The grandfather clock at the Rebbe’s library with human features on the moon
Question:
At the Rebbe’s library I saw a grandfather clock which I believe had been created by a non-Jewish artist, it was unique for showing the current position of the moon. The moon was displayed as a round face with eyes, nose, mouth… I was wondering if that is not avodah zarah? I remember being taught that I cannot give celestial creations human features, if even allowed to completely draw it to begin with…
Answer:
I haven’t seen this particular drawing on this clock, therefore it’s hard to answer. There are several aspects of leniency and some of them might be relevant here.
However, a general observation is in order here: there is no specific issue of avoda zara in drawing human features on images of celestial beings. The issue is the drawing of celestial beings per se or owning such images. In fact, the addition of human features might be an added reason for leniency. See below for some other possible justifications relevant in this particular case.
See also here:
Sources:
הנה, בפיה״מ ע״ז ג, ג, שאין הכוונה צורת חמה ולבנה כפשוטה אלא ציור הידוע לעובדי׳. וכ״מ בפירש״י ע״ז מב, ב ד״ה צורת. וכוותי׳ פסק הרמ״א יו״ד קמא, ג. (אבל, בלבוש שם ג, הבין בכוונת הרמ״א דהיינו לא רק לצורה בעיגול). וראה משה״ק בס׳ הבתים (הובא במער״ק עהרמב״ם ע״ז ז, ח) ובפי׳ שם טוב עהרמב״ם (ע״ז ג, יא), ותרווייהו ר״ל שהרמב״ם חזר בו בס׳ היד. וראה פרשת הכסף ע״ז ספ״ג ועבודת המלך ע״ז ז, ח.
ובש״ך קמא, ח מפרש בדעת הרמב״ם והרמ״א, דהיינו רק רק במצא כלים שלהם ולא באיסור עשי׳ או שהי׳ שאסור גם בעיגול. וכ״מ בט״ז שם יג. וכן עיקר לדינא. ולהעיר שבהעמק דבר כתב לפרש לפ״ז לה״כ (ואתחנן ד, יד ואילך).
אלא שבצורת עיגול גופא (ראה גם קהל יהודה הובא בדרכ״ת לו) – ראה בדרכ״ת שם מו שהביא מיהק״ט ע״ז ג, בפי׳ מנחת עני לג, שאינו נראה שיהי׳ אסור לצייר שום עיגול מחמת צורת החמה, אבל האיסור הוא בדרך צורתה המוסכמת לכל כשרוצים לצייר צורת חמה, וכל מי שרואה אומר שזו היא צורת חמה, והיינו כמו שאנו מציירין בדמות עיגול וקצת צורה בתוכה וחידודין סביב לה. ועד״ז בצורת לבנה. וסמך ע״ז בשו״ת אג״מ או״ח ה, ט, ו, בציורים שעושים הילדים, שאינו אסור אלא אם יש דמיון ממש. אלא ששם הביא מיהק״ט באו״א קצת, שרק אם בעיני הבריות דומה לחמה. וביהק״ט ל״כ כן ממש, כ״א שזוהי דרך צורתה המוסכמת לכל. ואכן עד״ז נמצא בשו״ת מהריא״ץ יו״ד פג, שכתב דבעיגול גרידא לא מיקרי צורת חמה, אלא שיהי׳ ניכר לכל למראה חמה – ובמהדו״ח הביאו שמחק מלת ניכר לכל, וכתב שיהי׳ דומה למראה חמה – עם ניצוצות בולטים כחמהה בזריחתה. ואכן כך הלשון בשו״ת חת״ס יו״ד קכט, הובא בפת״ש ג: ניצוצות בולטים סביבות העיגול כניצוצי חמה בזריחתה. וראה גם שו״ת שבה״ל ז, קלד. ובחוט שני קונטרס עשיית צורות, שהאיסור בצורה הנראית לנו בשמים, בצבע שיהא דומה לשמש, באופן שנראה לנו שזוהי צורת החמה ונעשה לשם חמה, ולכן אם מצייר בצורת שמש בלי לצבוע בתוכה אינו בכלל האיסור. (אבל שם שמסתבר שאם מצייר בצבע מסביב ובתוכו נשאר חלק לבן אסור).
ובאמת, מצינו יתר על כן, בס׳ כל המצוה אורנשטיין, לט, שהביא מה ששמע מרבו מהרי״ל דיסקין שאינו אסור רק בשיעור מצומצם של גודל חמה הנראה לעינינו וכן בקשת הלבנה. וכ״כ ליישב בשו״ת צי״א ט, מד, ח, בנוגע לתמונת חמה על קברו של יהושע, וכן דגל יששכר. וכ״ה כבר במאירי ר״ה כד, ב בצורות קטנות שאינן שוות בכמותן. אבל עיי״ש בצי״א, דד״ז תליא באשלי רברבי. ולכאו׳ מפורש הפכו בתוס׳ יומא נד, ב ד״ה כרובים.
ועדיפא הול״ל עפמש״כ במאירי ע״ז מב, א, בשם יש מתירים, שכשאינו בצבע התכלת שברקיע בציור לית לן בה. ומצאתי גם בעיון יעקב ב״ב פד, א, שהאיסור בצורת חמה רק באדום ולא בלבן. וראה שבט הקהתי ו, שב, ב. אבל רוה״פ ל״כ כן. והעירני ח״א, שמדרבן גמליאל הוצרך לעשות ע”י גוי ולא תיקן שיעשה שלא בצבע תכלת משמע דאסור בכל גווני. וכן היא סתימת הפוסקים והשו”ע שלא הזכירו היתר זה. ויש שר״ל, שאם הכוכב או הירח בצבע שחור שרי כי אינו דומה כלל להנראה לעינינו. אלא שצ״ב מדוע אינה בגדר צורה המוסכמת שביהק״ט שם. והרי איסור צורת הכוכבים נזכר בפוסקים בכל הדורות, ולא מצינו רמז בדבריהם שהציור הוא לא כדרך הציור הרגיל שזה שחור ע”ג לבן. ויתירה מזו, קצת ראי׳ ממש״כ בט״ז קמא, יג, ובש״ך שם ל, לדון בענין מזלות שבמחזורים, ובפשטות לא היו בצבע. ולהעיר מפנ״י ר״ה כד, א בעובדא דר״ג שמסתמא לא היו שלמים אלא דמות חצי עיגול קו קטן כמו שהיא בשעת המולד. ומיישב בדא״פ, שמצייר כל עיגול הלבנה ככדור שחור ומתוכו מצוייר קו לבן כמו שרגילה להיות בעת המולד וניכר הלבן מתוך השחור. ועכ״פ משמע שגם בשחור אסור. אמנם, בלבנה אכן הוא לבן ע״ג שחור, שהלבנה היא גוף שחור. וכמפורש בכ״מ. וראה חי׳ חת״ס לר״ה שם. גם בערול״נ ר״ה כתב שקנה ר״ג צורת לבנה שלימה, והוא צייר הקו לבן עליו. איברא שאין צד השחור נראה לעינינו. וראה שו״ת להורות נתן ג, מד, שנתקשה בזה.
ובנדו״ד, י״ל להיתר מטעם אחר, שהוא של רבים ול״ש חשדא – ראה ש״ך כז. וראה פת״ש ו. ובשו״ע אדה״ז רמד בקו״א סק״ה, הביא כן לדינא שבע״ז דחמירא ליכא חשדא. וראה השקו״ט בכוונת אדה״ז בקובץ תפארת יהודה קלמן ע׳ 249 ואילך. (אבל בשו״ת חת״ס או״ח ס, שמותר רק אם שייך לרבים ולא במקום דשכיחי רבים).
ועוד איכא בגווה, לפמש״כ במקור מים חיים ג, שבמקום שאין הדרך לעבוד, ודרך לעשות כן לנוי, ליכא חשדא בשהי׳. ואף שמדברי שאר הפוסקים מוכח דלא ס״ל הכי, יש לצרף גם מש״כ בשו״ת מהריא״ץ הנ״ל, שכשהוא ע״ג כלים ליכא חשדא, שי״ל דמשהה אותו לצורך הכלי.
ועוד יתכן, שבנדו״ז יש גם ההיתר דלהתלמד. ואכ״מ.
ובהתאם להמציאות, חזי לאצטרופי דעת הפוסקים להקל בצבע כשאינה שוקעת ולא בולטת – ראה גם פת״ש ה.
ועוד יש להקל בנדו״ז שמצייר פנים וכו׳ בתוכו. וראה 10745. ובמכ״ש ממש״כ במאירי ר״ה שם להתיר ע״ג כלים הואיל ואין מפורדים. וראה דרשות מהר״י מינץ בנוגע לכרובים וי״ב בקר, מחמת שדבוקים ומחוברים ולא תלושים. וי״ל עוד, שבכה״ג לא אתי למיטעי, וע״ד צורות לשחק בהם שבשו״ת מהרי״ט ביו״ד לה.
שוב י״ל שו״ת דודאי אשר אלגבי. וראיתי לו שם ו יו״ד יא, שצירף כמה צדדי היתר בצילום, וחלקם שייכים גם כאן.
#2142
