מהו האופן הנכון לכתוב את השם יכט/יאכיט

 

שאלה: קראנו לבת שלנו בשם “יכט” על שם סבתא שלי. והנני מסתפק מהו האופן הנכון לכתוב השם, דבכמה ספרי שמות נכתב השם יכט ובפרט שיש תשובה ארוכה מהדברי חיים (ח”ב אבהע”ז קכט) שמסביר למה צריכים לכתוב השם דוקא באופן כזה, ומאידך הסבתא עצמה כתבה שמה עם אל”ף ויו”ד כזה “יאכיט”. ואע”פ שלכאורה זה רק נוגע בכתובה וכיו”ב, מ”מ רצוני לכתוב באופן הנכון.

 

תשובה: יכט.

 

טעמים ומקורות: כמ״ש בשו״ת דברי חים אה״ע קכט. ואף שטעמו מחמת שיטעו לקרוא בקמ״ץ ששכיח שם כזה בסביבותינו, וד״ז ל״ש בימינו שאין ידוע לנו שם כזה, וגם כתב הצ״צ בשו״ת (אה״ע קצז, ושם רג), שכל שנכתב כהוגן אין חוששים שיקראו בטעות – מ״מ אכתי איכא טעמא אחריתא שבד״כ אין כותבים פתח במקום אל״ף (וראה גם צ״צ שם רג. רד. רטו). ובנדו״ד ל״ש הסברא שנהוג לחתום כך. ובכלל, כמדומה שרגילים לכתוב ללא אל״ף. ושייך בכאן גם מש״כ בשו״ת מהריב״ל ג, ט לגבי חסרון האל״ף במקום פתח, שיש לסמוך על מה שנוהגים בשטרות ובאגרות וכתובות.

ואף שבשם לעז כותבים אל״ף לרמז על פתח – ראה גם צ״צ שם תכב – מ״מ אינו כלל מוחלט, וכאן שפשוט שקריאת השם בפתח, וכתיבתה וקריאתה מורגלת, א״צ אל״ף לרמז עליו – ראה גם אהלי שם ש״נ ב, ד. ה, ד. וגם שסו״ס שייך שיטעו ויקראו בקמ״ץ. ולא נהגו לרמוז הפתח באל״ף רק בשמות לעז החדשים. וגם בזה נחלקו טובא.

ואיך שיהי׳, כ״ה בב״ש ש״נ במקומו. וכ״כ בחוקי דרך לחתן המג״א ש״נ במקומו. ועוד.

אמנם, אם כתב באל״ף נמי ש״ד, כדעת רוה״פ. ראה גם שם רג-רה. ובארוכה –  שם רטז. וכ״ה בקב נקי כלל יט.  (אבל להעיר, שלהדברי חיים בשו״ת סז, פסול וקרוב להיות בטל. אבל ראה שם אה״ע קיב).

אופן חתימת הסבתא –  אינו נוגע לנדו״ד כ״כ.

 

 

#19437