Am I allowed to say Brachos before Alos Hashachar if that is when I wake up for the day and leave my house?

 

If you wake up after midnight, then you should say all Brachos, as you have become obligated by doing the action corresponding to the Bracha.

Thus almost all Brachos will be usually recited when you wake up, except for Hanosen Lasechvy Bina which would not normally be said then. You would have to wait till after Alos Hashachar to recite it, unless you actually hear a rooster.

 

Sources:

שו”ע אדה״ז מז, ט. סידור אדה״ז סדר ברכות השחר. קצוה״ש ה, ובבדה״ש יד-טו. שם בהוספות לח״א פב, א. לוח כולל חב״ד בימי הסליחות. וראה לבושי שרד מז, יג. משנ״ב שם בבה״ל מברך. תהל״ד ד, י.

והנה, בס׳ דובר שלום הערות בשו״ע אדה״ז יז נדחק לפרש בסידור ובשו״ע באו״א. ודיוקיו אינם מוכרחים. ופשוטן של דברים דקאי רק בנתחייב בהן, היינו ששמע קול תרנגול. ושוב ראיתי בס׳ בירורי מנהגים שבת פרידמן בקונטרס הלכות השכיחות בטיסה הע׳ 85 שכבר כתב לדחות דבריו. וראה גם קובץ הערות הת׳ ואנ״ש צפת יז. קובץ העו״ב יו״ד שבט תשע״ט.

איברא, שילה״ע מקיצור שולחן ערוך לנוער שנדפס בתשורה לברמ״צ דייטש תמוז תשס״ז, ושם נכתב מתחילה שבכלל א״א ברכת הנותן לשכוי לפני עלות השחר, ושוב נמחק. וצ״ע טעם המחיקה. ודוחק קצת לפרש לפי שאינו שייך למסגרת החיבור. [וח״א העירני: בטעם המחיקה י״ל שלמרות שבד״כ ״אין אומרים ברכת הנותן לשכוי לפני עלות השחר״ כיון שאצלנו אינו שכיח כלל לשמוע קול תרנגול כו׳, מ״מ אינו מופרך, ולכן א״א לקבוע שאין אומרים ברכה זה קודם ע״ה. וק״ל. ובמענה למי שכתב שכן נהגו תמיד, העיר הנ״ל, שאפי׳ את״ל שכן נהגו כמה מהחסידים, כנראה לא הי׳ מנהג פשוט, והביא מכו״כ שהעידו באו״א. וע״ד השמועה, ממי ששימש כמה פעמים בלילות שבת כ”שומר” בתקופה שהרבי שהה בחדרו וכו’ כנודע, והנ״ל העיד ש״מ2 בלילה ואילך (דהיינו שלפעמים הי׳ זה בסביבות 2 לפעמים 3 או ביניהם, אבל בטח לפני עלות, אך לאחר שקם מהשינה) בטוחני ששמעתי את הרבי (ולא פעם אחת אלא כו״כ פעמים) שאומר עד סיום ברייתא דר׳ ישמעאל״ – אכתי לא תברא, דמי אומר ששם לב אם גם ברכת הנותן לשכוי היתה בכלל זה. וכיון שלאו דוקא חשש לברכה זו בפרט, אימור מילתא דלא רמי אאינשי לאו אדעתיה. וגם לא נראה שהרבי היה אומר הכל בקול ובבירור, עד שהלה היה שומע כל מלה ומלה בדיוק, ועד כ”כ שהיה מכיר הדילוג. ובלא״ה, יתכן מאד שהי׳ אחרי עלוה״ש לשיטת הרא״ח ע״ה נאה, והנ״ל לא שם לב לזמן זה המוקדם מהמקובל, ובכמה חדשים בשנה בנוא יארק נע בין שעות 1-3 בלילה. ולהעיר, שאם נקבל עדותו ללא פקפוק, ה״ז גם בסתירה לפס״ד אדה״ז בשולחנו א, ט (ובמהדו״ק – שם יג. וכ״מ בסידור (שרק בפ׳ תרוה״ד אפשר לומר קודם אור היום). וראה גם פס״ד להצ״צ בסופו ע׳ תיז (במהדו״ח – ע׳ תיב). וכ״ה בדא״ח – אוה״ת שבועות ע׳ קנט. וראה לקו״ש יח ע׳ 414. לב ע׳ 40), שאין לומר פ׳ הקרבנות בלילה. ועכצ״ל בא׳ מהשתים: שהי׳ אחרי עלוה״ש, כנ״ל (או שלא שם לב לדילוגים), או שאי״ז הוראה לרבים. והה״נ בעניננו (אבל ראה אצלנו שו״ת באתרא דרב סי׳ ב׳תתקיח בנוגע לפ׳ הקרבנות ביום שאינו לעיכובא בדיעבד ובשעהד״ח. ועדיין אינו מיושב כל צרכו)].

ולהלן מה שכתב אלינו הרלוי״צ ראסקין שליט״א בנושא (והוא מהערותיו לסידור אדה״ז המוכן לדפוס): אם  ישן . . יכול לברך מיד שנתחייב בהן – ובשוע”ר שם ס”ט סתם: “המשכים קודם אור היום יכול לברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה”. ולא התנה בשאר ברכות “שיתחייב בהן”. ועל פי זה הורה בקצות השלחן סי’ ה ס”ו ובהערה יד שם, שמי שלא שמע קול תרנגול לא יברך ‘הנותן לשכוי בינה’ עד שיעלה עמוד השחר. וראה לו בארוכה ב’קצות השלחן-הלכה למעשה’ ע’ קיט ואילך. וכדבריו מורה הרז”ד סלונים שליט”א בס’ הליכות עולם סימן תקפא סעיף כא. ובהערה שם מצטט מד”ה תקעו תרצ”ד [הופיע בסה”מ תשי”א].

[ולהבהיר, שאף כששמע קול תרנגול בלילה לא ניחא ליה להמג”א שם ס”ק יג לברך לכתחלה, כי חשש להסוברים שלא על שמיעה כזו נתקנה ברכה זו, והרי מטבע הברכה הוא “להבחין בין יום ובין לילה”. (בביאור הלכה שם ד”ה מברך מפרש שהמגן אברהם מיירי במי שלא שמע, ואילו כששמע מברך גם לכתחלה. אבל במחצית השקל משמע כפי שכתבתי). ברם גם המג”א שם מביא מכתבי האריז”ל שיכול לברך ברכה זו מיד אחר חצות. ומבואר בזה (פרי עץ חיים שבהערה הבאה, ועוד)  שלפני חצות עניינו לילה ולאחר חצות עניינו יום, ועל כן לאחר חצות מברך ברכה זו. והרי בזהר (ח”ב קצו א) איתא שהאש היוצאת בחצות לילה גורמת לקריאת התרנגול אז.

והמגן אברהם נאלץ לחדש כעין פשרה ולהתנות שמברך לפני עלות השחר רק כאשר שמע קול תרנגול, וכוותיה נקט רבינו בשו”ע שלו – לברך כאשר ששמע].

אך בס’ דובר שלום ע’ מא ואילך מדייק מדברי רבינו כאן שלא כדברי הקצות השלחן הנ”ל, שהרי לא התנה רבינו שישמע קול תרנגול רק לענין מי שהי’ ניעור כל הלילה, ומסתימות לשונו משמע שאם ישן יכול הוא לברך ברכה זו מחצות ואילך אף אם לא שמע קול תרנגול.

ויש לדחות דיוקו ולהעמיד דברי הקצות השלחן על תילן, כי בדין הישן בלילה וקם בחצות מתנה רבינו “שנתחייב בהן”, ותנאי זה כולל ברכה זו, שמתחייב בה רק אם שמע קריאת התרנגול. ורק על הניעור כל הלילה נאלץ רבינו להבהיר, שעל שמיעת קריאת התרנגול לפני חצות הלילה אין לברך.

גם לענין יתר ברכות השחר כתב שם בס’ דובר שלום לחלוק על הקצות השלחן, כגון מי שישן במלבושיו והשכים לפני עלות השחר, שלפי הקצות השלחן אינו מברך ‘מלביש ערומים’ עד עלות השחר, ואילו לפי הדובר שלום יכול הוא לברך בקומו בלילה אף על פי שלא נתחייב בה, וכסתימות לשון השו”ע (הנ”ל). והוא מעמיס בלשון רבינו כאן: “אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן”, דהיינו שבגלל השינה והקימה ממילא נתחייב בברכות הללו. ולענ”ד לא נהירא, דא”כ למה כתב רבינו “שנתחייב בהן”. ואם בא להשמיענו חידוש גדול, ש”נתחייב בהן” היינו אע”פ שלא עשה הפעולה שעלי’ הוא מברך, הרי העיקר חסר מן הספר. ועכצ”ל ש”נתחייב בהן” אינה קביעות עובדא, כי אם שהוא תנאי. [ואף סתימות לשון רבינו בשו”ע י”ל דכוונתו לפי דרכו של עולם – שהמשכים פוקח את עיניו, לובש את בגדיו וכו’].

עוד בדבר מנהגנו בכל זה – בקובץ עיוני תורה (ארגנטינה) כרך כג ע’ 318 ואילך. ע״כ מכתיבת הרב ראסקין. ובכמה מדבריו כבר הקדימוהו בקובצים הנ״ל.

ובכללות הענין, להעיר שבכתהאריז״ל משמע להדיא, שבמשכים קודם אור היום יכול לברך כל ברכות השחר, ולא הותנה שצ״ל באופן שנתחייב בהן – ראה שעה״כ א, ג. ב, ב ואילך. נח, ב. וראה מ״ח מסכת חצות ג, א. נהר שלום לרש״ש כ, א. רב פעלים ד או״ח א. דברי שלום סט, ד (במהדו״ח). ועוד. אלא שאין בזה הכרח בשיטת אדה״ז, שהרי כמה מהנ״ל ס״ל לומר כן גם בלא ישן.

 

 

 

#1957