכא ברכה לבטלה אם חל ב׳ וה׳, וגם בזה שקורין ויחל ודוחין פ׳ השבוע, והטעם שצריך ו׳ (או ג׳) מתענים הוא רק בכדי להחליט איזה קריאה. וראה גם א״ר שם ד. ובכלל, מצינו בכ״מ בכל עיקר תקנת קריה״ת, שהתקנה גוף קריה״ת, וגם כשקורא קריאה ופרשה אחרת אי״ז ברכה לבטלה ויצא יד״ח.

ובאמרי יושר כתב לחדש יתר על כן, שאף לדינא דסגי ברוב מתענין, בב׳ וה׳ גרע טפי, דבליכא עשרה מתענין ב׳ וה׳ אין קוראים כלל. אמנם, ד״ז ודאי אינו עולה יפה עם שאר כל הפוסקים.

אבל בגוף דעת אמרי יושר ודבר יהושע שהסכים עמו – כ״כ גם בשו״ת רבבות אפרים ו, רצד בשם הגריש״א. (ובחשוקי חמד מגילה ל, ב משמו, וכן בספרו קב ונקי קסט,  להכריע שרק שאם יש עשרה בריאים שאין מתענין אין לקרוא כלל. אבל בשו״ת ישא יוסף או״ח ב, קלט הביא ממנו שהמנהג לקרוא בפ׳ השבוע). וראה גם שו״ת קנין תורה ב, קיט (אף שהאריך להשיג על כמה ראיותיו), וסיים עלה שלמעשה קשה להורות נגד האמרי יושר, וגם מוזר שכל ישראל קורין ויחל והם יקראו פ׳ השבוע. (ויש מהני לקוטאי שהעתיקו ממנו בטעות ולא ראו מסקנתו). וכן האריך להוכיח בשו״ת אמרי אברהם אנגלנדר או״ח כב. (אלא שכתב שהמנהג שאין מדקדקין בשחרית לברר אם התענו או לא). חיי נפש זלמנוביץ ב, שו״ת יא – ע׳ שמד. וראה מה שהאריך להוכיח כדעתו בקובץ המאור רמ ע׳ 13. ובשו״ת משיב הלכה לוריא קמ, בשפה רכה, שבקרא פ׳ השבוע אין מוחין.

אמנם, הרבה מדיוקי האמרי יושר בקל אפשר לדחות. ורוב המורים כתבו לקרוא בפ׳ השבוע – ראה שו״ת עבודת הגרשוני נז (ומיירי לענין בה״ב. אבל טעמו מחמת שי״א שלעולם קורים פ׳ השבוע בשחרית, וא״כ הה״נ בת״צ הקבוע). שו״ת זרע אמת פו – לענין בה״ב. ומדבריו מוכח גם שאין לחלק בזה (אבל בחת״ס שם מוכח שחילוק בדבר. וכ״ה להצ״צ). ירך יעקב מה. חיים ביד מה. קרן לדוד או״ח קמה. ישיב משה שתרוג רמט (ולדידי׳ גם ביש מתענין בעיר – כדעת כו״כ – קורין ויחל). זכר שמחה ע. קריה הנאמנה א, יט בסופו. מנחם משיב קירשבוים ב ע׳ 49. אג״מ ד או״ח קיג. חזו״ע תעניות ע׳ קיג. אול״צ ג, לא, ד. הליכות שלמה מועדי השנה ב, יג, יב (בשם הגרשז״א מרשימות תלמידים). שונה הלכות תקסו, ח. וראה מזהב שבא שפירא עה״ת במאמר לג׳ שבועות ע׳ קסא שהביא שהגר״ח מבריסק נסתפק בכה״ג אם לקרוא בפ׳ השבוע או ויחל, והכריע לקרוא בפרשה השבוע, ושוב חזר בו לקרוא ויחל. ועכ״פ, לכל הצדדים לא עלה על הדעת לבטל הקריאה מכל וכל.

וכ״פ בשו״ת בצה״ח א, ב, ה ואילך. (איברא, שהו״ע עצמו מודה שביו״ט אין לקרוא פ׳ השבוע, והרי איכא למימר הכי גם בת״צ להסברא שהוא קביעות מחמת גוף יום התענית). וראה בארוכה חלקת יעקב ג, סט שדחה דברי האמרי יושר. אבל אכתי לא דחה גוף הסברא דמכח ספק קאתינן עלה. ומש״כ בחלקת יעקב מד׳ שע״א ח, קו שבטעו וקראו פ׳ השבוע בד׳ צומות אין מחזירין – הרי כתב בטעמו כיון שיש דעות שלכך קוראים לכתחילה. וה״מ לענין אי מחזירין אותו, אבל אנן ניקום ונעביד עובדא, במקום חשש ברכה לבטלה (ולכאו׳ כוונת האמרי יושר רק לגבי לכתחילה), שהרי לחת״ס, וגם בצ״צ מצדד אצדודי לה שיקרא ויחל. איברא, שבשע״א מיירי גם בנזכר באמצע. ואכתי יש לצדד קצת.

וכדברי החולקים על האמרי יושר, כ״ה בלוח כולל חב״ד צום גדלי׳ ובספרו שנות חיים כא, ו. וראה מה שהעיר עליו בקובץ אור המזרח מה ע׳ 30. ונדפס גם בקובץ העו״ב א׳עב. והב״ד ברבבות אפרים ח, רנח וכתב שקשה לפסוק כנגד האמרי יושר. ולו ידע שכל הני לא ס״ל הכי, בטח הי׳ משנה דעתו. ובעיקר השגת החלקת יעקב, כבר קדמו בשערי רחמים על שע״א ח, קח בהע׳ סז. וראה גם מה שהשיגו בחי׳ מהרי״ו קו״א והשמטות לסי׳ תקסו – ע׳ עג.

וכן מוכח גם מהעמק שאלה לג בסופו שהתקנה לקרוא בתורה בכלל.

וראה שו״ת משנת יוסף יג, קפג.

 

#22417