Is it permissible to talk about holy things in the bathroom when the children are undressed?
I bathe the kids of a family I know. When I come the kids love to ask me questions and sometimes we talk about the Chassidishe Yomim Tovim as we walk to the bathroom and the conversation continues there.
Also, one of the children likes to play a game in the bath in which she pretends to go to sleep and then wakes up, says Modeh Ani- in full, and then washes Negel Vasser.
Questions:
A. Is it permissible to talk about holy things in the bathroom when the children are undressed?
B. Is it permissible to think holy things in the shower as an adult (i.e. a project, something one learnt, when is Moshiach coming)?
Answers:
1. In general you are allowed to speak about what they did or how they celebrated a certain day or how they will celebrate it, without mentioning any Halachos or the Torah story of the day.
Additionally, we are careful not to mention the word “Hashem” (or other words referring to Hashem), and some are careful not to mention even “Shabbos”.
Regarding saying “Modeh Ani”, one should refrain from saying it in this setting, but you don’t have to stop them.
2. To think about a Holy project or event that one plans on doing is permitted.
It is forbidden to think Torah that one has learnt.
To dryly think about “when would Mashiach come?”, I don’t see an issue with it, but it usually would bring up Midrashim and Torah thoughts which are forbidden to think there.
Sources:
א.
השם: מנהג עמא דבר עפ”י שד”ח אס”ד מע’ ברכות סי’ א’ אות י”ג. אבל ראה שו״ת אבני ישפה א, יג. וראה כאן:
שבת: חסל״א או״ח פד, א ע״פ הזהר ח״ב פח, ב. רוח חיים פלאגי שם. בני יששכר מאמרי שבתות סי’ א’ אות א’. בא״ח ויצא ש״א טז. כה”ח סי’ פ”ד סק”ז. וכבר העירו משל״ה שעה״א בעמק ברכה ט לומר בשעת הרחיצה שהוא לכבוד שבת. וכ״ה ביסוש״ה ח, א. כן לכאורה צ״ע מאי שנא מקריאת חבירו בשם שלום, שכתב אדה״ז פד, א בסופו במוסגר להקל, כיון שאינו מתכוון לענין השלום. ויש לחלק בפשיטות, שכמו שאסור כשמתכוון לשאילת שלום אף שאינו מתכוון להקב״ה, ה״ה כאן שכוונתו לשבת, שהוא שמא דקוב״ה, אבל שם כוונתו לשם של חבירו, מבלי שייכות לענין השלום.
לענין מודה אני: ראה שוע”ר מהדו”ב א, ו שאין איסור לאומרו בידים מטונפות.
והנה, בשו”ת ארץ צבי ח”א סי’ נב מצדד להקל לאומרו אפילו נגד גרף של רעי. [ובדרך רמז ואסמכתא ילה״ע מהיום יום י״א שבט: כל הטומאות שבעולם זיינען ניט מטמא דעם מודה אני].
אמנם, כמה תשובות בדבר:
הנה, מה שה״ר מאמירת רחום וחנון (ולהעיר שבמהדו״ק א, ה, מציין בענין מודה אני לדין אמירת כינויים במקום מטונף) – ראה פמ״ג פה בא״א ג, שאסור לומר הרחום ירחם עליך. וגם שיטת הרבה פוסקים שחנון ורחום אסור לומר כשכוונתו להשי״ת – ראה שו״ת זקן אהרן הלוי עב. מרכה״מ ק״ש ג, ה. ברכ״י פה, ז. ועוד. (אבל ראה בכור שור סנהדרין סה, א).
וראה גם במאיר עוז סימן א אות יט סק״ג שהשיג אמש״כ באר״צ. (ועיי״ש בשם הגרח״ק. ובדעת נוטה א, לו-לז נסתפק בדבר. וראה עלי שי״ח ה, בתשובותיו הסותרות זל״ז).
וצ״ע בלשון הפמ״ג עא, בא״א ה: מה״ת אסור לומר שום שבח לה׳ במקום צואה. וי״ל. ולהעיר, שמותר לומר וידוים במקוה – ראה שו״ע אדה״ז תרו, יא. ובפמ״ג שם במ״ז ה: רק יאמר אשמתי בלא הזכרת שם.
ועוד, שגם לדברי האר״צ, שמותר נגד גש״ר, הנה, לכמה דברים כגון להרהר בדברי תורה חמור בבית המרחץ מידים מטונפות ומנגד גש״ר. וגם מוכח שידיו מטונפות דכאן לענין מודה אני הכוונה ידים שנגעו במקום מטונף, ולא שיש בהם טינוף – ראה ב״י פה. ט״ז סב, א. מג״א פה, ב. תהל״ד ד, כט. ושוב מצאתי במנחת אהרן פארדו א, ה, לגבי מודה אני בהדיא, שלאומרו במקום מטונף חמור יותר. [וראיתי למי שציין לפמ״ג ד בא״א כח. אבל ״במטונפות״ דשם – הכוונה לידים מטונפות ולא למבואות מטונפות].
וגם להעיר ממשמעות ספר חסידים קנז: שלא יהא אדם במקום הטינופת ויחשוב ד״ת וכו׳ או ידבר לחבירו שום דיבור מן הקב״ה.
ובלא״ה, גם באמירת כינויים בבית המרחץ מדת חסידות להחמיר – שו״ע אדה״ז פה, א-ב.
ועוד, שהרי הוא חושב על מעשי השי”ת בביה”מ. והנה אף לחכמת שלמה (על גליון שו”ע פה, ב) שמותר [אבל ראה שיחת ש״פ נשא תשמ״ג. וראה אצלנו בהסכמה לס׳ וכל מצותיך אמת הערה ג. ולהעיר, שלפי המבואר בקונטרס ענינה של תורת החסידות בטעם ההיתר לומר מודה אני לפני נט״י, לפי ששייך לעצומ״ה – מובן החילוק בין זה לאמירתו בבית המרחץ] – יש לחלק דהיינו דוקא במציאותו ולא בגדולתו ומודה אני הוא בגדולתו.
אמנם, בנוגע לקטנים יש מקום לומר שמאחר שאינם מבינים מה שאומרים ואינם חושבים על השי”ת, וביחד עם זה אינם מוציאים שם קדוש מפיהם בבית המרחץ, אין איסור בדבר שיצריך להפרישם.
ב.
1. יסוד ושורש העבודה שער א’ פרק ז. 2. שוע”ר פה, א. 3. פשוט, וכשם שמצינו (בשע”ת ומשנ”ב בשם שאילת יעב”ץ) שאסרו לעיין בספרי משקלי השמות והפעלים של לשון הקודש שמא יבא להרהר בפסוקים.
#2155
