שאלה בדיני הרחקות: בגד או נעלי בית המיוחד לשניהם

 

שאלה: למדנו בשיעור שאם האישה נידה, אסור לה ללבוש לבוש של בעלה, גם אם אינו שייך העניין של ״כלי גבר״. האם הדבר כך גם שעל אף שהבגד הוא של הבעל, אך ישנם גם בני משפחה אחרים שלפעמים משתמשים בו? האם ההלכה היא גם לגבי נעליים או נעלי בית כמו Crocs?

מענה: אין איסור ללבוש בגדים של הבן או הבת זוג, במקום שאין איסור לא תלבש, וכן מותר ללבוש הקרוקס. כשיש מקום לחשש שזה יכול לעורר אצלו חיבה או הרהור כשלבוש בבגדה, יש להימנע מללבוש. אבל במקום שמיועד לכל בני הבית, אין סיבה לחשוש לזה.

ישנו איסור לגעת בבגדו או בבגדה מתי שלובשים אותם. וכן ישנו איסור להשתמש בסדין או כרים וכסתות שלו/שלה. או להריח כסות שהיה עליה.

 

שאלה: שאשתי נמצאת בבית הרפואה, היא נדה, וזקוקה לנעלי קרוקס. יש לי רק שלי. האם מותרת ללבוש אותם. הנעליים מתאימים הן לאיש והן לאשה.

מענה: מותר.

 

מקורות:

א. עיין שו”ע יו”ד קצ”ה סעיף ה, נו”כ שם. פת”ש ס”ק א וח. ועיין מה שציין בטהרה כהלכה פרק יד הערה 13.

ב. פשוט. וכמו שמותר ליגע בסדינים המלוכלכים בדם, ובבגדי׳. ונראה פשוט שאין לחלק בין נגיעה ללבישה. וכמ״ש בשו״ת תשב״ץ ג, נח שלא נאסר משכבה ומושבה אלא לטהרות. ואפילו בשכיבה או ישיבה על מטתה לא יצאנו מכלל פלוגתא, והבו דלא לוסיף עלה בבגדי׳. ולא שמענו להחמיר שלא לישב בכסא שלה. ומש״כ בלקט יושר או״ח ע׳ שלא לישב על בית הכסא שלה מפני הרגל דבר – למעשה לא נזהרו בזה, ראה משנת יעקב קצה. והוא ככל החומרות שהחמירו פעם להתרחק מרוקה וכו׳, ראה בעניננו שו״ת משנת יוסף יא, קנד. וג״ז, הרי כתב רק בבית הכסא ולא בשאר כסא.

וראה גם בשו״ת מהרם בריסק ב, כ בסופו. וראיתי למי שהעמיסו בדבריו לאיסור – ראה סוגה בשושנים וינד כג. ב. טהרה כהלכה יד, מ. ועוד. ולדידי נראה שאין לזה הכרח, ומש״כ במיוחד לשניהם – דאל״ה אסור משום לא ילבש. ואין לנו להמציא הרחקות מדעתנו. ובשיעורי שבה״ל קצה, ב, ג, להתיר גם להתכסות בסדין או שמיכה שלה, אם לא ממדת חסידות. וגם אילו יהיבנא להו שכך פירוש דברי מהרם בריסק – אינו איסור מן הדין. וכן מוכח במהרם בריסק ב, כא. וכ״כ להתיר בטהרת הבית יב, ב ע׳ פח. שו״ת בא״מ ה, קמב. וכ״כ להתיר במברשת שיניים שלה – בטהרת הבית שם ובשו״ת בא״מ ד, עא. (ובבא״מ שם עב התיר גם בסבון שלה).

ולהעיר מכה״ח פלאגי ד, ח שלא תנגב במפה אחת. אמנם התם מיירי בניגוב ולא בלבישה, ויש בזה משום חיבה, שבד״כ מאוס הוא. וגם יתכן דמיירי כשמנגבים בחדא מחתא – ראה שלחן גבוה קצה, ו בכיו״ב. ובלא״ה, ג״ז אינו מדינא רק לזהירות בעלמא. ראה סוגה בשושנים שם בבאר אליהו. שו״ת מהרי שטייף צז. בא״מ ה, קמב. פסקי משנ״הה, לב – ע׳ מט. טהרת הבית שם. שו״ת יבי״א ו יו״ד סוסי׳ כ.

ובנדו״ז כשהיא חולה ודאי אין מקום להחמיר. ובפרט שנעליים לכמה דעות אינו בכלל מלבוש.

 

#2135
#28425