If two Mechutanim (or Mechutenestes) have the same exact name – should a name be added?

 

Generally it is recommended to do so although a decision should be made on a case to case basis.

 

Sources:

כ״ה בצוואת ריה״ח כד. ונסתפקו בזה אם הוא רק לזרעו. ויש שהקלו. וראה אגרות סופרים ב, כה. מהרי״ל דיסקין קו״א רא. משפטיך ליעקב מב. ובכ״מ נזהרו רק בכלה וחמותה, או אפי׳ בחתן וחמיו, ותו לא. וראה שו״ת דברי חיים אה״ע א, ח ובמפתחות לשם. שם ארי׳ אה״ע סה. מנחת הקומץ צז. ועוד. ובשם הרה״צ וכו׳ הר״פ מקאריץ – אמרי פינחס שער ח לקוטים יג שמז שהתחילו דרך הבעש״ט ביטלו ד״ז. והרבה הקלו בהצטרף סברא להיתר, כגון כשהחתן ת״ח, או כשהמחותנים גרים במקומות אחרים, וכן בשינוי כל דהו, כמו בכינוי אחר. וראה שו״ת זכרון יהודה ב קצו.

ובשו״ת אבני צדק אה״ע ו, והביאו מהרש״ם בהגהות לס״ח – תכלת מרדכי ג – שבגדולים אין חשש, שאין מצותו האב להשיאן. וראה גם בשו״ת דברי יציב אה״ע יב, דברי יואל ב, קטז. ובפרט כשהגיעו כבר לשנת י״ח.

ולהעיר שתוכן צוואת ריה”ח נמצא גם בשו”ת הצ”צ אה”ע קמג, והקל כשיש שם נוסף. אלא שאין הכרח מדבריו להחמיר בל״ז. ולהעיר שבכפ”ח גל’ 1509 מסופר גם ע”ד הוראה למחותנים.

בנוגע לשמות מחותנות – שקו״ט בזה טובא. וראה הנסמן בצוואת ריה״ח שווארץ במקומו. חקרי מנהגים גורארי׳ ד, קכד.

בדעת רבינו – כ”ה כהוראה למעשה (במקרה מיוחד) להחמיר במחותנות באג”ק חי”ח ע’ קלו.

ויש שכתבו שאינה הוראה לרבים. ובשעתו כ”כ הריל”ג ע”ה בקובץ העו”ב תתקפ, כנראה ע”ד עצמו, שאין להחמיר גם במחותנים.

וראה גם באג”ק יא ע’ רצה בהערות לס’ משנת אברהם, שכתב מעצמו לחלק בין מחותנים למחותנות, ומציין שם באג”ק לשד”ח (ששקו”ט בזה, ומביא בשם הרוח חיים פלאגי דס”ל לחלק כן, ומסקנת השד”ח שלא כדבריו).

כן שמעתי שהיתה הוראה כזו להרש”ז ע”ה גו”א בקשר לשידוכי בנו יבדלחט”א הר”נ שי’ עם בתו של הר”י הענדל, ושמה”ט הוסיפו להרבנית חוה הענדל – השם שיינא. עד”ז נמצא בתשורה כהן רייצעס סיון תשס”ו בקשר לשידוכי הריב”צ ע”ה רייצעס. והורה שיסיפו השם “אלטע” (יהודית).

בכללות הענין, האריך בס’ חקרי מנהגים ח”ד סי’ קכד.

 

#21456 (2)